אוהדי מכבי ת"א יתחלקו הערב לשניים: אלה שרוצים שערן זהבי יחזור בקיץ, ואלה שמתים שזהבי יחזור בקיץ. כשחושבים באופן קר על האהבה של האוהדים למספר 7 היא נראית מעט מוזרה: הוא שיחק בקבוצה רק שלוש עונות וחצי, מאז העזיבה שלו עברו שש שנים, הוא גם גדל אצל היריבה העירונית השנואה, ולא רק זה: אחראי על אחד הרגעים הגדולים בתולדותיה, שער אליפות בתוספת הזמן.
בכל זאת, מאז שעזב ועד היום, אוהדים רבים המשיכו לאהוב את זהבי ולעקוב אחריו מרחוק. נלחמו בזלזול הישראלי בליגה הסינית בה כיכב, התרגשו כששבר את שיא השערים בנבחרת, והתווכחו עם אוהדים אחרים לגבי מקומו בין הגדולים בהיסטוריה. לעיתים הם מכונים ברשתות החברתיות "צבא"' על ידי המלגלגים. אבל גם שונאיו יודו שזהבי הוא כנראה הכדורגלן הישראלי הפעיל היחיד שיכול לעורר בהם כאלה אמוציות.
תופעת האוהדים שמעריצים כדורגלנים ישראלים נעלמה בשנים האחרונות, בגלל שאין כבר שמות גדולים כמו ראובן עטר ומשה סיני, וגם כי הפכנו ליותר ציניים. האהבה שמקבל זהבי היא חריגה, עד כדי כך שאפילו חשבון הטוויטר של איינדהובן העלה ביממה האחרונה עשרות ציוצים שלו כדי להטריף דווקא את אוהדי מכבי ת"א. ההולנדים הבינו שיש כאן סיפור גדול. זהבי הוא לא עוד כוכב שעבר במכבי ת"א, עבור אוהדים רבים הוא לא פחות מאייקון. סמל התחייה של המועדון אחרי עשור קשה. אולי בגלל זה, שש שנים אחרי שעזב, הם עדיין עוקבים אחריו באדיקות.
"זהבי הוא המכביסט המושלם. הוא נתן לי עשרות רגעי אושר, אם זה בדרבי המפורסם ואם זה תארים", אומר עידו דלל, "העובדה שגדל בהפועל לא רלוונטית. כשזהבי הצטרף אלינו זה היה אחרי עשור שבו לא זכינו באליפות. לו ולי הייתה מטרה משותפת".
עדן דולב, מנגד, מודה כי היה לה קשה בהתחלה, והחיבור עם השחקן לא היה מיידי: "לא התחלתי לאהוב אותו ישר כשהגיע - לקח זמן, לא אשקר, בגלל העבר שלו בהפועל ת"א, אבל בעונת 2013/14 הוא התחיל לקבל את סרט הקפטן מדי פעם במקום שרן ייני. הבנתי שזה לא סתם עוד שחקן - האוהדים משתוקקים אליו. היום אני כבר עוקבת אחרי המשחקים שלו ומשתדלת לצפות בהם".
"ב־17 במארס 2014 הרגשתי שהוא סמל צהוב, ברשימה אחת עם אבי נימני", אומר נוי מרינה. "זה היה אחרי השלושער בדרבי שקיבל את הכינוי 'דרבי זהבי'. זה היה מוזר, כי בכל זאת הוא אחראי לאחד הרגעים הכי גדולים של הפועל. לקח לי זמן לקבל את זה שהוא משחק אצלנו. שנה לפני שהגיע למכבי, הייתי במקרה במשחק שלו במדי פאלרמו נגד אינטר. קיללתי אותו כל המשחק". אבל מהר מאוד זה השתנה: "כעבור שנה הוא כבר לבש את המדים שלנו והשכיח את כל התקופה שלו בהפועל ת"א".
כמו סרט הוליוודי
"מרגע שזהבי הגיע, הוא הראה שהוא הכי רעב לניצחון. הוא הפך לכוכב הקבוצה בצורה מאוד מהירה", מספר אופק זיו על התכונה שכבשה את האוהדים. "כשהוא עולה על המגרש אתה יודע שיש מי שמנסה לנצח בכל מחיר. אתה יודע שאם זהבי על המגרש, משהו מיוחד עומד לקרות. מה שהוא עשה בשלוש שנים וחצי אף אחד לא עשה לפניו במכבי. הוא השכיח את העשור השחור בו לא זכינו באליפות. בזכותו הפכנו לאימפריה. קראתי את הביוגרפיה שנכתבה עליו שלוש פעמים".
"זהבי הוא מגדולי השחקנים שלבשו את החולצה הצהובה", ממשיך לתאר עידו דלל, "בקיץ 2015 ראיתי במו עיני את זהבי מרחף מעל שני הבלמים של באזל, ונוגח את הכדור בצורה קשתית היישר לחיבור הרחוק. מאותו רגע הכל הרגיש כמו בסרט הוליוודי. שחקן אחד לקח קבוצה שלמה לשלב הבתים בליגת האלופות. אז אמנם היה עוד משחק אחד מכריע, אבל כל אוהד מכבי ידע שעשינו את זה באותו לילה בבאזל. ואני הפנמתי שמספר 7 בצהוב הוא אחד מגדולי השחקנים שייצא לי לראות". "הוא גרם לי לבכות פעמיים מאושר, מה שאף אחד לא גרם לי מעולם", הוסיף מרינה.
פיו-פיו גם באירופה
בזכות הזיכרונות המתוקים שזהבי השאיר אצלם, ואולי כי עד לאחרונה הוא לא קיבל הכרה כאחד הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי בשל חוסר ההצלחה שלו בנבחרת (זכור הציטוט של אלון מזרחי "לזהבי אין מקום בנבחרת של שלמה שרף"), אוהדי מכבי רבים התבצרו סביב זהבי והמשיכו לעקוב אחריו גם בסין.
"לא הייתה בכוונתי לשחרר מאהבתי אליו. המעברים שלו לסין ולהולנד פתחו אותי לעולמות חדשים של כדורגל שלולא זהבי כנראה ולא הייתי מגיע אליהם", מספר דלל. "לאן שזהבי הלך אני הלכתי אחריו, הוא אפילו גרם לי להכיר סגלים של קבוצות סיניות וערים שונות בהולנד".
"ערן זהבי הפך להיות חלק מאיתנו, זה כאילו גידלנו אותו שלוש שנים וחצי ואז אמרנו לו 'לך תפרח גם במקומות אחרים'", ממשיך זיו, "אתה אוהד מכבי וגם אוהד של ערן זהבי. לא משנה איפה הוא היה, רציתי שיצליח ושיהיה מלך השערים. כל מחמאה שהוא קיבל בתקשורת זה כאילו אנחנו קיבלנו מחמאה. אתה רוצה לראות אותו עושה פיו־פיו גם באירופה. לא הרגשתי שזה היה ככה כשאבי נימני למשל היה באתלטיקו מדריד".
30 אלף איש יגיעו הערב לבלומפילד, סולד אאוט. כמובן, כולם ידחפו קודם כל את מכבי ת"א ויתפללו שהיא תפתיע את פ.ס.וו איינדהובן, אבל אם זה לא יקרה אז חלקם לפחות ירגיש את התחושה הכי לא מכביסטית שיש - שמחה קטנה בשביל היריבה. כי אם מכבי לא תמשיך בליגה האזורית, אז לפחות יהיה אפשר להמשיך לעקוב אחרי מעלליו של הבן האובד במפעל האירופי, אולי בסיבוב האחרון שלו בחוץ לפני שהוא חוזר הביתה.
