ב-10 באוגוסט 1995, באליפות העולם באתלטיקה בגטבורג, שבדיה, השיגה האוקראינית אינסה קראבץ שיא עולם בקפיצה משולשת (15.50 מטר). חודשיים לאחר מכן נולדה בקרקאס, ונצואלה, למתאגרף פדרו ספאטה ולאשתו יוליסיס, תינוקת שנקראה יולימאר. 25 שנים חלפו, שיא העולם ההוא נשמר כבטון יצוק, עד שאותה יולימאר, כישרון אתלטיקה אדיר, ניפצה בטוקיו את שיאה של קראבץ והעמידה אותו על 15.67 מ'.
למען האמת, קשה היה להיות מופתע. רוחאס המצוינת, 1.92 מ' גובהה ובעלת צעדים ארוכים, כמובן, חגה כבר מספר שנים סביב שיא העולם. היא התקרבה עד 7 ס"מ ממנו, כשהיא מגלה יציבות מבטיחה. בבוקר 1 באוגוסט השנה, ניתן סוף-סוף אישור הנחיתה ורוחאס אכן עשתה זאת. לא הפתעה, אבל תחושת הקלה לחסרי הסבלנות בין אוהדיה. ויש לה אוהדים בארצה, למרות שכבר עשור היא מתגוררת ומתאמנת בעיר גוודלחרה בספרד.
יחסים מורכבים עם ונצואלה
עוד נגיע, כמובן, ליכולותיה המופלאות כספורטאית. לפני כן, קצת על הדיסוננס ביחסים המורכבים עד מאוד בין מדינתה, ונצואלה, לרוחאס, גיבורת הספורט שלה. הצעירה שהביאה קהל אוהדים גדול מוונצואלה לצפות בה באולימפיאדת ריו 2016 (שאותה סיימה עם מדליית הכסף במשולשת), חיה כבר עשור בספרד. אחת הסיבות: יולימאר, מהאקטיביסטים של קהילת הלהט"ב הלא-רשמית בוונצואלה, אינה יכולה להינשא במדינת הולדתה משום שהחוק אוסר על נישואים חד-מיניים. יש לה ביקורת, כמובן, על המדינה, שנוסף על ההיבט החברתי קורסת כלכלית בגלל שחיתות (בשלב מסוים האינפלציה החודשית האמירה למיליון אחוז!), ועל תנאי הצפיפות שמדרגים אותה במקום הנמוך – 181 בעולם.
המדינה ניסתה לבוא לקראתה כשקבעה שתניף את הדגל בטקס הפתיחה באולימפיאדה. רוחאס אמרה תודה, אבל לא הופיעה לטקס והסבירה זאת בלו"ז העמוס שלה. כשהשיגה אחר כך את התואר היחיד שהיה חסר לה, זהב אולימפי, אחרי שתי זכיות באליפות העולם – לא האדירה, בהשוואה למנצחים אחרים, את מדינתה. היא חשבה רק על הוריה שגידלו והנחו אותה, כל אחד בנפרד, אחרי גירושיהם.
צעדיה הראשונים בספורט היו דווקא בכדורעף, שממנו פרשה מכיוון שלקבוצתה לא היה מאמן, ובכדורסל. הענף הראשון באתלטיקה שבו התחרתה היה דווקא בהדיפת כדור ברזל, שבו הצליחה בצורה לא רעה, אבל מיד התברר כי היא יכולה לעשות עם הכישרון שלה הרבה יותר.
אביה טען שהיא חייבת לעבור לאקדמיית הספורט של המדינה, שם יכווננו אתה לתחום המתאים לכישוריה. ואכן, רוחאס החלה להתבלט וקפצה לגובה 1.87 מ', תוצאה נהדרת לנערה. היא טעמה גם מהקפיצה במשולשת, שתהיה בהמשך דרך חייה.
כבר אז טענו מאמניה כי אם היא רוצה להתפתח לרמות הגבוהות, עליה לעזוב את ונצואלה. הם אמרו, למשל, שלעולם לא תשיג בוונצואלה את המעטפת הספורטיבית הנכונה. רוחאס סיפרה כי התכתבה בפייסבוק עם איבן פדרוסו הקובני, הקופץ לרוחק לשעבר (8.71 מ', תשיעי בכל הזמנים), המאמן בספרד ומצליח מאוד. היא ביקשה ממנו חברות ברשת החברתית, והוא הציע לה, לאחר שהתוודע לכישרונה, להגיע אליו לספרד.
יש אומרים כי באתלטיקה המאמן משפיע ב-50 אחוז על הישגי הספורטאי. תחשבו על הנחת שהייתה לפדרוסו בטקס הענקת המדליות בטוקיו לקפיצה משולשת: שני-שלישים מהפודיום היו שלו. רוחאס עם זהב ושיא עולם, 15.67 מ', הספרדייה אנה פלטיירו עם ארד ומעבר ראשון בקריירה של גבול ה-15 מ' (למען הדיוק 15.01 מ'). כשיש כזו איכות בקבוצה כל אחד משתפר, ובמקרה הזה רוחאס משפיעה על השאר.
רוחאס סיפרה על היום המכונן בחייה, שבירת השיא העולמי בטוקיו: "התעוררתי בבוקר רעננה, עם חיוך, והרבה אנרגיה. השילוב הזה נתן לי ביטחון שזהו, הגיע היום הגדול בחיי. כל מה שעשיתי הצליח, וזה נתן לי תחושה מדהימה". יותר מכל, עצם העובדה שקבעה בתחרות החשובה בחייה את התוצאה הטובה בכל הזמנים, מראה עד כמה היא "חיית תחרויות".
לא שכחה את אמא
החיוניות, החינניות והיכולת לייצר קשר עם הקהל נותנות עוד פן לסוג של האתלט החדש. רוחאס בין המובילים ביכולות האלה, יחד עם ג'אנמרקו טמברי האיטלקי, מדליסט הזהב בטוקיו בקפיצה לגובה (יחד עם מועתז בראשים), שגורם לקהל לשתף איתו פעולה.
יולימאר רוחאס ואמה בפגישה מרגשת
רוגל נחום, מאמנה של חנה קנייזנה-מיננקו, נשאל על הייחודיות של פדרוסו: "שום מאמן לא יכול לעשות דברים גדולים אם לאתלט שלו אין את הכישרון. מצד שני, עם אתלטים מוכשרים הוא צריך למצוא את הדרך להפוך כל אחד מהם כמו לסוס מרוץ – ורוחאס היא כזו. עצם העובדה שהוא מאמן מצליח מאוד גורמת לו להשפיע אצל האתלטים ברמה התודעתית. חוץ מרוחאס ופלטיירו, הייתה לו בגמר קופצת שלישית".
ניתוח קפיצת השיא שלה בטוקיו מראה שבצעד הראשון היא קפצה 5.86 מ', בשני רק 3.82 מ' ובשלישי והאחרון ב-5.99 מ'. זאת, לעומת הרכב יותר מאוזן בהשוואה לקודמתה לשיא, קראבץ.
נחום מסביר את המשמעות: "לכל אתלט יש דרך אחרת. החלוקה הזו של רוחאס היא כדי למנוע איבוד מהירות בכל אחד מהצעדים. היא מהמהירות בעולם וזה אחד הנשקים שלה יחד עם הטכניקה. היא מקריבה את הצעד השני הקצר יותר כדי לפתוח צעד ראשון מצוין ובעיקר צעד שלישי אדיר". צריך לזכור שהיא גם קופצת למרחק נהדרת, עם שיא אישי של 6.88 מ' ביוני בלה-נוצ'יה, ספרד. יתר על כן, באותה תחרות היא קפצה, כמקצוע שני, למרחק 7.27 מ' (!), עם רוח של 2.7 מ' לשנייה (לא חוקי, כמובן). 10 ס"מ יותר מתוצאת השנה של אסה ברומה הניגרית, 7.17 מ'. רק להראותכם: לו כיוונה אחרת, הייתה יכולה ללכת על דאבל בקפיצות באולימפיאדה.
ומה לגבי העתיד? "אין ספק כי יש לה את המכלול הדרוש כדי לעבור מעל 16 מטר", טוען נחום. גם אחרי השיא בטוקיו, היא הספיקה לקבוע תוצאה נוספת של 15.52 מ', טובה מהשיא של קראבץ, ובתחרות האחרונה בציריך 15.48 מ'. ביטחון ויציבות הם הנשקים שלה.
חנה קנייזבה-מיננקו שלנו הייתה עסוקה בעת שבירת השיא מצד רוחאס בהכנה לאחת הקפיצות שלה. "אין ספק שמדובר באתלטית אדירה", מודה מיננקו. "הגובה שלה, שלרבים נראה יתרון, הוא גם חיסרון משום שבזמן ביצוע ריצה וקפיצה מהירות היא נחשפת לבעיות פציעה בברכיים ובאיברים אחרים. מה שהיא עושה, זה סגנון אמיץ מאוד. אין ספק, בקבוצה של פדרוסו יודעים לעבוד. לי רק נותר לאחל לה מזל טוב אחרי השיא".
לצד התחושה העילאית, רוחאס לא שכחה את ילדותה ובעיקר את אמה. "כשרק התחלתי את הקריירה, הבטחתי לאמא שכאשר אצליח, והייתה לי הרגשה שאצליח, אקנה לה בית קטן שישנה את איכות חייה. הגיעה לה כי היא עבדה קשה בשביל לגדל אותנו. אז כשהתחלתי להרוויח, קניתי לה בית גדול". אגב, אחותה, יארידה, עוסקת גם היא באתלטיקה אבל במקצוע שונה – זריקת דיסקוס.
רוחאס והחולצה של בארסה
למרות התנאים הלא מספיק טובים לאתלטית צמרת בוונצואלה, עדיין יש למדינה מסורת במלכת הספורט וגם איכות. רוחאס היא בעלת המדליות השנייה במדינה הדרום-אמריקאית אחרי אסנולדו דבוניש, שזכה בארד באולימפיאדת הלסינקי 1952. ובאיזה מקצוע? קפיצה משולשת. דבוניש, אגב, קבע 15.22 מ' בתחרות הגברים בהלסינקי – פחות מרוחאס בטוקיו 2020 בין הנשים.
האתלטיקה בוונצואלה בשום פנים ואופן אינה בבחינת מדבר. מבט קצר ברמת השיאים הלאומיים, לעומת ישראל, מגלה שהם מנצחים אותנו ביחס של 20-80 לערך. הוראסיו אסטבס, למשל, היה שותף לשיא העולם ב-100 מ' בשנות ה-60', בזמן של 10.00 שנ' במדידה ידנית. וויליאם וויוקי רשם 1:43.54 דקות ב-800 מ', ויש עוד הרבה תוצאות טובות נוספות.
2020, שנת הקורונה, הייתה דווקא נהדרת עבור רוחאס. היא הוכתרה בסופה לאתלטית השנה בעולם, מה שהוסיף לה אנרגיות. ב-2021, אחרי טוקיו, היא נמצאת בתמונה להיות מוכתרת כאתלטית השנה בפעם השנייה ברצף, אבל יש לה יריבות קשוחות. כמו איליין תומפסון, דאבליסטית הספרינטים באולימפיאדה, או סידני מק'לוכלין, שיאנית ה-400 מ' משוכות.
המועדון שמחזיק אותה כלכלית הוא ברצלונה. היא חברה בכירה בקבוצת האתלטיקה שלו וכמובן אוהדת של קבוצת הכדורגל. לאחר האולימפיאדה זימן ז'ואן לאפורטה, נשיא המועדון, את רוחאס לאצטדיון קאמפ נואו והעניק לה בטקס חגיגי את חולצת הקבוצה. גם אחרי מסי, כמובן בפרופורציות שונות לגמרי, יש להם את מי לאהוד.
תודה ליורם אהרוני, אחראי אתר המומחים במכללה האקדמית וינגייט, על הסיוע בהכנת הכתבה.
