זמן רב, עשור ליתר דיוק, חלף מאז נפתח דרבי תל־אביבי כשהפועל היא זו שנמצאת במקום גבוה יותר בטבלה. גם בסיום המשחק הערב היא תהיה מעל מכבי, הפער ביניהן עומד על ארבע נקודות. למרות זאת, אם תבקשו מאנשים לבחור פייבוריטית, הרוב יציינו דווקא את הצהובים – הם מארחים ויש להם סגל טוב יותר. אבל בין אם אתם חושבים כך או כך, יש עניין ברור – זה אחד הדרבים הצמודים יותר שקיבלנו בשנים האחרונות.
כמו בכל דרבי, בטח בין צהוב לאדום, יהיו המון דמויות שישחקו תפקיד הערב (20:45) בבלומפילד, על המגרש ומחוצה לו. יהיה מתוח ואמוציונלי, ולמי ששכח נזכיר שהמשחק האחרון בין השתיים היה בגמר הגביע, עם ההרחקה של שי אייזן וההשתוללות של ניר קלינגר. הנה ארבע דמויות כאלה, שחקנים, ששווה להתמקד בהם הפעם.
האתגר של ברנדלי קוואס
המשחק הראשון של קוואס בישראל, מול מכבי חיפה, נתן תחושה שנחת פה כוכב בקנה מידה נדיר. כל פעולה הייתה מוצלחת, סיכנה את היריב, והאוהדים, איך לא, התאהבו. גם הרזומה של קוואס הבהיר היטב שיש פה כישרון שלפחות על הנייר גדול על מידותיה של הליגה הישראלית, אבל אחרי שוויתר על התקדמות בהולנד לטובת הכסף של המפרץ, עלתה שאלה אם הצלחה מקצועית היא הקו המנחה המוביל שלו כרגע.
מאז אותו משחק מול חיפה שום דבר לא עבד לקוואס. הוא נראה אנמי, יותר מדי נונשלנטי, אבל בשני המשחקים אחרי פיטורי פטריק ואן לוון דברים השתנו בחזרה. קוואס הבקיע בשני המקרים וברק יצחקי נתן לו תפקיד אחר על המגרש. בעוד שאצל ואן לוון נדרש קוואס להיצמד לאגף ימין, במשחקים האחרונים אנדרה ז'ראלדש הוא זה שמרווח את המשחק – וקוואס נכנס למרכז, קרוב יותר לשוער. הנה, כמו בבכורה מול חיפה, עוד משחק גדול. אולי קוואס יתפוצץ.
ההצלחה של בן ביטון
קחו שנה אחורה מהיום ונסו להיזכר איפה היה בן ביטון. לא, הפועל באר־שבע זו לא התשובה הנכונה, גם לא הפועל ת"א. ביטון לבש אז דווקא את המדים הצהובים של מכבי והחודשים הבודדים שלו בקבוצה לא היו הצלחה גדולה.
בהפועל ת"א, לעומת זאת, ביטון הוא הצלחה ענקית, ממש מהרגע הראשון, מאז הגיע למועדון בחורף שעבר. בין אם הפועל משחקת עם שלושה בלמים ובין אם יש בקו ההגנה רק שניים, ביטון הוא מגן התקפי מאוד. המגן השני, דורון ליידנר, לא כשיר לגמרי ולכן האחריות ההתקפית על ביטון – מלך הבישולים של ליגת העל עם שלושה כאלה – גדולה עוד יותר. ההגנה של מכבי מאוד מבולבלת מול כדורי רוחב שנכנסים מהאגפים לרחבה. ביטון ינסה לנצל את זה.
החשיבות של שרן ייני
ביום חמישי רשם ייני את ההופעה ה־500 שלו במכבי ת"א. בקבוצה ציינו את האירוע, נתנו כבוד באמצעות סרטונים שונים, כשבאחד מהם מברכים אותו מאמני העבר של הקבוצה. לא אצל כולם פתח ייני את העונה כשחקן מוביל. אצל כולם הוא היה בסופו של דבר אחד כזה.
חוכמת המשחק מהסוג שיש לייני היא דבר שחסר למכבי ת"א. הוא גם נותן לקבוצה ורסטיליות, מאחר שהוא מסוגל לשחק בכמה תפקידים. כרגע נראה שמכבי הכי זקוקה לו כבלם, כי קו ההגנה שלה סובל מחוסר ריכוז משווע. נדמה שבפתיחת העונה לא בנו על ייני כבלם שמקבל הרבה דקות, גם לא כמחליף הראשון בעמדה, והנה הוא המשמעותי ביותר, החשוב ביותר, מבין הבלמים. שוב.
הסכנה של פארליי רוסה
רוסה הוא השחקן הטוב ביותר של הפועל מפתיחת העונה. המספרים אולי לא בשמיים, אבל מבחן העין מבליט את האמירה הזו. רוסה מנצל את הנגיעה הראשונה שלו בכדור כדי לפתוח את ההגנות שממול וגם יש לו שני שערים, כשאחד מהם הגיע אחרי סדרת להטוטים עם הכדור.
ברוב המשחקים פתח רוסה באגף, אבל נראה שהוא אפקטיבי יותר כקשר התקפי במיקום מרכזי יותר. מערך שלושת הבלמים שבחר קלינגר במשחקים האחרונים מקרב את רוסה לאזור הזה, בדיוק כמו עם מקרה קוואס במכבי. הביקורת על רוסה קשורה לסיומת שלו. הברזילאי הוא השחקן שמאיים הכי הרבה על השער בהפועל, 19 פעמים מפתיחת העונה ועד עכשיו, אבל ארבעה כדורים בלבד הלכו למסגרת. עם זאת, הוא השחקן הכי מסוכן בהפועל. אם האדומים סוף־סוף ישיגו ניצחון דרבי בליגה אחרי כל כך הרבה זמן, לא נתפלא אם רוסה יהיה האחראי לכך.
