זאת לא עונה רעה של הפועל ת"א, ואם האדומים יסיימו במקום הרביעי ויחזרו לאירופה אז זאת תהיה עונה די טובה. אז למה יש סביב הקבוצה הרגשה תמידית של כישלון?
הרי להפועל ת"א אין את המשאבים שיש לשלוש הגדולות. הסגל שלה אפור ומלא חורים, ובכל זאת יש כאלה שמצפים ממנה ליותר. אולי היא הייתה יכולה להגיע רחוק יותר בגביע, אבל בשום פנים ואופן העונה הזאת היא לא כישלון.
לצערה של הפועל ת"א, יש סביבה עניין בלתי פוסק ויש לה הרבה מאוד אוהדים, לכן היא תקועה. היא רוצה להיות כמו מכבי חיפה ומכבי ת"א, אבל בפועל היא דומה יותר לבני־סכנין ולמכבי נתניה. הבעלים של נתניה וסכנין יצאו לסיבוב ניצחון כדי לחגוג את ההצלחה בעונה הזאת, מול הניסנובים והשותפים שלהם יש מחאות.
אפשר לדבר הרבה על ניהול, אבל מה שקובע בכדורגל בסופו של דבר הוא עומק הכיס של הבעלים. להפועל ת"א אין בעלים עשיר עם צ'ק פתוח בניגוד ליריבות שלה בצמרת. היא לא יכולה להתחרות איתם על שחקנים, כל מה שהיא יכולה לעשות הוא לגדל שחקנים משלה (דבר שהיא עושה בהצלחה רבה) או לקנות בזול ולקוות לטוב (דבר שהיא עושה בהצלחה מועטה). הזעם של האוהדים על ה-5:0 בדרבי ברור, זאת הייתה התפרקות מקצועית ואפשר היה לנהל את המשחק בצורה טובה יותר. מיותר לקרוא לקובי רפואה להתפטר בגלל תבוסה אחת.
בסך הכל המאמן עושה עבודה לא רעה בפלייאוף העליון, והוא רחוק משחק אחד מהמטרה שהיא הבטחת המקום הרביעי. הקבוצה התאוששה מההפסד בדרבי והצליחה לנצח את הפועל באר שבע עם שחקני נוער בהרכב. רפואה מתאים להפועל ת"א. הוא מצליח לתמרן בין הציפיות של הקהל לסגל המוגבל שלו ולא נותן למשברים להתפתח. הבעיה היא שעל אף הצלחותיו בשנים האחרונות רפואה עדיין לא נחשב ל"מאמן בכיר", ובכדורגל הישראלי התדמית הרבה יותר חשובה מהמציאות.
ההבטחה של זיו אריה
זיו אריה חטף המון ביקורות העונה, אבל בסופה הוא עשה דבר מדהים: עמד במילה שלו. שלושה מחזורים לסיום העונה הוא הבטיח שהפועל ירושלים תסיים עם 9 מ-9 וזה קרה. היו לאדומים רק חמישה ניצחונות עד אז, ובהתחלה זה נשמע כמו עוד חצי הצהרה-חצי בדיחה של המאמן, אבל בסופו של דבר הוא שיחק אותה בענק ונשאר עם הפועל ירושלים בליגת העל. מעניין איזה מכתבים הוא יקבל מהאוהדים בעונה הבאה.
הג'וב החדש של קלינגר
זוכרים את הסערה שהייתה ב-2018 כשניר קלינגר התפטר מהפועל חיפה לטובת בית"ר ירושלים? את הררי המילים שנשפכו על כך שזה מעשה שאינו מוסרי וכו'? והנה, אחרי ארבע שנים, קלינגר חוזר להפועל חיפה כאילו שום דבר לא קרה. מקצוע המאמן הוא כפוי טובה, וקלינגר ידע את זה היטב כבר אז ופעל נכון. אף אחד לא הבטיח לו חוזה ארוך טווח בהפועל חיפה, והנה הוא חוזר אליה כאילו כל זה לא קרה. ארבע שנים הן נצח במונחים של הכדורגל הישראלי.
