בפעם האחרונה בה הייתי בשליחות עיתונאית־ספורטיבית בקייב, לפני כעשור, האוקראינים נשמעו בטוחים בעצמם. הבירה, כמו גם הרבה ערים מרכזיות אחרות, הפכה לפרויקט בנייה אחד גדול. מגדלי ענק הוקמו בכל פינה, ולרגע נדמה היה שאתה במנהטן, לוס־אנג'לס או טוקיו. המדינה הלכה והתקדמה, לבשה צורה מערבית יותר, וישראלים סיפרו לי שהם נהנים מאוד מהעסקים הרווחיים שלהם שם. מבחינה ספורטיבית, אוקראינה עשתה מאמצים להפוך לאימפריה, ושורה של אוליגרכים הייתה מוכנה להשקיע הרבה כסף בקבוצות כדורסל, כדוריד וכדורעף, 20־10 מיליון אירו לעונה, וגם יותר. כסף קטן בשבילם. וכשאותה אוקראינה מוצאת את עצמה בימים אלה במלחמה אכזרית עם רוסיה, מבודדת ומוחרבת, קשה להאמין איך הידרדר המצב.
ננו גינזבורג, שגדל במיני־מגרש הפתוח של בית"ר ת"א על גדות הירקון – כשחקן ואח"כ כמאמן – מסתובב כבר 16 שנה במדינות מזרח אירופה לשעבר וקוצר הצלחה. כמאמן ראשי הוא זכה עם נימבורק ב־5 אליפויות ו־4 גביעים בצ'כיה, הגיע לאולימפיאדה עם נבחרת צ'כיה אותה הוא עדיין מאמן, ובשנה שעברה הצליח להביא בטלפון (שהה עם הנבחרת) אליפות לפרומיטיי האוקראינית. הוא המשיך שם העונה, הדיח את הפועל ירושלים מליגת האלופות של פיב"א – ועכשיו מודאג כמו כולם בנוגע לעתיד המדינה. הוא עוקב אחרי כל דיווח בנוגע למתרחש באוקראינה, וצופה במראות הקשים ממקומות מפוארים שהכיר היטב והפכו לעיי חורבות, רק אבנים חרוכות נותרו מהם.
גינזבורג מספר: "כשהמלחמה התקרבה המלחמה לקחתי את שחקני הקבוצה להתאמן בנימבורק. כשהחלה המלחמה המשפחות של השחקנים כבר חזרו הביתה, אז היה קשה לעצור אותם מלהצטרף אליהן והסגל התפזר. גם הבעלים החליט לעצור את פעילות הקבוצה עד שיתברר מה הולך. יכולנו ללכת העונה רחוק, אבל כאשר התותחים רועמים הספורט הופך לשולי".
רני כהנא הוא דמות נוספת מהכדורסל הישראלי שמעורבת בפעילות באוקראינה. הוא כבר בן 75, לא מאמן שנים רבות, וכיום יושב בבית ומקבל דיווחי זוועה ממכרים מהעסקים שלו באוקראינה. "הטלפון אצלי לא מפסיק לצלצל, וכשכל אחד מהמתקשרים מספר לי מה עובר עליו, אני רק רוצה לעזור להם", אומר כהנא. "המקלט שלהם הוא המרתף בתחנת הרכבת, ללא מזון, ואפילו מקום לעשיית הצרכים אין להם. זו מדינת ענק, ואני הכרתי אותה יותר טוב מהמקומיים. אני מזדעזע מהתמונות שאני רואה מאז תחילת המלחמה".
כהנא לא ויתר על הכדורסל למרות שהגיע לתפקיד בכיר בחברת החשמל. הוא אימן שנים בליגת העל, זכה עם הפועל גבת/יגור בגביע, אימן ושיחק בהפועל חיפה, שאביו היה ממקימיה, שימש כמנהל מקצועי בהפועל ת"א בתקופת הבעלים ולדימיר גושינסקי, שנתן לו תקציב מפואר – ואז עשה את הקפיצה לאוקראינה. כהנא התיידד עם אחד מכדורסלני העבר הגדולים של ברה"מ, אלכסנדר וולקוב, שהיה האיש החזק בבי־סי קייב (מה שהפך גם לברית חזקה ותמיכה בישראל בהחלטות שהתקבלו בפיב"א), וכשהקשר התחזק וולקוב מינה את כהנא ב־2005 למנהל המקצועי של המועדון, ראש צוות שכלל 50 עובדים. כהנא עזב אחרי שנתיים מוצלחות: "כל תפקיד שם משולב בפוליטיקה. בימים הטובים היה לנו ספונסר שנתן 10 מיליון דולר בעונה, אבל כשהתחלף השלטון הסכום קוצץ.
ומה שלום וולקוב?
"אשתו והבנות רוב הזמן באטלנטה, שם שיחק ב־NBA, אבל הוא לא עזב את אוקראינה. כשהחלו להישמע קולות שהמלחמה מתקרבת, אשתו הגיעה לביקור ונתקעה בתוך הקרבות".
