עד לפני שנתיים, הקריירה של לאו מסי התנהלה די על מי מנוחות. היכולת, כמובן, הייתה פנומנלית. הוא הבקיע הרבה שערים מופלאים, והרבה בכלל, לקח גביעים ואליפויות ומכר חולצות. ברצלונה, כאילו שלא הספיק לה, הפכה לאתר תיירות יותר אטרקטיבי בגללו. והיו גם הכישלונות החוזרים עם הנבחרת.
אבל החיים של מסי נשארו תמיד בתחומי המגרש והאצטדיון. אם מחפשים באינטרנט אחרי סקנדלים שהוא קשור בהם, מגלים שהוא ממש־ממש מתנצל על הצורה שבה חגג מול לואי ואן חאל אחרי שכבש מול הולנד בגביע העולמי האחרון. הוא הואשם בתחילת הדרך בהעלמת מסים, אבל איזה ספורטאי שמכבד את עצמו לא מעלים מסים? הוא היה המקצוען המושלם. איש משפחה למופת.
5 צפייה בגלריה
אם היה צריך לסכם את הקריירה של מסי בפריז בשתי מילים - חוסר חשק
(צילום: REUTERS/Sarah Meyssonnier)
תשוו אותו לכריסטיאנו רונאלדו. בעצם אל. אבל בשנתיים האחרונות היאכטה של מסי עברה משייט במים נינוחים וידועים, לים סוער שבו גל רודף גל. המשבר הכלכלי שאותו חוותה ברצלונה, המועדון היחיד שאליו היה קשור מאז היה ילד, הכריח אותה לוותר עליו והוא חתם בפריז סן־ז'רמן. הוא הגיע לפסגות בלתי נתפסות עם הנבחרת עם זכיות רצופות בקופה אמריקה (ניצחון על ברזיל בברזיל) ובגביע העולמי (ניצחון על האלופה היוצאת צרפת). ארגנטינה, סוף כל סוף, מחבקת אותו כארגנטינאי אמיתי.
אבל אז מסי היה צריך לחזור לפ.ס.ז', למקום שאליו הגיע כברירת מחדל. לשחק שם כינור שני או שלישי, בעיר שיש בה איזה מיליון דברים עדיפים לעשות מאשר כדורגל. ברצלונה זה לא. הוא שיחק בליגה לא תחרותית שהתוצאה הסופית שלה הייתה ידועה מראש, והקבוצה שלו התקפלה באירופה בכל פעם שפגשה מועדון אמיתי עם מסורת. מהרגע שהחיים בצ'מפיונס־ליג הסתיימו, החיים המקצועיים של מסי (ואמבפה) הפכו לבזבוז של זמן בארץ שום מקום.
אם היה צריך לסכם את הקריירה של מסי בפריז בשתי מילים - חוסר חשק. הגאונות תמיד הייתה שם, אבל היא באה לבקר בתכיפות הולכת ופוחתת. מסי חי בדואליות: הכסף מהמפרץ רוצה אותו, אבל חוץ מכסף הוא לא מעניק לו דבר. הוא לא מאכיל את היצר התחרותי המטורף של הכוכב. מסי אומר: אם אין יצר תחרותי, אז למה שאני לא אקבל יותר כסף מהמפרץ. הוא משווה את עצמו לרונאלדו. בעצם למה לא?
שיא הרגש
צריך לקחת בהקשר הזה את הטיסה של מסי לסעודיה בתפקידו כשגריר התיירות של הממלכה ללא אישור המועדון ואת העונש שחטף בתגובה: השעיה של שבועיים מאימון ומשחק מהמועדון ללא תשלום ולפי העיתון ל'אקיפ, גם סוף דרכו בפריז. הדרך הלא מקצוענית שבה נקט מסי, והעונש המחמיר מעידים בעיקר על דבר אחד: לשני הצדדים נמאס זה מזה באופן סופי.
החוזה של מסי בן ה־35 בפריז יפוג ב־30 ביוני. היו כבר שיחות בין הצדדים לגבי הארכה אבל הן לא הלכו לשום מקום. כשיפקע החוזה, מסי יוכל לעבור כשחקן חופשי ללא תשלום למועדון הפריזאי. אבל יש לו שתי אפשרויות קורצות. הראשונה: לחזור ליריבות עם רונאלדו, הפעם בליגה הסעודית, ולחתום באל־הילאל עבור 400 מיליון דולר בשנה. למסי, כך התברר כבר בעבר, אין בעיה לעבוד עבור הכסף של ארצות המפרץ, אבל הנסיון של רונאלדו שנעלם מהרדאר בשנה האחרונה עשוי להרתיע את הפרעוש. מסי חושב שיש לו עוד כמה שנות עילית באירופה. הכסף יכול לחכות.
האפשרות השנייה והיותר מפתה: לחזור לברצלונה. הקטלאנים יציעו לו הרבה פחות כסף, אבל הם יספקו לו תחרותיות נגד ריאל מדריד ובאירופה, עיר של כדורגל, לשחק לצד רוברט לבנדובסקי, לעזור להרים לגדולה את הדור החדש, וגם בית. חזרה הביתה תיקח את מסי למסע נוסטלגי והיא יכולה להחזיר את הרגש למשחק שלו, לגרום לרגעי הגאונות לחזור בתכיפות הרבה יותר גדולה. החזרה של מסי לקאמפ נואו בשתי מילים – שיא הרגש.
בוז בפריז, אושר בברצלונה
הרעיון הזה, סיבוב אחרון של שחקן שקיבל מהמועדון שלו הכל ובכל זאת הצליח להחזיר לו הרבה יותר, הוא הרעיון הסביר ביותר לתחנה הבאה של מסי. מסי רוצה עוד תואר אירופי. גם החזרה לרוסאריו ולקבוצת ילדותו, ניואלס אולד בויס, נמצאת מחוץ לפרק. מדובר אולי באפשרות רומנטית, אבל למועדון אין כסף ומוקדם יותר השנה ירו אלמונים 14 יריות על סופרמקט בבעלות אבי אשתו של מסי והשאירו פתק: "מסי, אנחנו מחכים לך".
מסי גדל במועדון אחד והיה לויאלי אליו עד שהמועדון הכריח אותו לעזוב. הוא היה עובד תאגיד מושלם. מבריק, גאון, יצירתי, אבל לא מסוגל להגיע לשום מקום בלי העזרה ובלי שיסמוך על חבריו. הוא הגיע לפריז לפרויקט של כסף חסר כל נשמה, וה"בלינג־בלינג" סמך עליו שהכסף הזה (41 מיליון דולר בשנה) יהפוך אותו למושיע, למלא את המשאלות של החליפים מדוחא שרוצים גביע אירופי.
מסי של אחרי הזכייה בגביע העולמי היה כבר שחקן אפאתי. לא נשאר לו שום דבר להוכיח. הקטארים אולי זורקים עליו מזוודות של כסף, אבל הנסיעה ללא אישור וההשעייה שבאה בעקבותיה הוכיחו שבדרבי הזה מסי מעדיף את הכסף הסעודי, מכבד אותו יותר. זה דבר שלעולם לא היה קורה ויש לקוות שלעולם לא יקרה לו בברצלונה. צ'אבי, מאמן בארסה, וחברו של מסי, נמצא איתו בקשר שבועי. באחת הפעמים הוא אמר למסי: "נשאר לך עוד דבר אחד לעשות בקריירה. להיפרד יפה ממועדון החיים שלך". לפני עשרה ימים מסי נחת בשדה התעופה בברצלונה עם בני משפחתו ועם 15 מזוודות. בצרפת הם שרקו לו בוז. בברצלונה, הם קראו בשמו בכל דקה עשירית של משחק ביתי. אלפי קטלאנים חגגו את זכייתה של ארגנטינה בגביע העולמי.
הרומן של מסי בפריז מעולם לא היה רומנטי. רומן בחטא. הוא היה הכוכב האחרון להגיע והראשון לעזוב. מספר 10 הגדול בכל הזמנים, השאיר את המספר עבור ניימאר, שחקן שמעולם לא נענש על ידי הקבוצה למרות מיליארד סקנדלים. קשה להשתחרר מהמחשבה שההשעייה המופרזת לא הייתה יוצאת לפועל אם מסי היה טס ללא אישור ללבנון או נורווגיה. הוא הפך לפיון קטן של מאבק כסף בין מגלומנים. כרגיל בפ.ס.ז' ההצהרות מחוץ למגרש מחפות על כישלון הפרויקט היוקרתי על המגרש. פ.ס.ז' קיבלה הכרה בכל העולם, אבל היא מוצר ריק מתוכן. בגלל שמסי הוא יצרן תוכן עיקרי, השנתיים שלו במועדון הפכו לפיאסקו.
כעת, מסי יפסיד 1.5 מיליון יורו במשכורות ואת שני המשחקים הבאים (עם חמישה מחזורים עד תום העונה בליגה הצרפתית, פ.ס.ז' מובילה רק בחמש נקודות על מארסיי). הוא תמיד היה שחקן מיוחד וגם איש מיוחד. רק שחקן ואיש מיוחד מחליט וצריך לעזוב את פריז כדי למצוא מחדש את האהבה.
