זר מוכח על הקווים
אם בהתאחדות לכדורגל היו מפרסמים מודעת דרושים לתפקיד מאמן הנבחרת הבא, זה שיחליף את וילי רוטנשטיינר, אלו היו הדרישות הכלליות: זר, יכולת ניהול משחק טובה, לויאלי למערכת, ובעיקר שיתחבר לחזון שיוצג בפניו – הצערת הסגל ועלייה ליורו 2024.
דבר אחד כבר ברור, אחרי שלוש שנים - העידן האוסטרי בנבחרת ישראל תם. רוטנשטיינר, שהחל את דרכו בהתאחדות מעמדת המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות, הביא בהמשך את אנדי הרצוג, והפך מהר מאוד ל"לוחש באוזנו". הרצוג, שהגיע ללא ניסיון, רשם קמפיין חלש שנגמר במקום החמישי במוקדמות היורו, וגם רוטנשטיינר שהחליף אותו רק בגלל אילוצים כלכליים (היה בכל מקרה תחת חוזה) לא הצליח להביא בשורה משמעותית.
מחבר סדרת הספרים "הדרך הישראלית", שחבויים איפשהו במגירות בית הנבחרות בשפיים, תרם בעיקר בתיאוריה, פחות בפרקטיקה. הוא שיפר את אגף ההדרכה עם קורס פרו איכותי, יצר סטנדרטים שלא היו קיימים כאן וידע לבצע הכנות מצוינות למשחקים. אבל כשהגיע למגרש, הוא הבין כמה הפערים גדולים. זה בא לידי ביטוי באופן מובהק שלשום בגלזגו, עם ניהול משחק גרוע במחצית השנייה.
הנבחרת, שעוד הגיעה לסקוטלנד עם יומרות לסיים במקום השני ולעלות לפלייאוף המונדיאל, עשויה לסיים בסופו של דבר במקום הרביעי, ולמעשה לחזור לנקודת ההתחלה טרם הגעתם של רוטנשטיינר-הרצוג. במבחן המציאות, נבחרת ישראל נמצאת בדרג הרביעי, על סף החמישי. מספיק להסתכל על הסגלים של סקוטלנד ואוסטריה, לכאורה נבחרות בסדר הגודל שלנו, כדי להבין שאנחנו פשוט לא שם. על דנמרק אין בכלל טעם לדבר, הבדלי הרמות האדירים דיברו על המגרש בצורה הכי ברורה. רוטנשטיינר הוא בטח לא האשם העיקרי בכל תחלואות הכדורגל הישראלי, אבל אין ספק שהטעויות שביצע שלשום, בעיקר בחילופים, עלו לנבחרת ביוקר.
על מנת להימנע מפסטיבל השמות, בהתאחדות הוחלט מראש להמשיך עם מאמן זר, ורק בסיום הקמפיין יעסקו בנושא. המטרה הבאה, ליגת האומות, דרכה אפשר לעלות ליורו, תיפתח רק ביוני 2022.
בהתאחדות יפעילו את הקשרים שלהם עם אופ"א ועם סוכנים בכירים במטרה להנחית מאמן מוכח בעל שם. במקביל, רוטנשטיינר מנסה לשווק את עצמו בתקופה האחרונה לקראת היעד הבא שלו: משרה באחת ממדינות המפרץ, שם נמצא הכסף הגדול.
כדי להימנע מפסטיבל השמות, בהתאחדות הוחלט מראש להמשיך עם מאמן זר לקראת מוקדמות המונדיאל, ורק בסיום הקמפיין יעסקו בנושא
בואו נהיה קצת סקוטלנד
דווקא המחצית הראשונה בגלזגו הייתה אנטיתזה למה שהתרגלנו מנבחרת ישראל בעשורים האחרונים – שער מהיר, שני שערים ממצבים נייחים, חזרה מפיגור, עצירת פנדל והרבה אופי מול 52 אלף אוהדים פנאטיים במגרש קשה. אבל אז הגיעה המחצית השנייה, והמציאות התיישרה עם הנחיתות הפיזית והבעיות המנטלית הקשות.
החל מאזור הדקה ה-55, עוד לפני שער השוויון של לינדון דייקס, הנבחרת שלנו החלה לדעוך, פועל יוצא מכושר גופני לקוי של רוב השחקנים, והיריבה העלתה שני הילוכים.
זה כלל לא מפתיע לאור העובדה שהסקוטים מקבלים הרבה יותר דקות משחק בקבוצות שלהם מאשר מקביליהם הישראלים. לכך תוסיפו את הקצב המסחרר של הפרמייר-ליג לעומת האינטנסיביות שאליה מורגלים רוב השחקנים שלנו. דור פרץ, למשל, שיחק 194 דקות העונה בוונציה, מונס דאבור 167 דקות בהופנהיים. ואופיר מרציאנו? אפס דקות בליגה בפיינורד. אז מה הפלא שהפערים רק הלכו והתעצמו ככל שהדקות חלפו.
ויש כמובן את מכת המצבים הנייחים, נקודת תורפה היסטורית בנבחרת ישראל. הסקוטים שכרו איש מקצוע מיוחד מאסטון וילה כדי לעבוד על הבעיטות האלה, ובדקה ה-94 זה גם השתלם להם. קרן אחרונה, סקוט מקטומיניי שמעולם לא כבש שער בנבחרת מקדים את פרץ, שעם כל הכבוד בלם הוא לא, ושובר לנו את הלב. שוב.
כאמור, בצוות המקצועי של הנבחרת ציינו גם את ההתפרקות המנטלית, בעיקר במחצית השנייה. ברגע שבו הסקוטים החלו להסתער על השער של מרציאנו, השחקנים שלנו נבהלו ושפת הגוף שלהם שידרה כניעה ידועה מראש. אלה בדיוק ההבדלים בין נבחרת בינונית עם יומרות לבין נבחרת בינונית עם קבלות, שנמצאת בדרך הבטוחה לפלייאוף שני ברציפות, בעוד אנחנו חוזרים לתירוצים ולחלומות הבאים.
ערן זהבי, שיהיה כבר בן 36 בקמפיין הבא, הוא זה שיחליט אם להמשיך. אף גורם מקצועי לא יעז לוותר על אחד הסקוררים הגדולים באירופה
הזמן של הצעירים
מהשחקנים שפתחו בהאמפדן פארק רק שלושה-ארבעה נמצאים בהרכב הקבוצות שלהם באופן יציב ומשחקים 90 דקות. מדובר במנור סולומון, ערן זהבי ואלי דסה. לצורך ההשוואה, מול הגנה שמבוססת על הליגה הישראלית החלשה שיחקו שלשום שבעה שחקני פרמייר-ליג שמשחקים פעמיים בשבוע באינטנסיביות גבוהה, כוכבים מהליגה הסקוטית ובלם מברוז'.
5 צפייה בגלריה
עבדו על זה באימונים וזה גם השתלם להם. מקטומיניי חוגג, וייסמן וזהבי מאוכזבים
(צילום: getty images)
למרות זאת, נבחרת ישראל הצליחה במחצית הראשונה להיות שווה ליריבה עדיפה על הנייר, וזאת רק בזכות חלק התקפי שלא היה לנו הרבה זמן: זהבי שמבקיע ללא הפסקה והיה גם בורג טקטי משמעותי, סולומון ודאבור. כאן לישראל היה יתרון על הסקוטים, אבל באופן כללי זה רחוק מלהספיק.
השלושה האלה ימשיכו ככל הנראה להוביל את הנבחרת בקמפיין הבא, אבל נדמה שהגיעה העת לבצע את חילופי המשמרות שכבר זמן רב מדברים עליהם. הסמיכות בין ליגת האומות למוקדמות המונדיאל לא איפשרה לעשות את הצעד הזה לפני כן, אך לקראת הקמפיין החשוב ביותר, זה שסומן מראש כיעד ברור ומוצהר לעלות ליורו, ההתאחדות תתווה מדיניות ברורה של הצערת הסגל.
אמנם מדובר בסלוגן מפוצץ שלא תמיד יוצא לפועל, בעיקר בגלל הדינמיות בכושרם של שחקנים, בין היתר הוותיקים, או לחילופין בחוסר בשלות של הצעירים, אבל למאמן הבא יובהר מראש: המגמה היא להתחיל לבנות על דור הביניים ומטה, כולל ויתור על לא מעט שחקנים בכירים שליוו את הנבחרת בקמפיינים האחרונים.
ממוצע הגילים של השחקנים שפתחו מול סקוטלנד עומד על 28.5, וזה עוד בלי ותיקים יותר כמו אוראל דגני ואיתן טיבי הפצועים. כעת הוחלט בהתאחדות להזרים דם חדש לנבחרת, ולא על חשבון השאיפה להעפיל כבר בקמפיין הבא לטורניר גדול. אחד השמות הבולטים שצפוי להיפרד מהכחול-לבן הוא ביברס נאתכו, וייתכן מאוד כי שלושת המשחקים שנותרו יהיו האחרונים של הקפטן. התכנון היה שהוא לא יהיה חלק מהקמפיין הנוכחי, אבל היכולת הטובה שלו בפרטיזן בלגרד השאירה אותו בסופו של דבר. גם טיבי ודגני לא ימשיכו, והשאלה הגדולה היא עתידו של הכוכב הגדול, ערן זהבי, שיהיה בן 36 בקמפיין הבא. מי שהפך בעידן האוסטרי למפלצת שערים יהיה כמובן זה שיחליט, כי אף גורם מקצועי לא יעז לוותר על שירותיו של אחד הסקוררים הגדולים באירופה.
ומי מתחממים על הקווים? מעבר לסולומון וליאל עבדה שכבר בסגל ממתינים לתורם שמות כמו השוער דניאל פרץ, סוף פודגוראנו, עידן נחמיאס, אורי דהן ואור בלוריאן. מבין דור הביניים, השחקנים שייתנו את הטון בין היתר הם נטע לביא, מוחמד אבו-פאני ודור פרץ.
הוחלט להזרים דם חדש לנבחרת, ולא על חשבון המטרה לעלות ליורו. אחד השמות הבולטים שצפוי להיפרד מהמדים הלאומיים הוא ביברס נאתכו
