ב-3 השנים האחרונות, במסגרת תפקידי כמאמן מנטלי לספורטאים צעירים, אני מקבל מדי יום טלפונים מהורים לשחקנים. עם השנים למדתי שמטרת ההתייעצות נובעת מסיבות שונות – אי עמידה בלחצים במשחקים חשובים, חילופי מאמנים, ירידה במוטיבציה של השחקן, אלימות ברגעי משבר, חוסר תשוקה למקצוע ועוד. בשלושת החודשים האחרונים החלטתי לתת כותרת עיקרית לסיבת כל שיחה ולהכניס אותה לקובץ אקסל מסודר. ידעתי שברגע שתהיה לי דאטה בנושא אוכל להפיק מסקנה על הבעיה המטרידה ביותר בעולם של הורים לשחקנים צעירים, ולגלות מהו הדבר העיקרי שמונע משחקנים להתקדם ולמקסם את מלוא הפוטנציאל.
ההתמקדות שלי הייתה אך ורק בהורים מענפי הכדורגל והכדורסל, שאר הענפים לא נכנסו לסטטיסטיקה. ב-3 חודשי הבדיקה התקשרו אליי 57 הורים, רוב מוחלט של כמעט 95 אחוז הורים לבנים וכ-5 אחוז הורים לבנות. כמעט 70 אחוז מההורים (39 מ-57) התמקדו בנושא אחד עיקרי - הפער הרב בין הכישרון המולד של השחקן ליכולת הנמוכה שאותה הוא מציג במגרש. זה נושא שחזר שוב ושוב עם אותם ציטוטים של ההורים: "הוא שחקן הכי כשרוני בקבוצה וגם הכי חלש במשחק", "הוא לא מביא למשחק אפילו 30 אחוז מהיכולות שלו", "בגיל 8 הייתי בטוח שהוא ייצא שחקן כדורגל והשקעתי בו הכל, היום בגיל 13 אני יודע שכדורגלן הוא לא ייצא".
מה שהרגשתי בכל שיחה זה: "כגודל הציפיות כך גודל האכזבה". כישרון מולד ברמה גבוהה מאוד והשקעה באימוני אקסטרה, מה שגורם לילד ולהוריו לרצות שיהיה שחקן מושלם בגיל 12. ואין שחקן מושלם בגיל 12! ולא צריך להיות שחקן מושלם בגיל 12!! וכאן מתרחשת ההתנפצות – מצד אחד שחקן הורים וסביבה שרואים ילד עם קסם מיוחד, ומצד שני אותה סביבה שרוצה ודורשת שחקן שיתפקד באופן מושלם בגיל צעיר.
ואם אנו רוצים שחקן מושלם, איך אנו מתייחסים אליו כאשר הוא עושה טעויות? האם אנו מראים חוסר סיפוק מהשחקן? האם אנחנו כסביבה מראים אכזבה ממנו? האם אנו שואלים אותו "כולה משחק, מה הבעיה שלך לתפקד?", האם אנו שואלים אותו בעצבים: "ממה אתה בלחץ?" האם כל אותן שאלות גורמות לו להבין שאסור לו לטעות? התשובה לכל השאלות היא כן. כן מוחלט.
שחקן אשר מצפה מעצמו להיות מושלם ומבין שהסביבה דורשת ממנו את אותו הדבר, או לפחות קרוב לכך, רק בגלל שנולד עם מגע קסם, מבין בסוף שאסור לו לטעות - לא בגלל שזה יפגע במשחק, אלא כי אותה טעות תוריד מהשלמות שלו. ואם אסור לו לטעות, אז אסור לו לקחת סיכונים מיותרים במגרש. בדיוק אותם סיכונים בדיוק שגרמו לו להיראות כישרוני. ההימנעות מטעויות תגרום לו לא להתקדם לשלב הבא שלו בדרך למיקסום הפוטנציאל שלו, וההיתקעות תגרום לסביבה שלו להבין שהכישרון הגדול שאיתו נולד "הלך לאיבוד". ואז ההבנה הזו תוביל את השחקן לפרוש בגיל 16 כי יש שחקנים אחרים שתפסו את מקומו בהרכב, כאלו שנולדו עם פחות כישרון, שלא היו מהם ציפיות גדולות וש"הרשו" לעצמם לעשות טעויות, שבזכותן הם מגיעים גבוה יותר.
לסיכום: הילד כשרוני, זה מעולה; יש ציפיות גבוהות מהילד בשל הכישרון המולד שלו – זה מעולה; אתם משקיעים את המיטב בילד בשל אותו כישרון – זה נפלא ומוערך; אתם מצפים לשחקן מושלם בגיל צעיר בשל הכישרון – זה מעולה!; אבל אתם גם רוצים לראות שחקן מושלם בגיל צעיר? זה גרוע! תבינו שהטעויות שהוא עושה בגיל צעיר הן הדבר החשוב ביותר להתקדמות שלו בגילים המאוחרים. תבינו, ותנו לו להבין שהדבר הכי חשוב אינה הטעות שהוא עשה במשחק, אלא איך הוא הגיב לאותה טעות. האם הטעות גרמה לו להשתפר או שהטעות גרמה לו להתחיל לספר לעצמו סיפורים על עצמו. תנו לילדים לטעות, ותגדילו את הסיכוי לקבלם כמבוגרים מושלמים! "הספינה היקרה ביותר לא יכולה לשוט בלי מים" – תנו לילד את הסביבה הטובה ביותר בשביל להשיט את עצמו ליעדים שאליהם הוא יכול להגיע.
*הכותב הינו מאמן מנטלי לספורטאים ומייסד "מועדון השחקנים הצעירים".
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
