לפי סקר שנערך השנה באמריקה: 16 אחוז מהאמריקאים מאמינים שהממשל, התקשורת והמוסדות הפיננסים נשלטים על ידי פדופילים שמאמינים בשטן ועוסקים בטארפיק גלובלי של ילדים.
"זאב בודד": המדור של זאב אברהמי
אם לוקחים בחשבון את הנתון הזה, קל להבין איך אנחנו חיים בקלות עם הפייק ניוז ותיאוריות הקונספירציה הפסיכיות שמסתובבים בדחיסות מפחידה בחמצן שאנחנו נושמים, איך הם חדרו לנו למחזור הדם: ג'ורוג' סורוס, ביל גייטס, הכסף היהודי, טיבה ומקורה של הקורונה, בחירות 2020, הפריצה לקפיטול, כנסיית הלהט"בים, נשים לבנות פרוגרסיביות עם שיער צבוע לסגול.
אבל זה שונה כשזה מגיע מרויס ווייט. ב-2020 ווייט היה אחד מגיבורי ההפגנות המפויסות אחרי הרצח של ג'ורג' פלויד בידי שוטר בעיר מגוריו מינסוטה. העיתונים כתבו שהוא אחד הכוחות, הפנים והקולות הרעננים והחשובים במאבק הציבורי לזכויות האזרח, לשוויון, לצדק, ליחס הולם של המשטרה כלפי מיעוטים, לצידם של קולין קאפרניק ולברון ג'יימס. הוא כתב על הקרחת שלו במהלך משחקי כדורסל "לשחרר את האויגורים" ועוד סלוגנים שהפכו אותו לחביב השמאל הליברלי.
אבל ארבע שנים אחר כך, ווייט התהפך. הוא הפך לאיש ימין קיצוני, חובב קונספירציות, שונא ממשל ותאגידים. מה קרה לו? ולמה ספורטאים שחורים מתחברים לחלקים הקיצוניים של המפלגה הרפובליקאית, ולמה המפלגה הרפובליקאית מגייסת אותם בכל הכוח?
בזבוז בחירת הדראפט הגדול בהיסטוריה
קצת קורות חיים: רויס ווייט נולד ב-1991 במינסוטה, עם שורשים וולשים, נורבגים, מקסיקנים ואפרו-אמריקני. אם יחידה, מכיתה ח' ועד י"ב גדל אצל סבו. בשעות הארוכות לבד, כשאמו הוסיפה עבודה לעוד עבודה לעוד עבודה, הוא יצא למגרש המשחקים וזרק בלי סוף. בשנתיים האחרונות שלו בתיכון הוא זכה באליפות המדינה, עם שני בתי-ספר שונים, הוא נבחר למר כדורסל של המדינה ב-2009.
ווייט בחר לשחק באוניברסיטת מינסוטה המקומית. אבל סיפור הגיבור שלו נתקל במשוכה כשנתפס גונב סחורה מחנות כלבו, התעמת עם איש אבטחה, ולאחר מכן נחקר כחשוד בגניבה של מחשב נייד בקמפוס. הוא לא שיחק דקה במינסוטה, הפך לחרדתי שמטופל בעשרים מיליגרם זנקס לאחר שעישן מריחואנה בפעם הראשונה והאחרונה בחייו, לימד את עצמו לנגן על פסנתר, קעקע דיוקן של פרנק סינטרה על הזרוע, הודיע בסרטון יו-טיוב על פרישה מכדורסל וחזר לשחק באיווה סטייט.
ווייט שיחק באיווה שנה אחת. הוא הוביל את הקבוצה בכל חמשת הקטגוריות הסטטיסטיות החשובות, ובטורניר המכללות הפסיד לקנטאקי, לא לפני שעשה בית ספר לאנתוני דייויס, הבחירה מספר 1 בדראפט 2012. הדעות עליו היו חלוקות: רכז עם גוף של פאוור-פורוורד, סיכון גבוה מול סיכוי לרווח עצום. כולם ידעו שהפחד מטיסות יהיה אישו. יוסטון לקחה עליו הימור בבחירה מספר 16. דריל מורי, אז המנכ"ל של הרוקטס, אמר עליו שנים לאחר מכן: רויס ווייט הוא בזבוז בחירת הדראפט הגדול בהיסטוריה.
ווייט מקבל חוזה של 3.4 מיליון דולר אבל מסרב לשחק למרות שיוסטון מסכימה שיגיע למשחקי חוץ בכלי תחבורה אחר שאינו מטוס. הוא דורש שרופא נייטרלי (לא של הקבוצה) יקבע אם הוא כשיר לשחק בכל משחק, ואם זה לא מספיק הוא דורש שזה יהיה פסיכולוג. יוסטון מסרבת כמובן (המחשבה של 400 רופאים נייטרליים לכל השחקנים היא מחשבה מזעזעת עבור החליפות). ווייט טוען שהסירוב של ה-NBA לשנות את המדיניות שלה בנושא המחלות הנפשיות, היא הפעם הראשונה שבה הוא נתקל בקהות האכזרית של התאגיד.
ווייט שיחק בסך הכל שלושה משחקים ב-NBA, תשע דקות ואפס נקודות. אבל הוא נחשב כספורטאי פורץ דרך בכל מה שקשור ליציאה מהארון עם מחלות מנטליות והשיח עליהן. "26 אחוז מכלל אזרחי ארצות הברית סובלים מהפרעות נפשיות", הוא אמר בראיון ב-2013, "ואילו ב-NBA יש רק שחקן אחד שידוע שהוא סובל מבעיות כאלו (דלונטה ווסט). זה פשוט לא ייתכן". ווייט הוא סימון ביילס ונאומי אוסקה לפני שהן בכלל התעסקו בנושא הזה. כשקווין לאב מתוודה על התקפי החרדה שמשתלטים עליו במהלך משחקים, הוא מתקשר לווייט ומודה לו.
ב-2017, ווייט היה השחקן המצטיין של הליגה הקנדית והוליך את קבוצתו לאליפות. ב-2018 הוא רושם עוד עונה מצויינת אבל מורחק מהפלייאוף לאחר קטטה ולא חוזר יותר לליגה. ואז, בקיץ של 2018 קורים לו שני אירועים שמשתלטים על המסלול והסימטריה של חייו.
בחודש מאי נרצח ג'ורג' פלויד, תושב מיניסוטה שחור, על ידי שוטר מקומי לבן. ווייט, גוש שרירי של 2.03 מ', מסביר פנים ואדיב, זקן עבה, ראש קירח וים של כריזמה. הוא מוציא קריאה להפגנה לא אלימה. עשרות מצטרפים אליו בבגדים שחורים ומטפחת שחורה שמכסה את פניהם, כשהוא מגיע לכביש I35 מאות כבר אחריו, הם כורעים ברך ומשאית מנסה לדרוס חלק מהצועדים שמפריעים לתנועה. הוא מגיע עם אלפים לגשר שמשקיף על נהר המיסיסיפי, פונה לעיתונאי מקומי שהגיע לשם ואומר למצלמה: "מרגיש כמו סלמה בשנות ה-60", ווייט חוזר למיניסוטה כדי להתחיל מחדש (כמו פלויד, גם הוא פוטנציאל כדורסל שלא מיצה את עצמו). הוא בן 31, שיא הקריירה של שחקן כדורסל. במקום אלפים שיריעו לו על המגרש, אלפים רודפים אחריו. לקהל השחור המפגין נמאס מתנועות. הכל מצולם במצלמות פרטיות, הכל ברשתות החברתיות. הוא רוצה שם להפגנה שלו, פנים. רויס ווייט הולך להיות הפנים של המהפכה הזו. אבל היה גם מי שזכר כבר את אותות האזהרה. "אני יכול להבין שוטר שמוציא את האקדח, מפחד ואז יורה", אמר אז ווייט, "אבל במקרה של פלויד מדובר במשהו אחר לחלוטין". שלושה שחורים - פילנדו קסטייה, ג'אמאר קלארק וטרנס פרנקלין, נורו למוות על ידי המשטרה במיניסוטה.
ואז הגיע סטיב באנון
בהמשך השנה הוא נבחר במקום הראשון בליגת הביג-3, ליגת שלוש על שלוש שנוצרה על ידי הראפר אייס קיוב ואיש הבידור ג'ף קווטינטס. לקווטינטס יש חבר טוב, סטיב באנון, האסטרטג הראשי של דונאלד טראמפ ואחד מאנשי הימין הקיצוני המשפיעים ביותר באמריקה. קווטינטס מפגיש בין שניהם. באנון רואה פוטנציאל, הוא מפעיל על ווייט את הקסמים שלו, מזמין אותו להתארח בפודקאסט המאוד פופולרי שלו "חדר מלחמה", ומשדך בינו לבין עוד כלי תקשורת. הקורונה עוצרת את הליגה. לווייט יש זמן, ובאנון לופת סביבו את זרועותיו.
באנון והצבא שלו צריכים אנשים כמו ווייט. הם נותנים להם לגיטימציה. הם ספורטאים ידועים (גם הרשל ווקר, הראנינג באק האגדי של ג'ורג'יה, גויס על ידי הרפובליקנים) שנחשבים לגיבורים בקהילה שלהם, הם שחורים, הם הגיעו מאקטיביות חברתית שנחשבת לשמאלנית. הם טיקט פוליטי יקר מהמציאות. באנון משכנע את ווייט לרוץ לבחירות לקונגרס מהמחוז החמישי, המחוז שבו נבחרה אילהן עומאר (פרוגרסיבית מוסלמית שנחשבת מטרה פופולרית להתקפות הימין הקיצוני) ב-2019, ומחוז שנחשב לדמוקרטי מובהק. באנון, כביכול, מריץ את ווייט לכישלון בטוח. ווייט מפסיד כבר בפריימריס הרפובליקני, אבל זוכה לתוצאה מדהימה של 37 אחוז מהקולות. באנון עשה את שלו. בפעם הבאה ווייט ירוץ על טיקט הרבה יותר חזק.
וככה, ווייט הדמוקרט, האנושי, שתמיד ראה את הגזענות מהצד הלא נכון שלה, הפך לנושא דגל מושבע של "אמריקה פירסט" ושל (MAGA (MAKE AMERICA GREAT AGAIN. "אני קורא לכולם לעזוב את חוות העבדים שהיא המפלגה הדמוקרטית", כתב ווייט בפוסט בן 3,500 המילים שבו בישר על הריצה שלו.
ווייט הוא סתירה פנימית במצב צבירה של שחקן כדורסל. הוא משתף פעולה עם הימין הקיצוני לאחר שהפגין נגד כוחות הביטחון (כשהיה בן 16 הסתערו עליו חמישה שוטרים עם אקדחים שלופים לראשו, והתנצלו על הזיהוי השגוי), הוא קורא לחרם על סין ונועל נעליים שמיוצרות במדינה, הוא יוצא נגד ראשי התאגידים וחברות ההיי-טק אבל לא מהסס לפרסם אותם על בטן חולצתו. הוא מדבר בחוסר אנושיות כלפי קבוצות שלמות באוכלוסייה, אבל מפתח תוכנית שלמה למדיניות של טיפול בבעיות נפשיות בליגת השלוש על שלוש (GET WELL), הוא צועד יד ביד עם מי שגאה באמריקה ובכוחות הביטחון שלה, אבל לא מבין למה אמריקה משקיעה מיליארדים במגרשי ספורט ואפילו לא מיליונים ברפורמות במשטרה. הוא כבר לא מאשים את טראמפ ביצירת מלחמה בין הקאסטות של אמריקה או בכך שהוא לא נותן לשחורים וללטיניים למשול על עצמם כיוון שהם בריונים. ההאשמות עברו לדמוקרטים, לליברלים, ללהט"בים, לנשים הפרוגרסיביות ש"אוהבת שחורים מתים, הומואים, סולד-אאוט כמו לברון וקאפרניק, שמואשמים בעבירות מיניות או שנמצאים בצד הלא נכון של תנועת מי-טו". את באנון, שבאוקטובר אולי ייכנס לכלא, הוא מגדיר כ"חבר, מנטור, גיבור אמריקאי".
רויס ווייט, התקווה השחורה הגדולה, הפך לתלמיד מצטיין של אוניברסיטת סטיב באנון. כדי לראות אותו באנון צריך להסתכל ימינה עם משקפת. הטלוויזיה מאוהבת בו. באנון יכול להשתמש בו בקומת המצביעים כדי לפזר את הקונספירציות על גניבת בחירות ומה לא. יש לבאנון כוכב ביד. כוכב שהליגה המרושעת דחתה בגלל שלא היה אכפת לה מבעיות מנטליות. איזה כוכב יותר גדול יכולים להציע הדמוקרטים?
"שחקן הכדורסל החשוב ביותר בעולם": רויס ווייט על שער ה"אסקווייר"
רוס ווייט הוא תאונת דרכים פנימית. האליל שלו לא היה מייקל ג'ורדן, אלא סינטרה ופרינס. "כשניגנתי את האקורד הראשון", נזכר בראיון לפני כמה שנים, "אמרתי לעצמי: 'שיט, אני לא שחקן כדורסל. אלו החיים'". הוא אוהב לצטט את ניטשה והיה מוכן להקריב מיליונים כדי לדבר על המחלה שלו ולעזור לאחרים אחריו. כששיחק בליגה הקנדית כתב עליו המגזין "אסקווייר" כי הוא שחקן הכדורסל החשוב ביותר בעולם. אחרים שמו אותו באותה שורה עם מוחמד עלי, ביל ראסל ובילי ג'ין קינג. הוא היה הדמות הראשית להפגנות במיניסוטה, שהייתה גראונד זירו של ההפגנות. הוא קרא לנטרל את משטרת מיניסוטה מנשקה והזהיר מפני חזרה לימי הפנתרים השחורים החמושים. הוא טען אז שטראמפ הוא טמבל ושלעולם לא היה יושב איתו לארוחת צהריים.
שנה לאחר המחאה, כשהמשפט של השוטר שרצח את ג'ורג' פלויד החל, דוואנטה ווייט נרצח על ידי שוטרת במיניאפוליס. רויס ווייט כבר היה אחרי הפגישה עם באנון. הפעם הוא רק דיבר על המשטרה כעל עוד כוח שטני בשירות התאגיד שהוא המשטר הפדרלי. משרד עורכי הדין שמייצג את ווייט בקמפיין, הוא אותו משרד עורכי דין שמייצג את הרוצח של פלויד. "אני לא יודע איך הוא יכול להשתתף בטענה על גניבת הבחירות ועל הפריצה לקפיטול", אמר עליו סבו פרנק ווייט, "טראמפ הוא דיקטטור, כאיש שחור, אתה חייב לחשוב: איך בדיוק אתה נכנס לתוכניות שלו".
האיש שמייצג את אמריקה
אבל איך באנון ידע ששחורים (10 אחוז מהקולות שלהם הלכו לטראמפ בבחירות האחרונות) ועוד משפיענים יסכימו לפיתוי שלו? אולי זה טמון בסיבה שהדמוקרטים לקחו את הקול השחור כמובן מאליו, לא עמדו בהבטחות כלפי הקהילה, ולא חוקקו מספיק חוקים. הקמפיין הדמוקרטי, "הרפובליקנים יותר גרועים", כבר לא עובד. יותר ויותר שחורים עוברים למפלגה עם קשרים הדוקים לעליונות לבנה והצבת השחורים כשעירים לעזאזל.
פעם חשבו שווייט יהיה הפנים של הכדורסל (הוא דורג בין עשרת השחקנים הטובים באמריקה כתיכוניסט), ואחר כך חשבו שהוא יהיה הפנים של BLM, ועכשיו הוא נהיה הפנים של השחור השמרן, שמגן על הדת והנצרות, מעמד המשפחה ומעמד הגבר, על השחורות. מדובר במהפך מדהים. באנון הוא אדם ציני לחלוטין. הוא יודע כמה חשוב מעמד הסלבס למצביע במיניסוטה. אל פרנקן מסאטרדיי נייט לייב הגיע לסנאט, ג'סי ונטורה היה המושל. אולי ווייט הוא הפרצוף לשימוש הציני בשחור עבור מפלגה שחובשת את תג האפליה כלפי מיעוטים בגאווה על דש חולצתה המעומלנת.
ואולי הוא הכל: האיש שחגג את הבחירה שלו בדראפט בערב צדקה עם ילדים עם בעיות נפשיות, והפוליטיקאי שלא רוצה שאף כסף מהמיסים יממן חינוך על הומואים בבתי ספר ציבוריים. אולי בתוך רויס ווייט מתחולל כל הבלבול שהוא אמריקה של השנים האחרונות, הפילוג, השנאה, התקווה והייאוש, המסית והממתן, זה שטוען שהוא רוצה למתן אבל אומר שהיטלר היה דמוקרט. כן, הכל שם, רויס ווייט הוא הפנים של אמריקה, 2022, קצת אחרי ותוך כדי סערת טראמפ.
