ההדחה המוקדמת של שגיא מוקי היא ממש לא כישלון נקודתי במאני-טיים. מדובר בתוצאה העגומה של קבלת החלטות לא נכונה מצד הנבחרת הישראלית בחודשים האחרונים. אין ספק גם שמוקי הוא אחד הג'ודוקות הטובים בעולם בקטגוריית המשקל שלו עד 81 ק"ג והפך בדיעבד לקורבן של דחיית המשחקים בשנה.
מי שרק לפני שנתיים היה אלוף עולם, הציג ג'ודו אטרקטיבי וסומן כמועמד ודאי לפודיום, רשם בחודשים האחרונים סדרת הפסדים שהפכו אותו לפגיע מקצועית ומנטלית. האירועים הללו היו חייבים להדאיג את אנשי נבחרת הג'ודו ובראשם משה פונטי ואורן סמדג'ה, שלא הצליחו למצוא פתרון. התוצאה? הכוכב הגדול ביותר של סגל הג'ודו ואולי של המשלחת הישראלית כולה נכשל.
בעוד שהחבר הקרוב סעיד מולאי סגר מעגל באולם בודוקאן ממנו הוברח רק לפני שנתיים על ידי איגוד הג'ודו העולמי במהלך אליפות העולם וזכה היום במדליית הכסף כשהוא מייצג את מונגוליה, מוקי חווה מסלול הפוך. מצמיחה לקריסה.
מוקי הוא אלוף עולם לשעבר ואחד הספורטאים המרשימים שגדלו בישראל, אבל אי אפשר היה להתעלם מנקודות הציון שליוו אותו בשנתיים האחרונות. ג'ודוקא שרואה את עצמו כתקווה של מדינה שלמה לא יכול להרשות לעצמו להיות מודח על ידי ספורטאי שמפסיד שישה מ-17 הקרבות שלו בשנתיים האחרונות. מוקי גם לא יכול היה להיחשב למועמד של ממש אחרי שהפסיד ארבעה מעשרת הקרבות האחרונים שלו.
המילים שיצאו מפיו של מוקי אחרי ההדחה האולימפית הזכירו את מה שאמר באופן די רובוטי גם אחרי ההפסד לסמי שושי בסיבוב הראשון בטורניר הגראנד-סלאם בת"א, או ההפסד בקרב הראשון בטורניר האחרון שלו לקראת ההגעה לטוקיו, כשנוצח מול האוזבקי בובוייב בקאזאן. מדובר ברוטינה שייצגה כמה הוא כבוי כבר תקופה ארוכה.
בשיחות עם אנשי ג'ודו בכירים שליוו את ההכנה של מוקי, הם לא ממש הופתעו מהתוצאות בטוקיו. הם דיברו על כך שהיה כבוי כבר תקופה ארוכה, שהסיוע המנטלי לא הצליח להצית אצלו את התשוקה מחדש ובעיקר על כך שזה פשוט לא היה אותו מוקי באימונים. גורם בעולם הג'ודו טען גם שההחלטה לעטוף אותו יותר מדי ולא לתת לו להתמודד עם התקשורת והיריבים בעיתוי קרוב יותר למשחקים הייתה רעה וכך גם העובדה שלא יצא לאליפות העולם.
מוקי כבר חווה חצי גמר אולימפי וגם הוא יודע שיום קרבות על מזרן בבמה הגבוהה ביותר, מזמן ההפתעות ומצריך הכנה מנטלית שונה לגמרי. בסופו של יום הוא לא הפסיד לאחד היריבים המרכזיים שסומנו. זה לא היה היפני נגאסה, קאסה הבלגי, מולאי, הגיאורגי גריגאשוילי ואפילו לא האוזבקי בולטובוייב, הרוסי חובצוב או ההולנדי דה ויט. הוא פגש יריב מהמקום ה-22 בדירוג, האוסטרי שאמיל בורצ'אשוילי.
על הנייר בורצ'אשוילי לא אמור היה להוות יריב למוקי. הוא לא הגיע בכושר יוצא דופן ורק השנה כבר הפסיד לישראלי פעמיים, בשמינית גמר אליפות אירופה בליסבון ובטורניר המאסטרס בדוחא. בסופו של דבר הוא חזר הביתה עם מדליית הארד ובאיזשהו מקום רק העצים את תחושת ההחמצה של מוקי.
אם עד היום התחושה במשלחת הישראלית הייתה של פספוס "בונוסים" בנבחרת הג'ודו וצל"ש לשירה ראשוני, אז התחושה השתנתה וכעת כל הלחץ עובר ליום חמישי, יום ההזדמנות האחרונה ככל הנראה לזכות במדליה אולימפית, כשפיטר פלצ'יק יעלה לקרבות שלו. גם הוא בכושר פחות טוב, נוצח ביותר מדי קרבות לאחרונה, ובדיוק כמו מוקי, השאלה אם האופי שלו ורוח הקרב שבו יכולים יהיו לעשות את השינוי. דבר אחד בטוח: הוא לא מגיע כבוי.
הלקח של גורבנקו
התוצאות שהגיעו מבריכת השחייה הבוקר לימדו אותנו כי הפער שצברה אנסטסיה גורבנקו משאר חבריה לנבחרת ישראל, הוא בערך כמו הפער בינה למדליה אולימפית כיום. גורבנקו ריגשה את כולנו עם הישג יוצא מן הכלל בכל מה שקשור למעמד השחייה הישראלית, כשהגיעה לגמר אולימפי במקצה הפחות חזק שלה ב-100 מטר גב. עם זאת, בתוך שעה חזרנו לפרופורציות ב-200 מטר מעורב וגורבנקו זכתה לניסיון לקראת פריז 2024, המשחקים האולימפיים שאליהם היא אמורה להגיע בשיא הקריירה.
מתברר כי עבור נערה בת 17 ממדינה ללא מסורת בשחייה, שני אירועי שיא בתוך שעה זה עדיין קצת יותר מדי. התוצאה? מקום שמיני בגמר ה-100 מטר גב, הישג שספק אם ישוחזר שלא על ידה בדור הקרוב והכל בזכות השדרוג שעשה לה דייב מארש במתקן האימונים בסן-דייגו. מנגד, בהחלטה עצמאית שהיא לקחה, היא פגמה בעלייה שלה גם ל-200 מטר מעורב, כשלא הצליחה לצלוח את חצי-הגמר במקצה שסומן מראש כחזק שלה.
הישג נוסף בבריכה הגיע מרביעית השליחים ב-200X4. דניס לוקטב, דניאל נמיר, תומר פרנקל וגל כהן גרומי קבעו שיא ישראלי חדש של 7:08.65 דקות והיו קרובים לגמר כשסיימו במקום העשירי.
ביילס קורסת, מולאי מרגש
המניעים לפרישה של סימון ביילס הם ככל הנראה מנטליים ולא בשל בעיה פיזית כלשהי. במידה ואכן זו הסיבה, מדובר באחד האירועים הדרמטיים במשחקים האולימפיים. מעבר לזה שהם הובילו לזכייה של נבחרת רוסיה במדליית הזהב הקבוצתית, מדובר באירוע גדול מהקריסה של רונאלדו הברזילאי לפני גמר מונדיאל 1998, משום שביילס היא הכוכבת הכי גדולה של המשחקים האולימפיים הנוכחיים בעידן שאחרי פלפס ובולט.
כבר ביום התחרויות הראשון, בתחרות האישית, שאמנם הסתיים עם עלייה של ביילס לכל הגמרים, אבל האמריקנית לא נראתה חדה. עכשיו לפסיכולוגים בנבחרת בארה"ב תהיה הרבה עבודה לקראת המשך התחרויות של ביילס.
מדליית הכסף של סעיד מולאי היא ניצחון הספורט וניצחון האומץ. אפילו היפני נגאסה, שמגיע ממדינה שמרנית מאוד בכל הקשור לחגיגות לא התאפק והניף את ידיו של האיש מטהרן כמנצח הגדול. נגאסה שומר על מאזן של מאה אחוז עד כה בעבור נבחרת הגברים היפנית בכל הקשור למדליות זהב בטוקיו.
נאומי אוסקה נבחרה להיות זו שמדליקה את הלפיד האולימפי בטקס הפתיחה בטוקיו, היא הייתה בדיוק מה שהיפנים רצו שתייצג והיא מבחינתה תכננה לזכות במדליית הזהב, אחרי שטענה לסיום דרכה ברולאן גארוס בשל בעיה מנטלית. השנייה בעולם הודחה כבר הסיבוב השלישי על ידי הצ'כית מרקטה וונדרוסובה (41). חבל מאוד.
