המתעלק
איימן חולצה לבנה בדוחא
בשבוע שעבר נערך בקומפלקס המפואר שנקרא "אצטדיון דוחא" משחק אימון בין שתי הקבוצות הערביות מליגת העל. למרות שגם במגזר, עד כמה שזה נשמע מפתיע, אוהדים נאמנים רק לקבוצה אחת, בתוך המגרש הסתובב "אוהד" דו־סטרי. כאילו שזה לא מפגש בין בני־סכנין לבני־ריינה, אלא משחק אימון פנימי של בני עודה.
בסיום התעלק ח"כ איימן עודה על קפטן סכנין בירם כיאל, ונתן לו בוסה כאילו שהוא הבוס. גם כשהמצלמות תיעדו שיחה בין שני היו"רים, מוחמד אבו־יונס וסעיד בסול, נדחף ביניהם איימן חולצה לבנה. הרבה יותר כיף מלהסתובב במגרשים אחרים במגזר, שם סוגרים עניינים עם כדורים קטלניים.
"זה אירוע היסטורי, פעם ראשונה בהיסטוריה שיש שתי קבוצות שמייצגות ערים ערביות בליגת העל, מאז 1948", אמר ההיסטוריון, ששכח מה קרה ב־2010. בני־סכנין ניצחה אז את אחי נצרת 0:2, במשחק שהיה באמת בין קבוצות מערים ערביות, בניגוד לריינה שאפילו תושביה קוראים לה כפר. אחווה מגזרית ממש לא הייתה שם. בסרטונים שהועלו ליוטיוב לפני המפגש ההוא, שנערך בעילוט, איימו רעולי פנים מנצרת לפגוע באוהדי סכנין, שהבטיחו מצידם להשיב מלחמה. 550 שוטרים וסדרנים איבטחו את המשחק הטעון, שעודה לא ידע על קיומו. הוא לא ידע!
למחרת משחק האימון ה"היסטורי" בשבוע שעבר, קיבלה בני־ריינה הודעה מרשם העמותות כי נשלל ממנה אישור ניהול תקין. את פארסת המגרש המוזנח בסכנין שנסגר לסירוגין, כולם מכירים. לא מזמן הפסיק בית הדין של ההתאחדות את פעילותה של הפועל איכסל, קבוצות במגזר מתפרקות, אלו ששורדות משחקות במתקנים עלובים, אבל ה"אוהד" של המגזר רץ למצלמות רק כשיש הצלחות. וכמובן בחירות.
אם יש דבר טוב שאפשר לומר על הכדורגל שלנו (כשלא לוקחים בחשבון את הנבחרת ובית"ר ירושלים), זה שהוא אי של דו־קיום בים השטנה. שחקנים יהודים וערבים מתחבקים בגולים ורצים לחגוג יחד עם האוהדים, בלי קשר למגזר. אבל עכשיו, כשעוד סבב בחירות מתקרב, פוליטיקאים דוגמת עודה מנסים להרוס גם את זה. כך בדיוק היה ב־2019, כשהוא ואחמד טיבי הגיעו למשחק גביע בין מ.ס טירה למכבי נתניה, עלו לנאום על הדשא וחיממו את האווירה. כאילו שלא מדובר בהתמודדות בין קבוצות כדורגל, אלא במלחמת העצמאות.
"אחי נצרת, כפר־קאסם, אום אל־פאחם, אני מקווה שבעונה הבאה לפחות עוד שתיים מהן יהיו בליגת העל", אמר חוזה הליגה הערבית, וזה מוזר. הרי בכנסת היו לא מזמן לרשימה המשותפת 15 מנדטים, בהמשך רק 11 פתחו בהרכב, ובקמפיין האחרון נותרו רק עשרה, שגם הם הצליחו להסתכסך ביניהם ונשארו עם קבוצת קט־רגל. אחלה פוזיציה בשביל ללמוד מהחברים באופוזיציה, בנימין נתניהו ומירי רגב, שהתעלקו על בית"ר ירושלים כשנזקקו לקולות ואפילו לא מצייצים כשהיא מתרסקת.
את כל הטרמפיסטים, יהודים וערבים, חשוב שאוהדי הכדורגל יזכרו ב־1 בנובמבר. אפשר אפילו לקרוא להם: הרשימה המטופשת.
מגלגלי העיניים
שחר, ברקת וחסון יצאו קטינים
קצת יותר מיממה אחרי החשיפה המדהימה של אלמוג בוקר, על הבישולים של דור מיכה והכיבושים של עומר אצילי, שני חברי הילדות עדיין נכללים בסגלים של הפועל באר־שבע ומכבי חיפה. אחד מהם מפאר אפילו את הנבחרת, שמייצגת נאמנה את הריקבון במדינה. שם, תהיו רגועים, אף אחד לא ישרוק לו בוז.
וכמה קטינים יצאו – בטח ליד מיץ' גולדהאר – מגלגלי העיניים אלונה ברקת, יעקב שחר ואורן חסון. בשבילם זה בסך הכל אבק, בשבילה כולה אבקה.
הרדוד
המאמן הלאומי שמטנף ברשתות
לאבקן אצילי היה עוד מליץ יושר, שלעג לקטינות. קוראים לו ארז גבאי, הוא ניחן בשפת ביבים, ומכהן לגמרי במקרה (או שלא) כמאמן נבחרת ישראל בגיימינג – E-football. ההתאחדות משלמת לו לפי שעות, פלוס נסיעות, ובזמנו הפנוי הוא מטנף ברשתות החברתיות.
"לפחות אין לי אמא עם המקצוע הכי עתיק בעולם... יבן ז... על מי אתה מאיים?" – הפגין לאחרונה את שריריו אבו־עלי הווירטואלי, שהוא גם אוהד מכבי חיפה, בדיון תרבותי ואינטליגנטי עם בר פלוגתא מאזור הצחנה. "אמא של השופט עובדת בחלונות האדומים", צייץ במהלך המשחק הראשון בין מכבי חיפה לאולימפיאקוס. העיקר שבחלונות הרדודים של ההתאחדות, אין קווים אדומים.
"כשגבאי יחזור מאליפות העולם, תובהר לו חומרת הדברים", נמסר מההתאחדות אתמול. על תגובת הקלדן הלאומי עצמו, שנמצא במונדיאל האצבעות, הם העדיפו לוותר. אולי טוב שכך, כי לא בטוח שג'ורה אפשר לעטוף בצמר גפן. מעניין באמת אם גם שופטים במשחקי וידיאו הוא מקלל.
"אני שמח שההתאחדות הרימה את הכפפה, אני מאמין בשחקנים ובאפשרות להיות חלק מהבמות הגבוהות בעולם הגיימינג", הצהיר עם מינויו לתפקיד גבאי, שבינתיים מיתג את עצמו כחלק מהרמות הנמוכות של עולם השיימינג.
הבושות
קריית־ים מובסת בשם ישראל
המכביה – אירוע השנור הגדול בעולם – הגיעה בשעה טובה לקיצה. מנחות טקס הסיום, מירי נבו ואלמז מנגיסטו, הקריאו דקלומים באנגלית שלא היו מביישים תלמידות בכיתה ב', ונועה קירל שרה "מיליון דולר", כנראה מחווה לפראיירים שמימנו את הקייטנה המגוחכת.
על החתירה למצוינות במפעל ניתן היה ללמוד מדיווח של הפרשנית הדעתנית סילבי ז'אן. "מאמן ארה"ב התלונן למה יש מעט חילופים, כי הורים שילמו והבנות שלהם לא משחקות", סיפרה ז'אן בגמר כדורגל הנשים, שבו גברו היהודיות מאמריקה על נבחרת ישראל 1:2.
אבל את הכנסת האורחים הנדיבה ביותר רשמו שתי הנבחרות שייצגו אותנו בטורנירים עד גיל 16. הבנות הצליחו לסיים את הבית המוקדם (עם קנדה, שוודיה ופנמה) במקום הרביעי, כשבמאזנן 0 נקודות והפרש שערים 10:0, מה שהספיק להן להעפיל לחצי הגמר, לחטוף עוד תבוסה מברזיל, להפסיד שוב לפנמה ולסיים במקום השמיני והאחרון, בלי שכבשו ולו שער אחד לרפואה.
בטורניר המקביל לבנים סיימה ישראל במקום האחרון בבית המוקדם – שכלל גם את אנגליה, צ'ילה ופרגוואי – עם 0 נקודות בשלושה משחקים והפרש שערים 17:1. הירבה לכבוש לישראל: אביב שניידר.
אז מי ה"נבחרות" שייצגו אותנו? במטה המכביה הסבירו שבהתאחדות ויתרו על ההשתתפות בגילים האלה, מפאת העומס, ולכן את תפקיד הנבחרת עד גיל 16 של ישראל מילאה מ.ס קריית־ים, ואת נבחרת הנערות הפועל קריית־ים. מדוע הם בחרו דווקא בקבוצת שאינן משתייכות בכלל למרכז מכבי? כנראה בזכות ההישגים: במקרה של הבנים, למשל, מדובר בקבוצה שסיימה בעונה החולפת במקום האחרון בליגה לנערים ג' מחוז המפרץ, עם 8 נקודות מ־60 אפשריות, והפרש שערים 69:14.
לשאלה מי בחר בשתי הנבחרות הייצוגיות הנ"ל, השיבו המארגנים: "אנשי המכביה". בהתחשב בעובדה שזה גם הגוף שבחר את מקימי הגשר שקרס לירקון לפני 25 שנה, יצאנו בזול.
הבלוף
אדמס רוכב על קנדי ואוסטרלי
פילנתרופים טחונים בכסף זה יפה מאוד, אבל כשהם משתמשים בתרומתם גם להאדרה עצמית, כמו למשל המיליארדר סילבן אדמס, הם מדיפים לעתים תחושה של מגלומניה.
ב־2015 קנה אדמס קבוצת אופניים לעצמו ולעמו. בתחילה קרא לה "יזראל סייקלינג אקדמי", אחר כך "יזראל סטארט־אפ ניישן" וכיום "יזראל פרמייר טק". בטור דה פראנס האחרון השתתף ישראלי אחד, גיא ניב, שהוזעק בדקה ה־90 וסיים במקום סופר־מכובד (77). שניים מרוכבי הקבוצה, סיימון קלארק האוסטרלי והוגו הול הקנדי, ניצחו בקטעים של המרוץ היוקרתי, ואדמס התלהב: "כל העולם מדבר על 'ישראל ישראל וישראל' מאז הניצחון העצום הזה". לא ממש, אבל ככה זה כשאתה קונה את עולמך, בכסף.
במרוצי אופניים, הרוכבים לובשים חולצות עם שם הספונסר, אך מזוהים עם המדינה ממנה באו. כשהדני יונאס ויניגור זכה בטור, אוהדיו בשאנז אליזה הניפו את דגלי הלאום, אפילו ראש ממשלת דנמרק הגיע, וברקע הושמע ההמנון שלהם. בדיווחים שזרמו לארץ, איש לא טרח אפילו להזכיר את דירוג הקבוצות (זו של אדמס סיימה במקום ה־12) שלא לדבר על שם הקבוצה המנצחת ("אינאוס"). בניגוד לזרים שמחזקים קבוצות ישראליות, דוושני החיזוק של אדמס קשורים לישראל רק בכסף. מי שמחפש רוכבים ישראלים שלובשים חולצות תכולות ומספקים את הסחורה, שייכנס לאפליקציית Wolt.
מילה זו מילה
"לערבים מותר לדבר, רק אל תדברו שטויות"
(העילג הלאומי איל ברקוביץ' על פרשת מונס דאבור. ויהודים שמדברים שטויות הופכים להוגי דעות)
