29 באפריל 2017. ג'ון אוגו כובש בדקה ה־89 את שער הניצחון מול מכבי ת"א, ונותן חותמת לעונה הגדולה בתולדות הפועל באר־שבע, עם אליפות שנייה ברציפות ומסע קסם באירופה.
ביקום מקביל: הפועל נוף הגליל (אז נצרת־עילית) נלחמת על חייה בליגה הלאומית ושורדת רק במשחקי המבחן. אם הייתם אומרים אז לאוהדי הקבוצה הצנועה שכעבור ארבע שנים אחד הזרים הגדולים ששיחקו כאן ינחת במועדון שלהם, הם היו מתגלגלים מצחוק ושולחים אתכם לחפש מישהו אחר להטריל.
סמל המהפכה
עבור רבים מאוהדי באר־שבע אוגו הוא הסמל הגדול של שלוש האליפויות הרצופות ששמו קץ, לפחות זמנית, לשליטה של מיץ' גולדהאר. הקשר האחורי האימתני, שזומן לסגל נבחרת ניגריה במונדיאל ברוסיה, הוא בין הבודדים שבאמת ראוי לכינוי "גרזן" (בטוטו־טרנר קראו לו גם "המשוגע").
אז נכון, אוגו כבר בן ה־33 וסביר להניח שנמצא מעבר לשיאו, אבל גם בגילו הוא נחשב לנשק שובר שוויון בתחתית ליגת העל. אז מה עבר עליו מאז שעזב את באר־שבע לפני שנתיים וחצי, ולמה החליט להגיע דווקא לנוף הגליל? אוגו דישדש בקבוצות צנועות בניגריה ובסעודיה, כשלא שיחק כמעט באופן סדיר, עלה במשקל ובמקביל עבר שנה קשה מאוד כשאיבד את אמו.
בראיון ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet מספר בין היתר אוגו על גן העדן בבאר־שבע שנגמר בפרידה מכוערת, הציפייה לקבל הצעה מבכר במכבי חיפה ועל התוכניות להשתלט בחזרה על ליגת העל.
מה עבר עליך מאז שעזבת?
"חזרתי לניגריה ושיחקתי קצת בקבוצה מהליגה השנייה. אחר כך קיבלתי חוזה בסעודיה לשישה חודשים ואז פרצה הקורונה וחזרתי הביתה. המגפה שיבשה לי את כל השנתיים האחרונות. בינואר שעבר היו לי מבחנים בקבוצה בטורקיה, אבל בדיוק התחלף המאמן שלא רצה שחקנים חדשים. בתוך כל זה אמא שלי הלכה לעולמה והייתי באבל. היו לי הצעות מנתניה ומחדרה, אך סגרו את נתב"ג ולא הייתי מחוסן פעמיים. כל זה הוביל למצב שאני מחוץ לשוק".
אתה בכלל בכושר משחק?
"לא שיחקתי שנתיים וברור שזה לא אידיאלי. עליתי חמישה קילו, אבל תוך חודשיים של אימונים אחזור לכושר שיא. מבטיח שבקרוב מאוד תראו את אוגו שאתם מכירים".
"הייתה לי מערכת יחסים טובה עם כולם, גם עם אלונה. היו לי הצעות עוד לפני שעזבתי, אבל הם לא רצו לשחרר אותי. לא ציפיתי שזה יסתיים ככה"
למה אתה צריך את זה? נוף הגליל זו קבוצה שנלחמת על חייה בליגה.
"האמת היא שלא היו לי הצעות אחרות בתקופה הזו. אני מכיר את הליגה, הקבוצות, השחקנים. רוצה להוכיח שיש לי עוד מה לתת לכדורגל הישראלי".
חשבת שמגיע לך לקבל הצעה מקבוצות צמרת?
"ציפיתי לקבל הצעות ממכבי ת"א וממכבי חיפה. אני לא צריך להוכיח את עצמי, אבל אשמח לקבל בחזרה את המעמד שלי".
נפגעת מהסיום בבאר־שבע?
"אני לא פגוע, אבל כן ציפיתי להישאר שם. זה לא הסתיים כמו שרציתי. אחרי חמש שנים התחילו לדבר על הברך שלי. חמש שנים זה לא הפריע, פתאום כן?".
הייתה לך מערכת יחסים טובה עם אלונה ברקת. מה השתבש?
"הייתה לי מערכת טובה עם כולם, גם עם אלונה. היו לי הצעות מהרבה קבוצות עוד לפני שעזבתי, אבל הם לא רצו לשחרר אותי. הרגשתי ששמים אותי בצד. הרגשתי פחות משמעותי. לא אהבתי את זה. לא ציפיתי שזה ייגמר ככה".
הגעת לקבוצה בלי יותר מדי אוהדים, בלי חלומות על תארים. איך זה מרגיש?
"אני לוקח על עצמי אתגר, זה מועדון שאכפת לו מהשחקנים. נכון, זאת לא סיטואציה שאני רגיל אליה, אבל יש לי מטרה להשאיר את הקבוצה בליגה".
"רחוק מפרישה"
אתה מכיר מצוין את ברק בכר. עכשיו הוא דורס את הליגה עם מכבי חיפה.
"אני לא מופתע, הוא המאמן הטוב בישראל. חיפה נמצאת איפה שהיא כיום בזכותו. היה לי כבוד וגאווה לשחק תחתיו. כל הצוות המקצועי שם עבר בבאר־שבע ועשה דברים מדהימים, אז היה לי ברור שגם במכבי חיפה הוא יצליח".
מי השחקן הכי טוב ששיחקת איתו בישראל?
"יש לא מעט שחקנים גדולים כמו מאור בוזגלו, מאור מליקסון ומהראן ראדי, אבל לדעתי ערן זהבי הוא הגדול מכולם".
כמה שנים עוד יש לך לשחק כדורגל?
"הכל בראש, אני לא רואה את הסוף. יש לי עוד הרבה חלומות להגשים. פרישה זה לא משהו שעובר לי בראש בכלל".
חולם על תפקיד ניהולי בכדורגל הישראלי?
"כן, ברור שאני רוצה. כל החיים שלי זה כדורגל. יש לי מה ללמד את הדור הצעיר".
אוהדי באר־שבע בטוחים שאתה השחקן שחסר להם במרוץ האליפות. אתה בקשר איתם, מודע לבלגן עם רוני לוי?
"כן, אני בקשר עם חלקם. אוהדי באר־שבע עדיין רואים אותי כחלק מהמועדון, כסמל של הקבוצה שעדיין חשובה לי. אני עוקב אחרי משחקים. יש רגש שקשה לנתק. אני יכול לתרום ולעזור לבאר־שבע גם היום. אני יודע שלא מעט אוהדים מסכימים איתי, אבל במועדון חושבים אחרת. אני מדבר עם שחקנים בקבוצה ושומע שעדיין מדברים על הברך שלי. זה מכעיס אותי. לא מבין על מה הדיבורים וההמצאות".
