דניל מדבדב כבר הריח את הדם ואת אדי התהילה. הוא ניצח את המערכה השנייה בשובר שוויון בגמר אליפות אוסטרליה נגד רפאל נדאל ועלה ליתרון 0:2. הוא היה קרוב להיות הטניסאי הראשון בהיסטוריה שאחרי הזכייה הראשונה שלו בגראנד סלאם זוכה מיד גם בגראנד סלאם הבא. אחרי שמיגר את נובאק ג'וקוביץ' באליפות ארה"ב, הוא היה קרוב לשים סוף לשושלת של השלישייה ששולטת בטניס העולמי כמעט בעצמו. הוא הסתכל מסביב ואמר בטח: 'עם רמת הכישרון הזו, יש לי לפחות עשרה גראנד סלאמים לאסוף'.
עוד כתבות ב"זאב בודד" - המדור של זאב אברהמי
אבל כמו שחקן כדורסל שמתכנן מה הוא הולך לעשות עם הכדור לפני שהוא מאבטח את המסירה לעברו ואז משמיט את הכדור, גם מדבדב שכח מי נמצא מולו. שחקן בלי נקודת שבירה. נדאל הוא מסוג הספורטאים עם DNA שמסוגל לעשות מהפכים שנכנסים לספרי ההיסטוריה והקלאסיקה של הספורט. הוא ימצא שם דיירים היסטוריים: קבוצה של אלכס פרגוסון, רג'י מילר, לברון ג'יימס מודל 2016, שיקגו קאבס, באפלו בילס, טרייסי מגריידי, פייטון מאנינג וטום בריידי, ליברפול ובוסטון רד-סוקס. כל הקבוצות והספורטאים הללו אחראים לקאמבקים הגדולים בתולדות הספורט.
7 צפייה בגלריה
"היינו בגן עדן, ותוך 102 שניות היינו בגיהינום". שמייכל מנסה לנחם את יאנקר בגמר הבלתי נשכח מ-1999
(צילום: gettyimages)
אבל מה קורה לצד השני? מה קורה לקבוצה או אינדיבידואל שמשחקים משחק כמעט מושלם, צוברים יתרון מבטיח, מדמיינים את רגע הנפת הגביע ואת שאגת ההמונים, ופתאום גול, שבירה, חסימה, תפיסה, מטילים ספק בביטחון שלהם, וכל מה שהלך בקלות גדולה הופך פתאום לקשה ומסורבל עד ההתפרקות הבלתי נמנעת? איך קמים ממהלומה כזו?
הנרטיב התבשל
גולדן סטייט ניצחה ב-73 משחקים בעונה הסדירה ב-2016, המאזן הכי טוב בהיסטוריה של ה-NBA. בעיני רבים היא נחשבת לקבוצה הטובה בתולדות הכדורסל. "אני לא יודע איך אנחנו מתאוששים מדבר כזה", אמר קליי תומפסון אחרי שלברון וקיירי ארווינג חזרו מפיגור 3:1 נגד גולדן סטייט בגמר הפלייאוף, כולל ניצחון חוץ במשחק השביעי והמכריע – וזכו באליפות מדהימה. "אנחנו יודעים כמה אנחנו טובים, ואנחנו הכי טובים. מדובר בכאב מאוד חד, כאב שאני לא מוצא שום מחשבה כדי לתאר איך אני מוציא אותו ממני, אני יכול רק לקוות שהזמן יאדה אותו", הסביר תומפסון.
7 צפייה בגלריה
לא היו צריכים לחכות הרבה לאליפות הבאה. קרי והחברים אחרי ההפסד לקליבלנד במשחק השביעי בגמר ה-NBA ב-2006
(צילום: AP)
הוא לא היה צריך לחכות הרבה. ההנהלה שלו חשבה בדיוק אותו הדבר. זאת הייתה בעיניהם תקלה, מהמורה בדרך. הם תיקנו אותה כמעט מיידית: הביאו לקבוצה הכי טובה בעולם את אחד משלושת השחקנים הכי טובים בעולם (קווין דוראנט). הווריורס עלו לשלושה גמרים רצופים וניצחו בשניים מהם. גולדן סטייט ניערה מעליה את הזיכרונות הרעים של 2016.
המוות של גולדן סטייט בגמר 2016 (כמו ההפסד של ניו-יורק יאנקיס לבוסטון רד סוקס אחרי יתרון 0:3 בסדרת הפלייאוף או הניצחון של שיקאגו קאבס בסדרת גמר אחרי פיגור 3:1, או אפילו ההפסד של מדבדב) היה סוג של מוות אחרי מאבק עם מחלה קשה וארוכה. הוא לקח זמן, ניתן היה לעכל אותו, הנרטיב שלו התבשל.
"אני לא יודע איך מתאוששים מדבר כזה. מדובר בכאב מאוד חד, אני לא מוצא שום מחשבה כדי לתאר איך אני מוציא אותו ממני. אני יכול רק לקוות שהזמן יאדה אותו" (קליי תומפסון אחרי ההפסד של גולדן סטייט לקליבלנד בגמר ה-NBA ב-2016)
אבל מה עושים עם תאונות דרכים על מגרש הספורט? מה עושה מילאן אחרי הקאמבק של ליברפול תוך 45 דקות בגמר ליגת האלופות 2005? איך באיירן מינכן התאוששה מהבליץ של מנצ'סטר יונייטד בגמר של 1999? או מה קרה לניו-יורק ניקס אחרי שרג'י מילר קלע במדיסון סקוור גארדן אלף נקודות בפחות מעשר שניות?
"זוכר שקט גדול, לילה בלי שינה"
"את מה שקרה באיסטנבול ב-2005 לא אשכח באף יום מהחיים שלי. זו רכבת הרים נפשית פעילה שעוזרת לי לקבל פרספקטיבה על החיים שלי גם 15 שנה אחרי שזה קרה", נזכר דידה, השוער של מילאן בגמר נגד ליברפול באיסטנבול.
7 צפייה בגלריה
בתסריט דמיוני במיוחד, ליברפול מצאה את הדרך להשוות ל-3:3 מול מילאן בגמר הצ'מפיונס ב-2005
(צילום: gettyimages)
מילאן הגיעה למשחק עם שלושה ברזילאים אלופי עולם, עם איטלקים ששנה אחר כך יזכו במונדיאל, עם הרנן קרספו ואנדריי שבצ'נקו. במחצית הראשונה הם שיחקו כמו הפייבוריטים הגמורים שהם היו לפני המשחק מול ליברפול הנחותה. 0:3 בהפסקה, יתרון מוחץ ובלתי מחיק. או בעצם לא. בתסריט דמיוני במיוחד, ליברפול מצאה את הדרך להשוות ל-3:3 בדרך לניצחון בפנדלים.
"הכל התפרק לנו מול העיניים בלי שנוכל בכלל לדעת מה הסיבה שזה קורה", נזכר דידה. "נעצנו שיניים בתהילה. גם אם אתה מפסיד, אתה מקווה שהזיכרונות יישארו רק עם המנצחים, שהמפסידים יישכחו. אבל אנחנו כבר ידענו שאנחנו רשומים בצד הלא הטוב של ההיסטוריה. שאנחנו לוזרים שאף אחד לא ישכח. שהנס של איסטנבול ייזכר בגללנו בדיוק כמו בגלל ליברפול. אני זוכר שקט גדול, לילה בלי שינה. כשחזרנו למילאנו, צוות הדיילות היה צריך לשכנע אותנו לקום מהכיסאות ולעזוב את המטוס. זה היה הרגע שהבנו שמה שקרה לנו זו המציאות, ועכשיו חוזרים לחיים וצריכים ללמוד לחיות עם זה".
למזלה של מילאן, צירוף מקרים נדיר הביא לפגישה מחודשת בין שתי הקבוצות באותו מעמד, כמעט עם אותם הרכבים ותחת אותם מאמנים, רק שנתיים לאחר מכן באתונה. שני שערים של פיליפו אינזאגי, שלא שיחק ב-2005 בגלל פציעה, העניקו למילאן את התואר.
"כשחזרנו למילאנו, צוות הדיילות היה צריך לשכנע אותנו לקום מהכיסאות ולעזוב את המטוס. זה היה הרגע שהבנו שעכשיו חוזרים לחיים וצריכים ללמוד לחיות עם זה" (דידה על ההפסד של מילאן לליברפול בגמר ליגת האלופות 2005)
"מהפרספקטיבה של הזמן, אני יכול להגיד שזו הייתה שמחה גדולה כמובן, גם על הניצחון וגם על הנקמה", אמר דידה. "אבל זה מעולם לא חיפה על מה שקרה ב-2005. אני חושב שאף אחד מהשחקנים ששיחקו בגמר באיסטנבול לא היה מסוגל לסלוח לעצמו על המחצית השנייה. זו צלקת שלעולם לא תתאחה".
7 צפייה בגלריה
השופט הכריח אותם לקום. שחקני באיירן בהלם מוחלט אחרי שריקת הסיום בגמר הצ'מפיונס ב-1999
(צילום: gettyimages)
האמא של כל הטראומות
לבאיירן מינכן חיכה תסריט דומה ב-1999 בקאמפ נואו, רק עם תבלון הרבה יותר כבד של אכזריות. "האמא של כל הטראומות", קרא השוער אוליבר קאן, ששכב על הדשא ומיאן לקום ולהמשיך לשחק יחד עם שחקני שדה אחרים אחרי שער הניצחון של אולה גונאר סולשיאר. עד שהשופט הכריח אותם לקום. "היינו בגן עדן, ותוך 102 שניות היינו בגיהינום".
"ההפסד למנצ'סטר יונייטד גיבש אותנו, הרים לנו את הביטחון העצמי. ספק אם שחקנים מסוימים היו נותנים את מה שנתנו ב-2001 בלי הטראומה של 1999" (סטפן אפנברג על ההפסד של באיירן מינכן בגמר האלופות והזכייה בתואר כעבור שנתיים)
סטפן אפנברג שתה ארבעה ליטרים של מים ועדיין לא היה מסוגל לתת דגימת שתן לאופ"א. מריו באזלר, כובש שער היתרון שהוחלף בדקה ה-89 כשבאיירן עדיין מובילה, נהג לומר שמבחינתו הוא זכה בגביע. באזלר הועבר לקייזרסלאוטרן ושקע בבעיות שתייה כבדות.
המאמן אוטמר היצפלד הכניס את השחקנים לפרופורציה: "יש מלחמות בקוסובו, רעב באפריקה, אנחנו רק הפסדנו במשחק כדורגל. זו צריכה להיות מוטיבציה בשבילנו". אפנברג אסף את השחקנים ואמר להם שמותר וחייבים להיות מאוכזבים, אבל הם צריכים להיות ממוקדי מטרה ולחשוב איך לנקום על ההפסד הזה.
אחרי שנתיים באיירן חזרה לגמר הצ'מפיונס וניצחה את ולנסיה בדו-קרב פנדלים במילאנו כדי לזכות בגביע. ברבע הגמר הדיחה את אותה מנצ'סטר יונייטד. "ההפסד בברצלונה ליונייטד גיבש אותנו כקבוצה", אמר אפנברג. "זה הרים לנו את הביטחון העצמי. ספק אם שחקנים מסוימים היו נותנים את מה שנתנו ב-2001 בלי הטראומה של 1999".
ואז הגיע רג'י מילר
לקבוצה יש מכניזם קבוצתי, תרפיסטי, שמאפשר זחילה משותפת למעלה אחרי הפסדים כואבים במיוחד. במקצועות יחידניים התרפיה הרבה יותר קשה. אין את מי לשתף בהפסד. ההתמוטטות היא שלך ושלך בלבד. מדבדב יכול להתנחם בכך שהפסיד אולי לטניסאי הגדול ביותר בכל הזמנים. שחקן הגולף האוסטרלי גרג נורמן נחשב לטוב בעולם לפני שטייגר וודס הגיח לענף, אבל הוא כרע תחת עומס הציפיות ממנו פעם אחר פעם עד שנעלם לחלוטין מהסבב.
7 צפייה בגלריה
זו הייתה אמורה להיות השנה של הניקס. אנתוני לא מבין איך עוד סדרה הלכה לאיבוד
(צילום: AP)
אבל מה קורה כשקבוצה שלמה מוטלת בנוקאאוט על ידי שחקן בודד? זה מה שנדמה שקרה לניו-יורק ניקס במשחק הראשון של סדרת חצי גמר המזרח ב-1995 נגד אינדיאנה פייסרס ורג'י מילר, שקלע שמונה נקודות בתשע שניות ונתן לאינדיאנה ניצחון במשחק הראשון. הניקס הייתה קבוצה שבנה פט ריילי על בסיס של קשיחות פיזית ומנטלית, הקריסה שלה הייתה רעידת אדמה.
זו הייתה אמורה להיות השנה של הניקס, שנה אחרי ההפסד האכזרי בגמר ליוסטון. מייקל ג'ורדן עדיין היה בפרישה. אחרי הטראומה של המשחק הראשון, ניו-יורק הצליחה לגנוב ניצחון חוץ באינדיאנה ולגרור את הסדרה למשחק שביעי במדיסון סקוור גארדן. הניקס הפסידו גם במשחק הזה, מהחטאה בשנייה האחרונה של פטריק יואינג. ריילי עזב למיאמי, ניו-יורק הגיעה לגמר ב-1999, אבל זו הייתה שנת שביתה והעלייה לגמר הייתה הפתעה גמורה. הניקס, עד עכשיו, לא ממש הצליחו להתאושש מהטראומה שהנחית עליהם מילר באותו לילה. אפילו טיפול בהלם בשיטת "אייזיאה תומאס כמאמן ראשי ומנכ"ל" לא עזר להם לצאת ממנה.
ויש את אטלנטה פלקונס שהובילה ב-25 נקודות קרוב לסוף הרבע השלישי בסופרבול של 2017 נגד ניו-אינגלנד פטריוטס וטום בריידי. אבל כדי לתאר את מה שקרה שם ואת מה שקרה לאטלנטה בעקבות ההפסד הזה, תצטרכו לעבור למדף של ספרות בדיונית.
פורסם לראשונה: 08:19, 04.02.22
