בחודשיים האחרונים המילה קונספציה מככבת. ביום חמישי גילינו שגם בכדורגל הישראלי יש קונספציה שצריך להחליף: הליגה חשובה מאירופה. אחרת אין הסבר להרכב המוזר שבו בחר מסאי דגו למשחק מול ראן, זה היה נראה כאילו הוא מוותר עליו מראש לטובת המשחק היום נגד באר־שבע.
אין שום סיבה לעלות בלי ענאן חלאילי ועלי מוחמד. זאת לא הפעם הראשונה שבה דגו עושה זאת, זה קרה נגד פנאתינייקוס בסמי עופר, שאחריו היה אמור להיות משחק מול אותה באר־שבע. כנראה שזאת לא טעות, אלא מדיניות, ומכבי חיפה החליטה, כנראה, שהליגה האירופית מפריעה לה להתרכז בליגה. עכשיו נראה אם היא תהיה מרוכזת כמו מישהו שלקח ריטלין, או שתמשיך להתפזר עם הפרעות קשב.
מרוב שהתעסקנו עם שלטים שכחנו כבר מדיא סבע, שכנראה כבר לא ישחק במכבי חיפה, והוא עסוק בריבים עם בוריס קליימן באינסטגרם. מבחינה מקצועית, מכבי חיפה החליטה לוותר על מי שהיה אמור להיות אחד משחקניה הבולטים העונה, ומוזר שבקושי מדברים על כך.
הפסד להפועל באר־שבע עלול להוביל למשבר, כמו בימים רגילים לגמרי. אותו משבר ישן וטוב שמביא איתו לחץ לכל המערכת. אותה מערכת שבמכבי חיפה כל כך התגאו בחוזקתה, והיו בטוחים שהיא תתגבר בקלות על עזיבת שחקני מפתח וברק בכר בדרך לאליפות רביעית ברציפות. כל מאמן יודע שברגע בו מגיע המשבר הראשון, המערכת נעלמת ומשאירה אותו לבד. גם דגו עשוי להרגיש בקרוב את הבדידות הזו.
בצד השני יש קבוצה שלא שיחקה כמעט חודשיים, אבל גם עשתה דיאטה בזמן הזה ושיחררה שני שחקנים מיותרים: כריסטופר פטרסון ופטריק קלימלה. אחד שלא יודע מתי לשחרר את הכדור, ושני שלא יודע לשים אותו ברשת. אליניב ברדה יגלה שסגל קצר, משמעותו גם פחות אגו בחדר ההלבשה, וברוח הימים האלה כולם מעדיפים את תוצרת הארץ.
לא צריך את קלימלה ופטרסון כשיש לך בבית את רותם חטואל ואלון תורג'מן. בזכות הפגרה, התבוסה למכבי ת"א וההדחה מאירופה כל כך רחוקות, שנראה שהן קרו לפני הספירה. עד כאן היתרונות, לבאר־שבע לא חסרות בעיות. היא מגיעה בלי כושר משחק, ועדיף לבוא בכושר גרוע מאשר בכלל לא. זאת גם אותה קבוצה עם בעיות בכל החלקים, מהשוער ועד החלוץ.
אותה קבוצה שלא הצליחה לכבוש מול עשרה שחקני הפועל ת"א. אם מסתכלים על כל החלקים לא מבינים איך אמורה לצאת קבוצת צמרת. בניגוד לדגו, קשה להאמין שהפסד יעשה משהו למעמד של ברדה בבאר־שבע, אבל אחרי המשחק הזה אפשר יהיה קצת להבין לאן היא הולכת העונה, ואם תהיה חלק ממאבק האליפות.
אותן הפועל ת"א ובית"ר
מהמשחק בין הפועל חיפה להפועל ת"א למדנו שהפגרה לא שינתה הרבה, מה שהיה הוא פחות או יותר גם מה שיהיה. הפועל חיפה הייתה עדיפה בהרבה, כמו שהיה קורה אם המשחק היה מתקיים במועדו המקורי. הקבוצה של רוני לוי היא בדיוק ההפך ממה שנהוג לחשוב על קבוצות של רוני לוי: יוזמת, התקפית, לוחצת. צריכים לקרות דברים מאוד לא סבירים כדי שנראה אותה מחוץ לפלייאוף העליון.
הפועל ת"א עם המאמן החדש, בורחה למה, הייתה פשוט גרועה, כמו ברוב המשחקים אצל מייקל ולקאניס. זאת בדיוק אותה נרפות הגנתית שבגללה היא קיבלה 5:0 בדרבי.
גם בבית"ר עסקים כרגיל. הניצחונות בפתיחת הליגה הטעו, זאת קבוצה מוגבלת שנבנתה ברגע האחרון, ויש גבול לקסמים של יוסי אבוקסיס. לא סתם ברק אברמוב היה הקול הבולט נגד חזרת הליגה, עכשיו הוא צריך ללחוץ להקפאת היורדות.
