למען מילושק
זורקת הכידון הפולנייה מריה מגדלנה אנדרייצ'ק (25), שאובחנה כחולת סרטן העצמות ב־2018, ריגשה כשזכתה במדליית כסף באולימפיאדת טוקיו. היא גרמה לרבים להזיל דמעה כשהחליטה למכור אותה במכירה פומבית ולהעביר את ההכנסות למילושק מאליזה, תינוק פולני בן שמונה חודשים שנזקק לניתוח לב דחוף.
סוגרים שנה - 2021 בספורט
המדליה הצליחה לגייס 125 אלף דולר, שליש מהעלויות של הניתוח שנערך בארה"ב. הזוכה במכירה הפומבית הייתה רשת המרכולים הפולנית "זבאקו", שהשיבה במחווה משלה והחליטה שהמדליה תישאר אצל הספורטאית. "המדליה הזו תהיה מעכשיו הסמל לחיים שמילושק ואני נלחמנו עליהם ביחד", סיכמה אנדרייצ'ק.
נופלים וקמים
חצי גמר 800 מטר בטוקיו, 200 מטר לסוף. נייג'ל איימוס מבוצוואנה על הגב של אייזיאה ג'ואט האמריקאי, אחד המועמדים הראשיים למדליה. ספרינט אחרון לגמר. הרגל המושטת קדימה של איימוס פוגעת בעקבו של ג'ואט, והם נופלים יחד. נשכבים, לא מאמינים, עוצמים את העיניים כדי לא לראות את החלום שלהם מתרסק. ג'ואט קם ראשון. הוא חושב לכעוס, אבל איך כועסים על מי שנפל ביחד איתך? "אני מצטער", אומר לו איימוס. ג'ואט קם על ברכיו ומושיט את ידו. ג'ואט כורך את ידו מסביב לכתף של איימוס ומחזיק את כפות ידיו בידו השנייה. המנוחם הופך למנחם. מדובר בתמונה קוסמית: הרגע שבו חמלת הקורבן מנצחת את הכעס על האשם.
הם מסיימים את המרוץ דקה ארוכה אחרי המנצח. איימוס מבקש מג'ואט שיסיים צעד לפניו. "גדלתי על סופר־גיבורים", סיפר ג'ואט אחרי הריצה. "דווקא ברגעים שאתה באמת כועס, אתה חייב לחפור עמוק לתוך האנושיות שלך. זו ההגדרה של גיבורי־על". בדקתי בוויקיפדיה: השם המלא של ג'ואט הוא איזייה צ'מפיון ג'ואט.
אשת הברזל
במושגים של התעמלות תחרותית 44 זה גיל שבו את אמורה להיות מאמנת ותיקה – בטח לא להתחרות מול המתעמלת מספר 1 בעולם, סימון ביילס, שנולדה חמש שנים אחרי שזכית בזהב אולימפי. זה קצת כמו ללכת למועדון טכנו ולפגוש שם את הבת שלך. חוץ מזה: מה את נעמדת על הידיים ועושה סלטות? תתבגרי! לא נכתוב כאן שום סטטיסטיקה על אוקסנה צ'וסוביטינה, שום רשימת מדליות, מתי השתתפה במשחקים ועבור איזו מדינה. נזכיר רק שהיא המשיכה להתחרות גם כשהתגלה שבנה בן ה־3 חולה בלוקמיה, שהתחתנה עם בעלה המוסלמי למרות (ואולי בגלל) התנגדות משפחתה הנוצרית. נגיד שאין ציון לדרך שבה ניצחה את הזמן, שנשארה צעירה לנצח בגוף ובנפש, שהוכיחה לכל אמא ואישה שאין תירוצים.
יד האלוהים
הנזל "קיקימיטה" עמנואל הוא מוצר טיפוסי של עידן האינטרנט – סרטונים שלו מטורניר כדורסל בפלורידה הפכו לוויראליים. מי לא ירצה לצפות בשחקן של 25 נקודות ו־11 ריבאונדים למשחק. רק שבניגוד לשאר כוכבי הרשת מהכדורסל שיש להם יד חזקה ואחת חלשה יותר, לעמנואל יש רק יד אחת. כשהיה בן שש נפל עליו קיר ברפובליקה הדומיניקנית, וידו השמאלית נמחצה מתחת ללבנה במשך שעתיים. כדורסלן עבר, שהוא במקרה אביו, מצא אותו ולא הצליח לחלצו. לרופאים לא נותרה ברירה אלא לכרות את היד.
"לכל דבר יש מטרה וסיבה, וזו הדרך שאלוהים בחר עבורי", אמר הנזל בראיון אחרי שהודיע ל־600 אלף עוקביו באינסטגרם כי קיבל מלגת כדורסל מאוניברסיטת טנסי סטייט.
בשם האב
2021 נפתחה כמו עוד שנה בסאגת הדעיכה של טייגר וודס, הפעם בתאונת דרכים קשה בקליפורניה, שבה מצא את עצמו בצידי הדרך עם פציעות שאיימו לחסל סופית את הקריירה המפוארת שלו. אותה קריירה שהתחילה ושונעה על ידי אביו האובססיבי, שרצה להפוך את בנו לאלוף גולף נצחי ואז לסוג של משיח.
"שדה החלומות" (1989) הוא אולי סרט הספורט הגדול בכל הזמנים. הוא מתאר ברגישות יחסי אב ובן ואת הניסיון לפתור דברים שאינם פתורים אחרי המוות, להספיק את מה שלא ניתן להספיק.
השנה, באחד הרגעים המסחררים של הספורט, שיחקו ניו־יורק יאנקיז ושיקגו ווייט סוקס משחק אמיתי, סמוך למגרש שאותו בנה קווין קוסטנר בסרט. השחקנים הגיחו מתוך ענפי התירס באייוובה, בדיוק כמו רוחות השחקנים, כולל אביו הקולנועי של קוסטנר איתו הוא מתחיל במשחק זריקות.
בדצמבר וודס עלה למשטח הגולף בפלורידה, בפעם הראשונה לאחר הפציעה, ושיחק טורניר שלם עם צ'רלי בן ה־12. הבן שלו. במקום לבנות מגרש גולף ולחלום על עוד משחק עם האבא המת, עוד שיחה לנסות להבין את מה שאי אפשר כבר להבין, טייגר עשה תיקון. הפעם כאבא בעצמו.
