מעולם, מאז קם האדם הראשון והכריז בפני אוהד מכבי ת"א שהוא דווקא אוהד את הפועל ת"א, לא היו כל כך הרבה מאלה במקום אחד. 25 אלף אדומים חטפו את כל הכרטיסים וקבעו שהמשחק בשבת (18:00) מול אשדוד יהיה הרבה יותר ממאבק על המקום בליגת העל. עבור הפועל, שכבר למעלה מעשור מגרדת את התחתית עם כפית, זהו רגע מכונן ואפשרות לבנות גשר אל ימים יפים יותר. הקיום שלה כל כך עלוב, ולפתע היא מקבלת תזכורת לגדולתה ועוצמתה.
ניצחון במשחק הזה, על רקע תפאורה כזאת, ייצר עבור המועדון רגע עוצמתי כמותו לא חווה מאז הדאבל בטדי ב-2010. נכון, במקרה הטוב זה ייגמר בס"מ מעל הקו האדום, אבל התגייסות המונים שכזאת תזכיר לכל אחד מהפרטים איזה ענק רדום שרוע לרגליהם. זו, למרבה הצער, תוכנית העבודה של הפועל ת"א בשנתיים האחרונות, המתכון המזוכיסטי שלה להישגים סינתטיים. היא גרועה עד לרמה שבה הישארות ברגע האחרון מרגישה כמו אליפות.
טועמה: השחקנים יודעים מה צריך לקרות בשבת
(ONE)
אלא שההמון שיתאסף בבלומפילד בשבת הוא כוח חמקמק. הסולד-אאוט מגביה את גובה ההימור: הפסד וירידת ליגה דווקא בחשיפה שכזאת רק תדגיש את חוסר האונים, את הפער העצום בין כוחו של הקהל למסוגלות הקבוצה. בסופו של הערב הפועל תרגיש הכי ביחד שהרגישה אי פעם, או הכי לבד שחשה מעולם. או שלם, או 25,000 רסיסים.
לאשדוד יש יתרון מקצועי יחסי אחד – זרים. או לפחות היו להם. מרטין הנדזי ואזקיאל הנטי הם השחקנים הטובים ביותר בקבוצה, והצטרפותם בינואר היא הסיבה היחידה שהיא לא כורטסה ללאומית עוד באפריל. שניהם יחמיצו את המשחק הקריטי בגלל צהוב חמישי וכרטיס אדום, בהתאמה.
יש קבוצות שחסרונם של שחקנים כה משמעותיים ישנה אותן מהקצה אל הקצה, אבל לא במקרה הזה. דווקא בהיעדרם, אשדוד תהיה יותר אשדוד מאשדוד – קבוצה סגורה ומסוגרת, שלא מדברת עם הכדור והכדור לא מדבר איתה (רק חדרה והפועל פ"ת מחזיקות בו פחות ממנה), ועתה תהיה אפילו פחות איכותית מהרגיל. למזלה, בין המשימה שעומדת לנגד עיניה לבין איכות אין כל קשר. בזכות הנקודה מול בית"ר, נחסכה מאשדוד החובה לנצח בבלומפילד, משימה שלא בטוח שיש לה את הכלים לבצע והייתה יכולה להקריס אותה. היא יודעת להתגונן, ובארבעה מחמשת המשחקים האחרונים לא ספגה. חובת ההוכחה מעולם לא הייתה עליה, ולאחרונה גם מי שנגדה לא מצליח להוכיח דבר. אשדוד תבוא להרוג את המשחק עוד לפני שהוא נולד, להאט אותו ככל הניתן ובכך להוציא את האוויר מהביתיות המאיימת של הפועל ת"א.
כשחדרה ניצחה את בית"ר לפני שלושה מחזורים, נתפס הדבר כמו הבטחה מעשית של עונה נוספת בליגה. נקודה אחת מתשע מאוחר יותר, וחדרה עמוק בבוץ. העונה, אין ברירה, תצטרך להישאר פעמיים בליגה. הפועל ת"א יכולה לבנות על הקהל, אשדוד על האימפוטנטיות של האדומים. בחדרה זו שעתו הגדולה של חיים סילבס, אמן בתחומו. יש לו חוש שישי להרס משחקים, ואלו הקרובים – שלא יחייבו את חדרה לנצח אלא בעיקר לא להפסיד – הם שעתו הגדולה. בשביל זה הוא חי – בשביל שהמשחק ימות. גם אם זה לא נקרא כמחמאה, את סילבס זה לא מעניין. הוא אינו מתנצל על דבר, ואינו מנסה לייפות את המציאות. את נטייתו לשחק הגנתי באופן מוגזם, כשצריך, הוא מסביר במחויבותו למעסיקיו ולא למי שרואה בכדורגל בידור להמונים. הוא כמובן צודק, ובטח בחדרה, שם אין אפילו המונים שצריך לבדר. מול נתניה ואם תידרש אז גם מול הפועל ת"א, חדרה תשתבלל לתוך עצמה, ותקווה שכאשר תעז להוציא את הראש מתוך הקונכייה היא תגלה שלוח התוצאות נותר כפי שהיה כשהביטה בו בפעם האחרונה – 0:0.
פורסם לראשונה: 01:30, 10.05.24
