אנחנו - חובבי ספורט, אוהדים ואמצעי תקשורת - מנהלים מערכת יחסים מורכבת עם הספורט הישראלי. יחסי אהבה-שנאה שמתנדנדים בין קצוות מטורללים למדי: נהנים לבוז לכל ספורטאי שמעד, החליק או שכח נעליים בלוקר, אבל כל מדליה אקראית בתחרות גרנד פרי לא חשובה מדי מחלצת מאיתנו פטריוטיזם של חזה נפוח וטלפון מראש הממשלה. חובטים בהנאה בכל כדורגלן שהחמיץ פנדל, אבל לא מוותרים על סלפי עם שחקן ספסל ש"אוטוטו ייתן את העונה של החיים שלו, נשבע לך, ראיתי אותו באימון מסכם והוא היה אש".
בואו נודה, מסתובבים בינינו אנשים שמעולם לא הבינו מה זה ווזארי, אבל יתנדבו בשמחה להסביר לשגיא מוקי למה הוא חייב לפרוש. עכשיו טרנד הג'ודו קצת נחלש אז חלקם עברו להתעמלות אמנותית ויש להם כמה טיפים לדריה אטמנוב בנוגע לדרגות קושי וכוריאוגרפיה בתרגיל הסרט. לצידם מתייצבים אוהדים שייסעו לנתב"ג בשעה הכי פקוקה ביממה רק כדי לשים צעיף על הצוואר של כדורגלן רומני מבוהל שנחת לפני חצי דקה וכל זה כי מישהו כתב איפשהו שבגיל 11 הדביקו לו את הכינוי "מסי מבוקרשט". חודש לאחר מכן אותם אוהדים כבר ילבישו עליו את מבחר הקללות הכי יצירתיות שמוח של בנאדם שסופר ארבעה הפסדים רצופים יכול להמציא. אהבה-שנאה כבר אמרנו?!
13 בקשות לשנה החדשה
אז בתוך כל האנרגיה הישראלית המבעבעת ורגע אחרי שטבלנו תפוח בדבש (ואח"כ בפשטידה, ובדג ובצלחת אורז וקציצות ותבשיל בקר וכמה תפוחי אדמה ועוד איזה קינוח קטן ועוגת תפוחים שהולכת יופי עם הקפה) הגיע הזמן לפזר כמה איחולים לספורט הישראלי בשנה החדשה:
1. שנזכה לראות יותר "דולגופיאטים" ו"גורבנקואים" בספורט הישראלי. איזה כיף לראות את הצעירים המוכשרים האלה מסמנים יעדים ואשכרה מגיעים אליהם.
2. ושיגיעו גם לכדורגל. מגיע לנו לראות גם על הדשא ספורטאים עם ענווה טבעית שיודעים מה הם שווים, אבל לא עושים מזה עניין. כאלה שבאים לעבוד ולנצח ופחות לקשקש ולהיתקע על ענייני אגו וחדר משלי במלון.
3. שנזכה לקיץ שבו נבלה בקריאה מדוקדקת של כל ידיעות המלפפונים על בלמים מהליגה השלישית באוזבקיסטן ולא נשרוף אותו על פרשיות פלילים, מסמכים משפטיים בלתי קריאים, בקרת תקציבים וביטויים כמו "המחאת זכות".
4. שבעלים-חברים יפסיקו להקפיץ ביניהם מועדוני כדורגל בג'אגלינג משפטי שמסריח למרחוק.
5. שהאנרגיה ההישגית וחסרת הפחד של נבחרת הנוער (להזכירכם: סגנית אלופת אירופה עד גיל 19) תחלחל גם לנבחרת הבוגרת.
6. וגם לליגת העל. ככה אולי נפסיק לשמוע מאמנים ש"גאים בשחקנים שלהם" אחרי תיקו אפס שבו החלוצים נמנעו בעקביות מהאופציה של כניסה לרחבת היריב.
7. שירבו כרימון מאמנים כמו אופיר חיים ובני לם - טיפוסים מלאי תשוקה, מסמנים מטרות גבוהות ופחות פקידים עם תעודת פרו.
8. שמתישהו נצליח להבין את שיטת ליגת הכדורסל, מתי היא משוחקת וכמה יורדות/עולות יש אם בכלל.
9. שאנשים שרודפים בלהט אחרי מהגרים בלתי חוקיים יצטרכו קודם לרוץ אחרי בלסינג אפריפה.
10. ולמי שמתקשה במיאוצים תהיה אפשרות לנסות לעמוד בקצב של לונה צ'מטאי סלפטר על פני 42 קילומטרים.
11. שבמזנונים של אירועי ספורט יפסיקו להגיש נקניקיות בטעם של פלסטיק ממוחזר ובמחיר של מסעדת גורמה.
12. ששדרים ופרשנים ישראלים ייגמלו מהצקצקנות הצדקנית שלהם ("להכניס אותו לכלא!") בכל פעם שמישהו פורץ למגרש כדי לנגוע במסי. לא חייבים להפוך כל ילד מתלהב לאויב העם.
13. ואפרופו, את החרון הקדוש האוטומטי הם מוזמנים להפנות לחזקים. שיתחילו עם עסקני התאחדות ומנהלת שצברו יותר מדי כוח, בעלי קבוצות שעושקים את האוהדים במחירים מוגזמים, משרדי כרטיסים שמנצלים קהל שבוי כדי להמציא עמלות מופרכות - ומפה נתקדם.
