משפחת קנצפולסקי היא האצולה של גלישת הגלים בישראל, מהמייסדות. את הדגל הראשון הניף הסבא שמאי קנצפולסקי, אחד המצילים הוותיקים בחוף פרישמן.
הכל התחיל בזמן "מבצע קדש" ב־1956: דוריאן פסקוביץ', רופא צעיר מקליפורניה, הגיע לביקור בארץ הקודש עם שישה גלשנים ארוכים (לונגבורד), מעוטרים בסמל המגן־דוד, וחלום אחד: לבנות נבחרת שתייצג את המדינה באליפות העולם. ד"ר פסקוביץ' החל לשוטט בחופי ת"א כדי לחפש את האיש המתאים להוביל את פרויקט חייו, ופגש את המציל קנצפולסקי, המכונה "טופסי". הקליק היה מיידי, המציל לקח על עצמו את האתגר והשאר היסטוריה.
זה רק אני והגלשן שלי
שלשום הנכד של טופסי, אל־ים קנצפולסקי, היה אחראי על עוד נקודת ציון משמעותית בספורט הישראלי, כשנגח את השער השני בניצחון הענק (1:2) על צרפת, וסידר סנסציה כחול־לבן: כרטיס לגמר היורו עד גיל 19 מחר (21.00) נגד אנגליה בטרנבה שבסלובקיה. תוסיפו לכך את העלייה למונדיאליטו באינדונזיה – ותקבלו חתיכת הישג שרשום לא מעט על הילד שגדל עם גלשן ביד אבל הופך לכוכב כדורגל.
אל־ים בן ה־18, שנולד בהוואי ומחזיק באזרחות אמריקאית, התחיל לגלוש כבר בגיל שלוש - ככה זה כשאבא שלך (אמור קנצפולסקי) היה אלוף ישראל וסגן אלוף אירופה בגלישה, וסבא שלך הוא מהגולשים הראשונים בציון. את המיומנויות שרכש על הגלשן ניתן היה לזהות היטב שלשום: היציבות, הרגליים המוצקות, פלג הגוף העליון המפותח, האתלטיות – כל התכונות האלה באו לידי ביטוי בניצחונות לא מעטים במאבקים הפיזיים מול הצרפתים החסונים. מדברים על אל־ים במושגים של לידר. הוא כבר עכשיו נחשב למנהיג של נבחרת הנוער ועלה הקיץ לקבוצה הבוגרת של הפועל ת"א, שצפויה להאריך לו את החוזה.
"כישרוני בכל דבר שנוגע"
אמור קנצפולסקי, שמלווה את אל־ים יחד עם אשתו ימית במסע הקסם בטורניר, מספר על הרקע האקזוטי של המשפחה: "תמיד הייתי גולש, אבל בשלב מסוים עסקתי גם ביהלומים. כשאשתי הייתה בהיריון עם שלושת הבנים, היינו מגיעים להוואי והיא הייתה יולדת בבית החולים שם. כולם נולדו בחורף, אז היינו נשארים כמה חודשים, ואני ניצלתי את הזמן הפנוי לגלישה, וכך גם אל־ים".
בינתיים לאבא יש צרות חיוביות, כי הוא מוצא את עצמו כל פעם מחדש מאריך את השהות בסלובקיה בגלל ההצלחה המפתיעה של בנו ושל הנבחרת. "אנחנו עוד מנסים להתאושש מהסנסציה. אני בשיא העונה בעבודה, תיכננתי כבר מזמן לחזור לישראל, אבל הכל טוב, שנתעכב רק על דברים טובים", הוא אומר ומתמוגג מהילד: "אל־ים זה גבר־גבר – בגיל שלוש כבר גלש ורכב על אופניים. בכל דבר שנגע בו הוא היה כישרוני. בהמשך שיחק כדורגל בלי הפסקה בחוג בהפועל הרצליה. אם תסתכל עליו על המגרש תראה סממנים מהגלישה. יש לו סגנון מסוים, חוטף כדורים כי הוא חזק ויציב, משחק עם הרבה אומץ".
מיכאל זנדברג, מאמן הנוער של הפועל ת"א: "אל-ים היה האיש שלי במגרש. לא מפחד להיכנס לתיקולים ולוקח סיכונים בפעולות בהגנה. לא מתפתה לרדת לגליצ'ים ומחלץ נקי כדורים"
"משפחת קנצפולסקי היא אימפריה בגלישה הישראלית. טופסי הוא אחד משני הראשונים שקיבלו את הגלשנים מידיו של דוריאן", מספר ארתור רשקובן, מוותיקי הגולשים בחוף הילטון בת"א. "כל השבט גדל בים, כולל אבא של אל־ים, שממשיך את המסורת. עם אל־ים גלשתי עוד כשהיה קטן. ככה זה כשאתה חלק ממשפחה ימית".
אל־ים, שהיה הקפטן של קבוצת הנוער בהפועל ת"א יחד עם סתיו למקין, פרץ בגיל מאוחר יחסית וכלל לא סומן ככוכב – עד הקפיצה הגדולה בנערים א'. חבריו מעידים על דמות אהובה בחדר ההלבשה, שתמיד עם מצב רוח טוב, אבל גם כזה שמאוד לא אוהב להפסיד ומפגין זאת.
אחת הבשורות שמביאה החבורה של אופיר חיים היא היכולת ההגנתית, שנחשבת באופן מסורתי לנקודת החולשה של הכדורגל הישראלי. אל־ים, יחד עם חבריו מהפועל ת"א – הבלמים למקין ואור ישראלוב – מסמלים את הקשיחות של הנבחרת המיוחדת הזו. "יחסית לליגת הנוער, אל־ים נחשב חזק מאוד", אומר מיכאל זנדברג, מאמן הנוער של האדומים. "ברור שהצרפתים זו רמה שונה לגמרי, אבל כולם ראו את ההתמודדות שלו מולם. הוא לא מפחד להיכנס לתיקולים ולוקח סיכונים בפעולות בהגנה. ילד אחראי מאוד, היה הקפטן שלי, מנהיג שמשפיע על השחקנים סביבו. ברגע שהוא טוב, כל הקבוצה טובה. שקט עם הכדור, כמעט שלא מאבד אותו. הגלישה חיזקה בעיקר את היציבות שלו ברגליים. הוא לא מתפתה לרדת לגליצ'ים מסוכנים ומחלץ נקי כדורים. היה האיש שלי על המגרש".
בדרך לאקזיט אדום
לא רק אצל זנדברג. אל־ים נחשב גם לבאנקר של אופיר חיים, שמספר: "כולם ראו את היכולות שלו מול הפיזיות והאתלטיות של הצרפתים. יחד עם הקפטן איליי מדמון הם המנהיגים שלנו, הלב הפועם של הנבחרת. זה ילד שאני ממש אוהב. ביורו הוא הפך למפלצת קישור אמיתית".
היכולת של קנצפולסקי ביורו לא נעלמה מעיניהם של הסקאוטים הרבים שסימנו אותו בפנקס. בהפועל ת"א עוד רוצים ליהנות ממנו ולאחר מכן לעשות אקזיט. "מקווה שאשחק בעונה הבאה בקבוצה", אמר אל־ים, שאמור לתפוס את מקומו של שי אליאס, שעבר מסלול דומה וחתם שלשום בהפועל באר־שבע. "עכשיו אני עסוק רק בנבחרת הנוער. אי־אפשר לתאר את התפרצות הרגשות. כולנו פה בטירוף, לא מבינים מה קורה, אבל רוצים לנצח את אנגליה ולהיות אלופי אירופה".