מכבי ת"א הפסידה פעמיים להפועל ת"א בחצי גמר גביע המדינה: ההפסד המקצועי, זה שנוגע למשחק הכדורסל ששוחק, היה צפוי כבר מאמצע הרבע הראשון והמוצלח מבחינת מכבי, בו קינן אוואנס המצוין וחסר הביטחון ירד מהפרקט וסקוטי ווילבקין החל "לרכז" את המשחק. אווירה של סוף כבר בהתחלה. ההפסד היה צפוי גם עם החטאות העונשין הראשונות, הרשלניות, של שחקני מכבי, עם הסיומות הבעייתיות מאוד של אנטה ז'יז'יץ' בצבע ברבע השני והשלישי, עם הספסול של ג'ייק כהן וג׳ון דיברתולומאו, וכמובן עם הסל של איגור קולשוב בשניות האחרונות של המחצית הראשונה.
ההפסד הזה נעוץ למעשה כבר בהפסד לכוכב האדום ובניצחון על מונאקו בבית (סקוטי ווילבקין עם 37 נקודות). הוא נעוץ בכישלון המקצועי של מכבי, בכך שהחלקים מהם היא מורכבת לא השכילו לייצר שלם שגדול מהם, ובכך שמאמן ההגנה שלה העדיף לקחת לדרבי קריטי שחקני הגנה שכבר הוכיחו בעבר, או היו בדרך הבטוחה להבטיח, שהם לא יכולים לשמור על השחקנים (הזרים) של הפועל. את שחקני ההתקפה האמריקאים שלו, אלו שמעולם לא התאמץ להביא לידי ביטוי התקפי באופן ממצה, בחר המאמן לא לקחת איתו לקרב לאחר שפעם אחר פעם הוכיחו שאין טעם ואין סיבה לסמוך עליהם.
ההפסד השני של מכבי להפועל, ואין כאן חידוש, קשור למישור הסיפור, להתפוררות מיתוס היריבות בין הקבוצות ובעיקר להתפוררות המיתוס המכונה "מכבי". למה מכבי של השנה לא הימרה על שחקן אמריקאי אחד שמסתובב תדיר בין קבוצות, מה שבהכרח מצביע על מורכבות וקשיים בתחום המקצועי והמנטלי כאחד, אלא על שלושה כאלה? מה היא חשבה לעצמה? המחדל המקצועי הזה טמון באותה התפוררות של הסיפור, כלומר, בעובדה שמכבי תופסת את עצמה כקבוצת פאר אירופית וישראלית, כמונופול של ממש: היא מביאה גארד סקורר בשני מיליון דולר, מאמן זר ויקר שהביא את קבוצתו הקודמת לגמר היורוליג, סנטר עם עבר NBA ושחקנים עם שמות נוצצים לכאורה, אבל ככל שמכבי מחזיקה חזק יותר במיתוס הישן, ככל שהיא תופסת את עצמה כ"גדולה" יותר, כך היא הופכת לקטנה יותר.
יש לשאול - מי היא מכבי? מה עומד מאחורי המיתוס המכונה מכבי ת"א? האוהדים? ההנהלה? המאמן? השחקנים? מי מספר את הסיפור? מי מחזיק בבעלות על המיתוס? מאחורי התשובה לשאלה הזו קיים דיסוננס עמוק, משום שמי שמחזיקה במיתוס, אותה ישות מדומיינת שהיא מכבי ושכוללת בעיקר את אוהדי הקבוצה, לא היא זו שמייצרת את המיתוס. ישנו פער בין מה שמתרחש על הפרקט, כלומר, בין אלו שכותבים את הסיפור של מכבי כל משחק מחדש, השחקנים ומי שבוחר, מנהל ומסדר אותם, לבין ה-מיתוס, ה-מועדון.
מבלי להשוות ובתקווה שמבלי להגזים: כפי ששחקנים, מנהלים ומאמנים בשר ודם, בכישרון רב ובעבודה קשה, יצרו את המיתוס הנוכחי של מכבי, זה שהיא מסרבת להיפטר ממנו ושגורם לה ללחץ בלתי-נסבל, כך שחקני הפועל, בכישרון רב ובעבודה קשה, הדגימו את השבריריות של המיתוס. את העובדה שממילא, גם בלעדיהם, הוא משתנה כל הזמן, וכמה שקשה לעכל שינוי שכזה.
בדרבי הראשון הפועל פשוט ניצחה. קורה. בדרבי השני זה כבר היה הבית שלה. השחקנים ראו שמה לעשות, הם לא נשברים, הם פשוט טובים בכדורסל, והיה להם את האומץ לנסות. הם הרי רואים כמו כולם את מכבי ביורוליג ובליגה כבר שנים ארוכות, ונדמה שהם הבינו שהמיתוס שמרחף מעל המשחק, מעל מכבי והפועל, מתרוקן לאיטו גם כך.
בעוד קבוצות רבות מתעייפות במשחקים נגד מכבי לא רק משום ההצטיינות המקצועית של שחקניה אלא מעצם העובדה שהיא מכבי, מעצם המחשבה שהיא תנצח בסוף, הפועל השכילה להבין את המובן מאליו: המיתוס של מכבי לא מחזיק בתוכו דבר מלבד היסטוריה. וכן, גם ההיכל המפואר והמיתי הוא אמנם מקום מרשים וייחודי בנוף שלנו, אבל כזה שלא באמת נושא בשורה גדולה, או במילים אחרות: הוא לא מקיים את מה שהוא מתיימר לקיים. אז הפועל ניסו, ראו כי טוב, וניצחו, ובדרבי השלישי כל שנותר להם להיאבק בו הוא סיפור שהולך ומתפורר גם ככה, ומשחק כדורסל. ובכדורסל, קשה שלא לשים לב (ולא מעט באשמת המאמן המקסים והמפוטר) - מכבי די גרועה.
למכבי, כך לדעתי, לא יכול לקרות דבר טוב יותר מלהבין ולהפנים את המקום בו היא נמצאת, את החולשה המנהלית והמנהיגותית בכוח האדם שפוקדת אותה כמו גם את הבחירות הגרועות והיוקרתיות לכאורה שהיא עושה ואשר נולדות מתוך תחושת גדלות שאיננה ריאלית. כל זה לא אומר שמכבי היא לא מועדון "מפואר": זמן של מועדון, בניגוד לזמן חייו של אדם, איננו לינארי; אין לו התחלה, אמצע וסוף. קשה לתפוס את הסוף של הישות המדומיינת הזו, מועדון ספורט, משום שלגביו הזמן יותר אין סופי משהוא סופי, הוא יותר מעגלי מאשר קווי. מיתוס, לעומת זאת, הוא שביר וסופי מאחר שבני אדם שבירים וסופיים יוצרים אותו. הוא נוצר, הוא מתפורר, ואז נוצר אחד אחר, חדש. הסיפור של מכבי לא תמיד היה הסיפור שלה, והוא גם לא יהיה כזה לנצח. למכבי נוצר סיפור חדש שעולה מן השטח, מן הפרקט, מן המשרדים, מן היציעים.
ואם היא רוצה לשנות אותו? ובכן, פשוט מאוד: כדורסל טוב יבנה מיתוסים מסוג "טוב". כדורסל רע יבנה מיתוסים מסוג "רע". למכבי תל אביב ישנה הזדמנות פז להיפטר סוף סוף מהלחץ הבלתי נסבל שרובץ עליה; לא הלחץ הראוי בהחלט לנצח בכדורסל (אפשר וצריך לנצח גם מבלי להיות "מכבי") אלא הלחץ שנובע מכובד משקלו של הסיפור, המיתוס, שאיננו רלוונטי עוד.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
