יחסי המרות בין מכבי להפועל ת"א ידועים לשמצה. הפועל לא ניצחה בדרבי מאז אפריל 2014, כשבגרוש עוד היה חור. אבל מה שמיוחד בהפועל ת"א הוא שמתחת לנקודת השפל הכי שפלה, תמצא תמיד מדרגה נמוכה יותר. שם, במאזן גרוע אפילו יותר מאשר מול היריבה העירונית, נמצא הקשר בינה לבין מכבי חיפה.
כן, בזמן שב-19 הדרבים האחרונים חילצה הפועל חמש נקודות ממכבי, היא גירדה רק ארבע נקודות ממכבי חיפה. זה אומר שמתוך 114 הנקודות האחרונות שהיו ניתנות לצבירה מול הגדולות של הכדורגל הישראלי, הפועל השיגה תשע. כבר קרוב לעשור שלהפועל אין סיכוי לנצח את מכבי, ויש לה סיכוי נמוך אפילו יותר, מתחת לאפס, להשיג נקודות מול מכבי חיפה. יחס השערים במשחקים הנ"ל – 89:19. אלו מספרים שמתאימים למפגש בין בוגרים לילדים. אם היו קוראים להפועל ת"א "בני יהודה", היו לה יותר נקודות. זה זיכרון הגדולה שלה שגורם ליריבות להעניק לה טיפול רציני שהיא לא שומרת לאחרות ברמתה הנמוכה. באופן אבסורדי, בתבוסות ליריבותיה הגדולות נמצאות שאריות הפאר של מועדון שירד מנכסיו. בכל פעם שמכבי חיפה מפעילה עליה את כל הכוח שלה, הפועל מתרגשת כי היא מגלה שמישהו עדיין רואה בה משהו שהיא כבר מזמן לא.
אתמול הגיע התור של האחרונה לאסוף את הוראת הקבע הכי קבועה בכדורגל הישראלי. היא דפקה על דלת המשרד של הפועל ת"א בבלומפילד ביום ובשעה הרגילים, ומשזו נפתחה הושיטה את היד וחיכתה למעטפה עם שלוש הנקודות הרגילות. במקום, היא קיבלה נשיכה. את התשלום הזה הפועל לא תשלם, לא בקלות לפחות. אם מכבי חיפה רוצה, היא תצטרך לקחת אותו בכוח. בתחילה, מכבי חיפה צחקה. כבר קרה בעבר שהפועל ת"א ניסתה להתקומם והחזיקה מעמד כמה דקות לפני שהורידה את הראש והשלימה עם גורלה. אין בעיה, אמרה מכבי חיפה, שיהיה בכוח – עוד בעיטה של צ'ארון שרי מחוץ לרחבה, ועוד אחת, ועוד אחת, אבל הפועל בשלה, לא מתקפלת. הפעם משהו היה שונה. האבות של טל ארצ'ל, רן בנימין, אל-ים קנצפולסקי ועומר סניור אולי אכלו בוסר, אבל מה אשמות השיניים שלהם? זה לא הדור שישנה את ההיסטוריה של הפועל ת"א, אבל גם לעכב אותה ביום אחד זה משהו. רק שניים מ-19 המפגשים האחרונים עם מכבי חיפה לא הסתיימו בהפסד. זו ההזדמנות שלהם לעשות משהו בחיים ולסיים בתיקו.
הפועל כל כך הקשתה על מכבי חיפה, שהיא חייבה את מסאי דגו לשנות את המערך כבר במחצית. הוא נטש את שיטת שלושת הבלמים שהמציאה את הקבוצה מחדש וחזר ל-4-3-3 עם ענאן חלאילי ודין דוד מצידיו של פרנצדי פיירו. קבוצה שהיא התרגלה לנצח בעיניים עצומות, חייבה הפעם את מכבי חיפה לפקוח אותן דווקא אחרי ארבעה ניצחונות ו-13 שערים בעשרה ימים. כשנשמעה השריקה האחרונה, הסתבר שלא קרה כלום – 0:0. הכלום הזה הוא הכי הרבה שהפועל ת"א עשתה כבר תקופה ארוכה.
הפלסטר התורן
זו העונה השלישית ברציפות שבה מכבי נתניה מחליפה מאמן עוד לפני שהסיבוב הראשון מסתיים, מאמן שסיים את העונה הקודמת בתחושת הצלחה גדולה או לכל הפחות חלקית. ריימונד אטוולד פוטר ארבעה מחזורים לתוך עונת 2021/22 אחרי שנתניה צברה שתי נקודות; בני לם התפטר אחרי 11 מחזורים בעונת 2022/23 כשהקבוצה מתחת לקו האדום עם תשע נקודות; ורן קוז'וך פוטר בדיוק באותו הזמן ואחרי תוצאות זהות והוחלף בגיא צרפתי. האחרון כבר יכול להזמין חופשה משפחתית לסוף 2024.
אפשר לזהות את האבולוציה מאחורי המינויים. אטוולד הגיע כי הוא הולנדי, והם טובים בכדורגל. לם הגיע כי הוא נתנייתי כמו בוריק בתוך פריקסה, ותחושת הנוסטלגיה, לצד כדורגל החרבו דרבו שהבטיח, היו תגובת נגד לזרות והסגנון המסוגר של אטוולד. קוז'וך נשאר כי כבר היו לו המפתחות לצוללת, אבל משגם הוא מוצה, הגיעו בנתניה למסקנה שעדיף העוזר של ברק בכר על העוזר של לם.
עם שני ניצחונות רצופים, גם צרפתי נדמה כמי שיציל את מכבי נתניה מהמאמן הנבל התורן שהיה שם לפניו, אך סופו, קרוב לוודאי, יהיה זהה. זה הגלגל הענק של הכדורגל הישראלי, ועליו כמעט אף אחד לא יכול לשרוד במשך שנה קלנדרית. בנתניה נגעו בשנתיים האחרונות נציגים של כמעט כל האסכולות האפשריות למאמני כדורגל. מ"צאו קדימה" ועד "רדו למטה". כולם נחשבו התרופה לזמן מה, ומקור הצרה לתקופה. זה לא לגנותו של אף מאמן, אבל גם לא לשבחו – מתחת לשכבה הדקה של מכבי ת"א ומכבי חיפה, העסק רנדומלי מכדי לתחזק הצלחה עקבית. גם מה שנדמה בתחילה לעקרונות, מתגלה לבסוף כמקריות שהטתה חסד לזמן קצר לפני שהחליטה להתהפך.
הגלגל הענק של נתניה התחיל לזוז עכשיו פעם נוספת. כשהוא ישלים סיבוב, וההיסטוריה מנבאת שזה יקרה איפשהו בין אוקטובר לנובמבר 2024, צרפתי ייפול ממנו כמו שנפלו קודמיו. זה כוח הכבידה של הכדורגל הישראלי. אחרי שנה הריגוש יאבד ואשליית הפתרון שממתין בחוץ – ואשר הובילה בשעתו ללם, קוז'וך וצרפתי – תרים את הראש מחדש. תמיד תימצא הקומבינציה הנכונה לפיטורים – שני הפסדים, שלושה הפסדים ותיקו, או כל רצף שכיח אחר באלגוריתם של ליגת העל. צרפתי לא יהיה אשם, זה גלגל הענק שחזק מהכל, ולעולם לא מפסיק להסתובב.
הגו'קר הפך לאס
הפועל באר-שבע של העונה זו לא הפועל באר-שבע של העונות האחרונות – פחות זרים (באשדוד עלה בהרכב רק אחד, הלדר לופס) ובעיקר חוד ישראלי לחלוטין. הלוקאליות הזאת, שייתכן והייתה מתפתחת באופן אורגני בעקבות חולשתם של פטריק קלימאלה וכריסטופר פטרסון, הואצה בעקבות המלחמה, וכך במחזורים האחרונים השערים של באר-שבע הם כחול-לבן, ישראלים כמו כובע טמבל.
המרוויח העיקרי מכך הוא רותם חטואל, ג'וקר ש-2023 הפכה לאס. ממחליף פרחחי שעיקר הערך שלו בכך שהוא שובר שגרה ואנטיתזה, למבוגר אחראי שהוא התזה עצמה. בעונה שעברה חטואל כבש 11 שערים, שישה מהם כמחליף. הוא שיחק 36 דקות בלבד בממוצע למשחק שבו כבש כשעלה מהספסל, ממנו עלה 19 פעמים בסך הכל לעומת עשר הופעות בלבד בהרכב. היכולת של חטואל לייצר ערך בנסיבות המיוחדות הללו, כשההיפר-אקטיביות שלו אפקטיבית במיוחד מול הגנות תשושות, שימרה אותו כמחליף באופן שנגד את ההספק הגבוה שלו.
אליניב ברדה התעלם, ובצדק, מההנחה הכביכול אוטומטית ולפיה מי שמבקיע מהספסל צריך להשתדרג להרכב. הוא העדיף את המומחיות המוגדרת של חטואל, בעל מקצוע לשערים מאוחרים. העונה אין לו ברירה, וחטואל מוכיח שלא צריך לעבור ממצב ישיבה לעמידה כדי להבקיע. אפשר להתחיל בעמידה. מול אשדוד בשבת הייתה זו הפעם החמישית ברציפות שבה חטואל עלה בהרכב. הוא כבש חמישה שערים במשחקים האלה. בחמשת המשחקים הללו הרכיב ברדה חמש וריאציות התקפיות שונות משישה שחקנים. היחיד שפתח בכולם – חטואל. ממחליף אוטומטי, לשם הכי בטוח בהרכב.
