לאגנס קלטי, הספורטאית היהודייה הגדולה בכל הזמנים, היו זכויות לא רק בישראל - פה היא נחשבת ל"אמא של ענף ההתעמלות". המתעמלת האגדית שהלכה אתמול (חמישי) לעולמה בגיל 103 - שבוע לפני יום הולדתה ה-104 - ייצגה את הונגריה במשחקים האולימפיים בהלסינקי 1952 ומלבורן 1956, וזכתה בעשר מדליות אולימפיות, מתוכן חמש מזהב – מה שהפך אותה למתעמלת היהודייה הגדולה בכל הזמנים ולמתעמלת ההונגרייה המעוטרת ביותר.
אבל הסיפור המדהים של אגנס קלטי הוא בעיקר סיפור של שורדת שואה, שנאלצה לאמץ זהות בדויה, נישאה נישואים פיקטיביים למתעמל הונגרי, וניצלה מהתופת הנאצית. כל זאת בדרך, כאמור, לקריירה ספורטיבית בלתי נתפסת.
8 צפייה בגלריה
קלטי (משמאל) עם המתעמלות הסובייטיות לאריסה לאטינינה (במרכז) וסופיה מוראטובה על הפודיום בתחרות הקרב-רב באולימפיאדת מלבורן 1956
(צילום: צילום: Bettmann/getty images)
ההימלטות מציפורניי הנאצים
"הרגע הכי מפחיד בחיים שלי היה שם", סיפרה בריאיון שהעניקה ב-2008. "עמדתי בשער הבית וראיתי את הדודים ואת בנות הדוד שלי נלקחים על ידי המשטרה לרכבת לאושוויץ. קפאתי מפחד. עמדתי שם, מולם, אני בשער לחופש והם בשער לאושוויץ. לא יכולתי לנשום. השומרים של הבית הרגישו שקורה משהו, אבל אני ידעתי בעל פה את תוכן המסמכים שלי ובסוף הם השתכנעו שאני באמת יוהס פירושקה. אבל הלב שלי... אין שום דבר דומה להרגשה הזאת".
"הנאצים ירו באנשים על שפת הדנובה. מי שלא הצליח להגיע לשם, נורה בדרך. מדי בוקר היה בא קצין, אוסף אותי ואת שאר המשרתים, וכולנו היינו נשלחים להסתובב ולאסוף חלקי גופות של אנשים שנרצחו במשך הלילה. טמנו אותן בקבר גדול ליד הדנובה. זה היה קשה מאוד. הזכרתי לעצמי כל הזמן שלנצח אהיה אגנס קלטי היהודייה, בניגוד ליוהס פירושקה הנוצרייה, אוספת הגופות".
"היו לי חיים קשים, אבל היה לי הכוח לעבור אותם, להינצל, לשרוד ולחיות. ידעתי להיות אפורה, לא להתבלט. מה שהחזיק אותי זו האמונה שהכל ייגמר בסופו של דבר ואני אתאחד עם המשפחה. זה לא קרה, לפחות לא עם אבא שלי. איזה איש מדהים הוא היה. כשהייתי ילדה הוא היה לוקח אותי לטיולים בהרים ובחורף עשינו סקי. הוא תמיד ידע שאני ספורטאית מצטיינת, הייתי הילדה היחידה שעשתה אתגרים של גברים. כואב לי שהאיש האהוב הזה לא זכה לראות אותי מביאה לו גאווה".
משורדת שואה לאגדת ספורט
לרוב בני משפחתה לא האיר המזל. אביה, דודותיה ובני המשפחה המורחבת נתפסו על ידי הנאצים והוצאו להורג במחנה ההשמדה אושוויץ. אולם אמה ודודתה, ששרדו את השואה, זכו לראות אותה מתפתחת לאגדת ספורט, במהלך שנות ה-50.
כשמלאו לה 24, היא חזרה למשטר אימונים מלא, וב-1946 החלה רצף לא נתפס של עשר שנים בהן היא זכתה בתואר אלופת הונגריה בהתעמלות. באליפות העולם ברומניה (1956) היא מוסיפה לארסנל התארים שלה שלוש מדליות נוספות. כאמור, את הפסגה האמיתית היא כבשה במשחקים האולימפיים בהלסינקי (1952) ומלבורן (1956) בהן היא קטפה לא פחות מעשר מדליות, והפכה לאגדה בחייה.
"אתם יודעים, המשטר הקומוניסטי בהונגריה היה נוקשה מאוד. לא אהבתי אותו. אנשים פשוטים לא יצאו בזמן ההוא מהונגריה. אני החלטתי להיות טובה בספורט, כדי לראות עולם. הגעתי להרבה מקומות שאנשים לא חולמים להגיע אליהם", אמרה לפני עשור.
(צפו בביצועיה של קלטי)
"הונגריה הייתה חממה מצוינת לספורט. הרבה יותר מברית המועצות. בהונגריה פעלו באופן מקצועי לגמרי ולמען ההישגיות בספורט. בברית המועצות הספורט שימש רק לתעמולה. אלו חלק מהסיבות שבזכותן הונגריה הקטנה הייתה לא פחות חזקה מברית המועצות הגדולה".
לכבוד יום הולדתה ה-93, בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet ב-2014, הפתיעה כשסיפרה שלא כל המדליות האולימפיות בהן זכתה נמצאות אצלה. "פעם הגיע אליי צלם, ביקש לצלם את המדליות ולא החזיר כמה מהן", היא אומרת. "טוב שאני לא כל כך מייחסת לזה חשיבות. נחמד לקבל תארים ומדליות, אבל אני חוזרת ואומרת שהם לא עושים עליי רושם מיוחד".
העלייה לישראל
אחרי ההצלחה הפנומנלית באולימפיאדת מלבורן, היא עלתה לישראל, לאו דווקא ממניעים אידיאליסטיים. בסיום האולימפיאדה החליטה חלק מנבחרת הונגריה, כולל קלטי, לבקש מקלט מדיני. כעבור שנה, ב-1957 הגיע ארצה למכביה והייתה אטרקציה גדולה. הרווח האישי שלה היה סיפור האהבה עם ראובן בירו, מורה לחינוך גופני יליד הונגריה, לו היא נישאה וילדה את שני בניהם, דניאל (61) ורפאל (58). "היה איש יפה ונחמד, חבל שהלך לעולמו מוקדם מדי," אמרה קלטי. "טוב שהשאיר לי שני בנים יפים, דניאל ורפאל".
8 צפייה בגלריה
"פעם הגיע אליי צלם, ביקש לצלם את המדליות ולא החזיר כמה מהן". המדליות של קלטי
(צילום: AP Photo/Laszlo Balogh)
בישראל קיבלה קלטי משרת הוראה בווינגייט, ובמשך כ-30 שנה אימנה דורות של מתעמלים ושל מורות וקידמה את ענף התעמלות המכשירים בישראל. ב-1972 יצאה לאולימפיאדת מינכן כמאמנת נבחרת המתעמלות, וניצלה מגורלם הטראגי של חלק מהחברים במשלחת הישראלית כי התאכסנה במקום אחר בכפר האולימפי.
פרס ישראל והחזרה להונגריה
סגירת המעגל המרגשת של קלטי הגיעה בחודש מאי 2017, כשקיבלה בחגיגות העצמאות ה-69 של ישראל פרס מפעל חיים בתחום התרבות והספורט מהמדינה היהודית.
(קלטי באולימיאדת הלסינקי)
בשיקולים להענקת הפרס נכתב: "מדובר באשה יחידה במינה, עוצמתית ומבריקה. אשה פורצת דרך, מנהיגה ודמות לחיקוי בקרב תלמידותיה בארץ ובעולם, שעשתה היסטוריה וחיה בינינו. מוערכת עד מאוד בעולם ובקהילת הספורט לדורותיו ועדיין נחשבת לאחת המתעמלות הגדולות בהיסטוריה של ענף התעמלות המכשירים".
כשנשאלה בעבר מה היה קורה אם הייתה גדלה בישראל ומייצגת אותנו אז במשחקים האולימפיים, ענתה: "אין סיכוי שהייתי מביאה מדליות בתנאים הפרימיטיביים של הספורט הישראלי באותה תקופה". עוד סיפרה: "הבאתי איתי מכשירים ומקבילים, בישראל אפילו לא ידעו אז מה זאת התעמלות", ואכן, בשנים הבאות היא תניח בישראל את יסודות הענף ותגדל דורות של מתעמלות במכון וינגייט.
במסגרת חגיגות ה-100 של קלטי, ב-2021, צייצה אגדת התעמלות אחרת, נדיה קומנצ'י: "כולנו אוהבים אותך ומעריכים. נתת לי השראה כשהייתי ילדה. היו לך חיים מדהימים. הראית שאת לוחמת ואת הוכחה חיה למהו כוח של נחישות".
באותה שנה עזבה קלטי את ישראל וחזרה להונגריה זאת אחרי שבנה הבכור עזב את ישראל לאוסטרליה ואילו בנה הצעיר רפאל, מעצב אופנה שחילק את זמנו בין ישראל לבירות אופנה שונות, עבר להתגורר בבודפשט.
אתמול, שבוע לפני יום הולדתה ה-104, ליבה נדם. "הייתה לנו הזכות ללוות את אגי ובנה רפי לאורך השנים האחרונות וגם בימים האחרונים. גדולתה בעשייתה ויצירת אדוות השפעה רבות בישראל ובעולם כולו. יהי זכרה ברוך", ספדו לה בוועד האולימפי. אכן, אגדה שהייתה באמת.
פורסם לראשונה: 07:00, 03.01.25
