הדרך לליגת האלופות, נהוג לומר, מלאה בצעדים קטנים. המרחק רציני, יש לעבור שלושה סיבובים, שישה משחקים, ובכל פעם צריך להתקדם בזהירות, צעד-צעד, לא ליפול, לא לנשור. מכבי חיפה הזאת, של אתמול (רביעי), חשבה אחרת. היא לא עלתה מדרגה אחר מדרגה, לא חיפשה רק להשיג יתרון לגומלין, אלא דילגה כמה מדרגות במכה, כמו אדם החוזר לבית הוריו בו גדל וטס על המדרגות אותן מכיר בעל פה. על הדרך היא הצליחה לא רק לנחות על הרגליים ולהשתחוות לקהל אלא גם לעשות קודם כמה סלטות להרמת היציעים.
עם האוכל בא התיאבון, נכתב פה לאחר המשחק בשבוע שעבר מול אולימפיאקוס, זו הייתה ההרגשה, אז ברק בכר הזמין בדיוק את אותה המנה - 0:4 בבקשה, ושיהיה בטעמים דומיננטיים, צבעוניים, ואם אפשר להוציא מהרוטב בעיטות של היריבה למסגרת, תודה. ביקש וקיבל. אפולון לימסול יצאה מסמי עופר אבלה וחפוית ראש ועם ארבעה שערי חובה, מספר שהיה יכול להיות גבוה בהרבה. ממש בהרבה.
5 צפייה בגלריה
חיפה דחפה את אפולון אחורה, כאילו לא מדובר באלופת קפריסין אלא בעולה חדשה לליגת העל
(צילום: עוז מועלם)
רמה אחרת
מכבי חיפה דחפה את אפולון אחורה, שוב ושוב, כאילו לא מדובר באלופת קפריסין אלא בעולה חדשה לליגת העל שעדיין לא הצליחה להעביר חצי סגל בבקרה. 21 בעיטות היו לירוקים במשחק, יותר ממחצית מהן למסגרת, הקפריסאים לא שלחו כדור מדויק לשער של ג'וש כהן אפילו פעם אחת. באיזה כושר נמצאת אלופת ישראל בפתיחת העונה? שימו לב לזה: בשלושת המשחקים באירופה עד כה עומד מאזן הבעיטות למסגרת על 3:27 לזכותה.
כך נגמר סיפור השלב הזה, הגומלין בשבוע הבא חסר משמעות. מכבי חיפה תשחק בפלייאוף מול הכוכב האדום בלגרד, שהביסה אתמול בעצמה (0:5 את פיוניק). זה פלייאוף, יהיה כבר את המנון הצ'מפיונס, והמנצחת תזכה שהוא יתנגן בביתה עוד 3 פעמים בשלב הבתים.
מנגינות אחרות נשמעו כבר אתמול כיוון ששחקנים רבים, בעיקר אחרי השער השני, החלו לרקוד על המגרש. הייתה מסיבה בחיפה והשחקנים פשוט התחלפו ביניהם על עמדת הדי-ג'יי. פעם זה היה דניאל סונדגרן, במשחק אדיר בכל החזיתות ולא רק בהגנה – הכדורים שלו לדולב חזיזה על הקו היו אינטליגנטים להפליא. במקרים אחרים זה היה המגן מהצד השני, פייר קורנו, ששבר את ההגנה הצפופה שממול והכניס את הכדור לחזיזה בדרך לשער הראשון, העצמי. פרנטזי פיירו שוב תיקלט את הפה-לא-פה-לא-פה-פה, לא רק עם עוד שער בנגיחה אלא בנוכחות חייתית שהקלה על חיי שחקנים אחרים בקבוצה.
עזבו רגע את התחרות עם מכבי ת"א והפועל ב"ש ובואו נסתכל על מכבי חיפה מול מכבי חיפה. יש תחושה שעם אותם שחקנים חדשים, שני המגינים ופיירו, הקבוצה יכולה לעלות לרמה אחרת ביחס לעצמה, ביחס למה שהייתה קודם. התקרה אליה יכולה לשאוף גבוהה יותר.
היו גם מכתיבי קצב ותיקים יותר על המגרש. נטע לביא סיפק את המשחק הכי טוב שלו זה זמן רב, לא רק בחילוצי כדור אלא גם במציאת שחקנים פנויים במרכז המגרש עם מסירות שפיתחו התקפות מסוכנות. חזיזה היה מסוכן בעצמו בכל פעם שנגע בכדור וטכנית, מבחינה שליטה במה הרגליים יכולות לעשות, הוא נראה אחד שמשחק משחק אחר מהקפריסאים.
ברור שאותם קפריסאים אינם איכותיים כמו שחקני חיפה, זה היה ידוע עוד לפני המשחק, אבל אפולון נחשבת קבוצה מסודרת, מאורגנת, עם מאמן טוב. גם היא נשברה, הרבה בזכות הרצון של מכבי חיפה לשחק מהר, כמה שיותר מהר. כבר בדקה הראשונה, 50 שניות מהפתיחה, ברק בכר רץ לכדור חוץ וצעק על חזיזה שיכניס אותו מהר חזרה למגרש. הוא גם בחר את המערך שלו לפי הצורה בה נעמדו שחקני אפולון. ההרכב היה זהה לזה שפתח מול אולימפיאקוס, אבל ורסטיליות השחקנים אפשרה לבכר לבחור את המיקום שלהם במגרש רק אחרי שראה מה קורה בצד השני.
כשההר הגיע למוחמד
רגע, נחזור למסיבה, כיוון שהיא הגיעה לשיא דווקא בזמן חילוף. כן, בזמן שעלי מוחמד יצא החוצה. חזיזה אפילו הסתובב לקהל והרים ידיים כמה פעמים, סימן להגביר את הווליום, והיציעים השתגעו ושאגו. לא רק שמוחמד הוא השחקן הטוב ביותר של הקבוצה מפתיחת העונה אלא שהפעם הוא עשה את מה שאינו עושה לעולם, הוא כבש, ואפילו פעמיים. מוחמד מעולם לא כבש צמד בקריירה שלו. יותר מכך, השיא שלו הוא 2 שערים בעונה שלמה, זהו. אתמול עשה זאת בפחות מעשר דקות.
כשדבר כזה קורה אז אפשר לומר שבפתיחת העונה של מכבי חיפה מתרחשים ניסים, דברים שלא חשבנו שנראה. המשחק הזה הבטיח לא רק עליה לשלב הבא אלא גם מקום בליגה האירופית, לא האזורית, זאת במידה ותגיע הדחה בשלב הפלייאוף, אבל אין שום סיבה לחשוב כרגע על משהו שלילי מסוג זה. אחרי 0:4 שני ברציפות, מול שתי אלופות שונות מאגן הים התיכון, יש רק מטרה אחת ברורה. קוראים לה ליגת האלופות.
