בעל הנס
אורי אוזן לא מאוזן
בסיכומי הקמפיין האירופי של פרשני אימפריית הכדורגל המזרח־תיכונית חזר על עצמו אותו נימוק עיקרי לכישלון הנבחרת: וילי רוטנשטיינר הוא מנהל טכני, לא מאמן. אבל מאמן נוער (שלא לדבר על מבקר מסעדות) שהופך לפרשן לאומי – זה הגיוני.
לפני המשחק האחרון לפרוטוקול, מול איי פארו, הצהיר אורי אוזן: "מבחינת חומר השחקנים, סקוטלנד עולה עלינו בעשרות מונים, אוסטריה עולה עלינו בעשרות מונים", והוסיף: "הציפיות פה מוגזמות. זה שיש סיכוי שנהיה מעל אוסטריה, זה נס רפואי". סיבה טובה לשוב לכמה מאמירותיו של הד"ר במהלך הקמפיין.
"לסקוטים יש בעיות דומות לשלנו, הסגל שלהם לא מאוזן", קבע אוזן אחרי ה־1:1 מולם בספטמבר אשתקד. "ההופעה אתמול תיתן לשחקנים אמונה שהמשימה אפשרית ולמשחק הקריטי עוד חודש נגיע עם הרבה יותר ביטחון". כעבור חודש הוא קיבל עוד ביטחון וירד על המאמן שלהם: "סקוטלנד נבחרת מוגבלת ולא מאוזנת, עם מאמן אפור שלא מצליח לייצר תבניות התקפה במשחק מסודר, וברגע שסוגרים לה את אגף שמאל היא חסרת רעיונות בהתקפה".
"יהיה מעניין אם הסקוטים ישחקו שלושה בלמים או שניים, אני מקווה שהם ישחקו שלושה", המשיך וחישב אוזן. "הפערים הם לטובת הסקוטים מבחינת איכות השחקנים, אבל מבחינת איכות הנבחרת זה די פיפטי־פיפטי. ראיתי איך קלארק מאמן את הנבחרת, זה די עובד לטובתנו". ברור. למה מי זה סטיב קלארק שעבד כמה שנים בפרמייר־ליג בשביל הפרשן שנראה לאחרונה במחלקת הנוער של הפועל ת"א, ולקולגה מכאן לא יעז לחלק ציונים בצבעים. עניין של צביעות.
לפני חודשיים וחצי, אחרי הניצחון 2:5 על האוסטרים, אוזן איבחן בעיה דומה גם אצלם: "אוסטריה נראית רע מתחילת המוקדמות, אתה רואה שיש משבר בין המאמן לשחקנים", ועל הסקוטים הוסיף: "למרות שהנבחרת שלהם טובה מאיתנו, הפערים ניתנים לגישור". אז איך זה שבסוף נבחרת עם סיכויים פיפטי־פיפטי ומאמן אפור שוב "עולה עלינו בעשרות מונים"? כנראה בגלל שיש 50 גוונים של אפור.
המיותרים
עיני וחרזי יורים קלישאות
"אני לא יודעת אם רוטנשטיינר צריך להמשיך או לא... אפשר לקחת את הקמפיין לשלילה ואפשר לקחת לחיוב", אמרה אשרת עיני במקבץ תובנות נוקבות לפני המשחק מול איי פארו. "מונס דאבור בוחר לחגוג איך שהוא בוחר לחגוג בעקבות היחס שהוא מקבל מהקהל", הוסיפה בהפסקה. "קצת פחות כיף לראות את זה", אזרה אומץ ושיתפה בתחושותיה בסיום.
עיני, קפטנית הנבחרת לשעבר, היא מסוג הפרשנים שיקפידו לומר מה שכולנו רואים. אם לנסח זאת בסגנונה: "קצת פחות כיף לשמוע את זה". בקבוצת האיכות שלה, כשמדובר במשחקים שאינם בבית הישראלי, נמצא גם גורו הפרשנות אבי נימני, עם קביעות נחרצות כמו: "מסירה יוצאת מן הכלל", "פעולה פשוט נהדרת". אצלו הכל פשוט, למעט רגעי התעלות גאוניים. כשפורטוגל עלתה ל־0:1 מול סרביה, נימני ניתח: "סרביה תצטרך להיות עכשיו הרבה יותר התקפית".
וישנה גם הקטגוריה של אלה שלא מתאמצים ללמוד יריבות לא מוכרות, ולכן יקפידו להרחיב רק על הכוכבים הגדולים שהם מכירים. למשל אלון חרזי, שרק לפני שבועיים הוביל את הנוער של מכבי חיפה לתבוסה 5:1 בלה קורוניה. בסיבוב ההכרעה של מוקדמות המונדיאל פירשן חרזי במפגש בין בלגיה לאסטוניה, והרבה להזכיר את דה בריינה, אדן הזאר וקראסקו. את שחקני היריבה הוא לא מזהה, אז זה נשמע ככה: "החילופים אצל האסטונים היו טובים... מהלכים יפים של האסטונים... המאמן האסטוני הכניס שחקנים רעבים, מהירים, שירוצו"... מה שמותיהם, היכן הם משחקים ולמה הם צמו לפני המשחק - חרזי לא אמר.
מצד שני, באחת ההתקפות הוא סיפק ניתוח מבריק ברהיטות ובתוכן: "אומרים שאין הרמה טובה, יש הרמות טובות שמסתיימות לא בשער, ויש הרמות שלא הכי טובות ומסתיימות בשער. בסופו של דבר מה שברשת הוא הכי טוב". אושיית רשת.
לפרשן יכול בהחלט להיות ערך מוסף, ובשביל זה אין צורך בשחקן או מאמן עבר שמחפשים חלטורה, ומנסים להרשים עם ביטויים מסדרת "סגירה אלכסונית", "לחץ גבוה", "קו 4", "חלוץ 9", "שיטת היהלום", "קיבעון" ו"תבניות משחק". "כדור אלכסוני אחד יכול למצוא שחקן פנוי", אמר חרזי על כדור רוחב בלגי שלא הגיע ליעדו.
אז איך יוצאים מתבניות? מה ההבדל בין פרשן ידען וחרוץ שמעשיר את הצופים לקשקשן שמשחק אותה מקצוען ועושה להם כאבי ראש? בדקות הסיום של המפגש בין הולנד לנורווגיה, כשהמצלמה התעכבה על לואי ואן חאל והמחברת שלו, התייחס הפרשן אסף כהן למשמעת הברזל של המאמן הוותיק וסיפר: "לפני המשחק עשו בהולנד כתבה עם שחקני עבר של איאקס שדיברו על ואן חאל. הניגרי טיג'אני באבאנגידה נזכר איך יום אחד המאמן הוציא פתאום את כולם מחדר ההלבשה, לקח אותם לחניון בארנה, הראה להם איך כל המכוניות חונות מסודר, ושרק המכונית של באבאנגידה חונה קצת באלכסון. הניגרי סיפר שבגלל ואן חאל הוא מקפיד עד היום להחנות ישר".
ובמילים אחרות: לא כל סגירה אלכסונית חייבת להיות פלצנית.
ההנחתה
טב"ח שידרג את החורים בהגנה
ספיגת הרביעייה באוסטריה והצמד מאיי פארו הביאו את סכום הספיגות של הנבחרת ל-21 שערים. כולם מקטרים שעם הגנה כזו ברור שלא הגענו לקטאר, ורק קולו של שר ההגנה לא נשמע.
תזכורת: בסוף אוגוסט, לפני משחק החוץ מול איי פארו, הצטרף לנבחרת טל בן-חיים כ"מאמן הגנה". למה בעצם? ממתי בלם שעשה קריירה נהדרת בעיקר בזכות כוח הרצון שלו אך לא אימן מעולם, הוא גם מאמן הגנה אולטימטיבי? מה תרם בן-חיים לפיקוד העורף, ומי החליט שהכדורגל הייצוגי שלנו יעבוד במתכונת של הפוטבול האמריקאי?
המספרים די מזעזעים. מאז הגעת הבלם שפרש לא מזמן ספגה הנבחרת לא פחות מ-17 שערים בשישה משחקים, למרות שעם כניסתו לתפקיד הוא "קיים שיחות אישיות עם השחקנים". כמה מתסכל שדווקא בעניין הזה כושר הספיגה שלהם היה מזערי. מצד שני, השער הראשון שכבשה נבחרת איי פארו בנתניה – מהלך שהתחיל בבישול נפלא של אוראל דגני – הזכיר בהחלט את שיתוף הפעולה בין השניים בעונה שעברה בבית"ר ירושלים.
ואגב, יחד עם בן-חיים הצטרפה לנבחרת עוד דמות שהיא מודל לכל שחקן צעיר – עומר אצילי. בפועל הוא שיחק רק 21 דקות בקמפיין, בתבוסה 5:0 לדנמרק, מה שמעלה תהיות מדוע הוחלט בכלל לצרפו. עם זאת, לפי ההדלפות של מקורביו על העוול שנעשה לו, עושה רושם שגם הוא ניהל שיחות אישיות עם השחקנים.
המוחות
ותודה לחברי הנהלת ההתאחדות
לכבוד סיום הקמפיין חשוב לשוב ולבדוק באתר ההתאחדות מי הם האנשים שחתומים על הכישלון חובק העולם, ואלה שמות חברי ההנהלה: אורן חסון (יו"ר), דודי גיל (מ"מ), משה זוארץ, שרון ניסנוב, מוחמד אבו־יונס, ברק קנה, אלי אוחנה, ניב גולדשטיין, רז קינסטליך, ליאור שחטר, מורן מאירי, אביחי יחיא, באסם סולימאן, אבי קאופמן, לירון כהן, אלונה בוריה, שטרן חלובה, מני יאסו, יעקב כדורי, שאול שניידר, אריאל שיימן, אושרת חבר־אזולאי, אחמד חילו, אלונה ברקת, יניב נח, מיכאל וייסמן, משה גולדשטיין, עבד טיטי ושמעון מימון.
על דמויות נצחיות כמו חלובה ההורס מיותר להרחיב. את הצלחותיו של הנספח אוחנה בירושלים כולנו מכירים, מימון זה העסקן הבלתי נלאה שמגחיך את כדורגל הנשים, וחילו זה ההוא שהודה בעבר בניסיון לשחד שחקן זר.
אבל גולת הכותרת ברשימה המפוארת נמצאת דווקא בנבחרת של 11 ה"משקיפים" בישיבות ההנהלה, ובמיוחד בזה שהושעה מהפועל חיפה (אבל ממשיך להיות פעיל), ומתמודד היום עם חקירת משטרה בחשד לעבירות מין וסחיטה. כן, לפי אתר ההתאחדות אורן שטרלינג עדיין משקיף בישיבות ההנהלה – והתוצאה משקפת.
