חוקרים טוענים שהאדם הקדמון המציא את הגלגל. מה שהוא לא ידע שיום אחד בגלל הגלגל שהמציא, בני אדם, הכותבים הפילוסופיים שביניהם ימציאו מושגים כמו הגלגל מסתובב לו או כדור שלג, או נתגלגל, או התגלגלתי לזה. לרובנו זה קרה, פשוט התגלגלנו לסיטואציה מסוימת מכורח הנסיבות, מפעל שלם של צירופי מקרים שהתחברו למשהו שלפני כן היה בגדר נס חסר כל היגיון.
וכך קרה שב־2008 אחי ואני התחלנו לשחק פיפ"א עם הקבוצה הכי לוזרית באירופה או בספרד (כדברי האווירון). שיחקנו איתם, כי היו להם כוכבים מכל העולם דוגמת, האיטינגחה, פורלאן, קון, מאניש, סימאו, אוייפלושי ועוד. שיחקנו איתם כי לא אהבנו אף קבוצה בספרד ועם ריאל או בארסה יותר מדי קל להביס כל יריבה ואולי שיחקנו איתם כי אבי נימני המלך "שיחק" בקבוצה. בקיצור, התגלגלנו לשחק איתם.
מה שלא תיארנו לעצמנו שיקרה, שנתגלגל בין האצבעות לתוך השלט והטלוויזיה ונתחיל לאהוב את אתלטיקו מדריד במציאות. כדור השלג היה גדול מדי, ברגע שהבקענו את השער הראש בעזרת הרגל של קון אגוארו. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, הלוזרים הגדולים של ספרד זכו איתנו באליפות ובליגת האלופות, לא פחות.
מה שכן, לא האמנו גם בחלומות ההזויים ביותר שאתלטיקו שלנו תרים את הראש גם במציאות עד ש...
עד ש.. הגיע דייגו "צ'ולו" סימאונה שנתיים מאוחר יותר. פתאום הקבוצה שרק הבחנו בקיימה הפכה רלוונטית. סימאונה לקח קבוצה שבורה שבשיאה סיימה במקום הרביעי ובצלמו יצר מפלצת כבירה עם ראש של אריה, מהירות של יגואר ולב של שיר של שלמה יידוב. שיחקנו (כן, זה כבר התגלגל לשלב של אנחנו) עם הגנת ברזל והוצאנו לכולן את המיץ ובשיאה של ברסה, כשהיא מחלקת שישיות, לקחנו להם את האליפות במחזור סיום דרמטי. שמחנו כאילו מילאן אהובתנו (האמיתית) זכתה בתואר. זה היה נוגה ועמוק, כי כדור השלג התנפח לממדי ענק ורשמית אפשר להיות גאים בבחירה הגורלית שלנו לשחק עם אתלטיקו מדריד כמה שנים לפני כן.
שמחנו על בואו של צ'ולו היקר מפז וראינו מאמן שיחמם את הספסל והמוח של כל הליגה במידי הלוס קולצ'נרוס ל־40 השנים הקרובות. אלא שצ'ולו הפסיק להתגלגל איתנו בשנתיים האחרונות. הקסם פג. אם לומר את האמת, הוא לא באמת פג, הוא קיים בליבו של צ'ולו שיכול לעורר את הקבוצה שוב, אבל אי אפשר שלא להרגיש שהוא מיצה עצמו. די, הוא הפסיק להלהיט את השחקנים שלו כמו פנתרים, בטירוף ואש בעיניים, הוא נרגע. מספיק לו. קצת נגמר לו הכוח, הוא ויתר על העונה הזו. המיצוי איפשהו קרה אחרי האליפות לפני שנתיים. כבר בעונה שעברה הייתה תחושה שהארי הודיני (או פוטר) שישב על הספסל איבד את מקל הקסם.
ועם כל הכאב והצער שבדבר, זה הזמן להתאוורר, לקחת פסק זמן כמו רייצ'ל ורוס ולחזור עוד כמה שנים, אחרי שהשניים יבינו שאין מישהו אחר דומה בחוץ. הרי בסופו של דבר נתגלגל להיות ביחד שוב, צ'ולו ילך לאינטר, יפסיד כמה משחקים, יעורר את חמתו של הבעלים וייזרק. ובדיוק אז מאמן כמו לופטגי ייקח את אתלטיקו למקום ה־14 בלה ליגה עם סכנת ירידה ממשית. ואז הדברים ככדור שלג מופרך יתגלגלו שוב למקום הנכון. צ'ולו חותם פעם נוספת באתלטיקו והפעם חוזר עם התשוקה להוכיח, מוצא את הקסם עם 11 גרזנים שיש להם בטון ברגליים ואי אפשר לעבור אותם והפעם אולי אולי גם ננצח את ריאל מדריד בגמר הצ'מפיונס. נתגלגל ונראה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
