טל בן חיים (השני, אם תרצו) הודיע רשמית על פרישה מכדורגל בגיל 34.5. המלעיזים יטענו שהוא פרש למעשה כבר בקיץ בגלל מיעוט הדקות שצבר בעונה הנוכחית (רק 202 דקות, מתוכן 30 בלבד מאז החזרה מהפגרה שנכפתה עקב מלחמת חרבות הברזל) אבל אם להיות כנים מאז עזב בשיאו את מכבי תל-אביב בגיל 28 לצ'כיה ונפצע הוא לא ממש חזר לעצמו. הפציעות הכריעו אותו.
מה שמשותף למרבית אוהדי הכדורגל - אלה שמוקירים היום את החלוץ והקריירה המרשימה שהייתה לו ואלו שמברכים היום בברכת "ברוך שפטרנו" – הוא שבכולם טב"ח עורר רגש. או שאהבת אותו או ששנאת אותו, אבל לא יכולת להישאר אדיש לתופעת טל בן חיים. שחקן שהפך לדמות שהרבה יותר גדולה רק מהאיש שכידרר על כר הדשא. בניגוד ללא מעט שחקנים, הוא לא היה תפל אלא מלא בטעם, יש שיגידו שהיה מתובל מדי עד כדי קושי בעיכולו.
בן חיים עורר בנו רגש של תשוקה, של תאווה למשחק היפה, של שמחה וגאווה לראות את הישראלי החוצפן הזה מעז להקשית מעל בופון בגאוניות. בן חיים בשיאו היה שחקן כנף מפחיד עם צעד ראשון שהיה משאיר אבק למגנים, מהסוג שלא גדל במחוזותינו בכל יום, גם לא בכל שנה. בתקופה מסוימת הוא וערן זהבי היו שילוב קטלני, ההצגה הכי טובה בעיר. שחקן שבגללו קונים כרטיס.
אבל בן חיים עורר גם רגש מסוג אחר. רגש של עצבים, של כעס על שחקן "מלוכלך" כזה שלא בוחל בשום אמצעי כדי לנצח, מטריד את השופט, מבזבז את הזמן ומטריל את היריב. לא מעט אוהדים סלדו מבן חיים ומהפה הגדול שלו. הם בזו ותיעבו את ההתנהגות שלו שהייתה לפי ראות עיניהם, ההפך הגמור מהתנהגות ספורטיבית.
במבט לאחור בן חיים יכול להסתכל בקריירה מלאה בהישגים ולהיות גאה: שני תארי אליפות, שני גביעים, השתתפות בשלב הבתים של ליגת האלופות, 29 הופעות במדי נבחרת ישראל וסגירת מעגל קסומה בקבוצה בה פרץ - מכבי פתח תקווה - עם עליית ליגה תוך כדי שהוא משמש כמנטור לשחקנים הצעירים. אבל בן-חיים מעולם לא היה זקוק לשום סיבה לנפח את החזה, אצלו זה כבר היה מובנה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
