נבחרת הולנד החדשה של לואי ואן חאל סיימה את הסבב הנוכחי של מוקדמות המונדיאל עם 7 נקודות מתוך 9 - אבל בעיקר נראתה נפלא. היא מוליכה את בית המוקדמות בזכות הפרש שערים עדיף בהרבה על נורבגיה (פלוס 16 לעומת פלוס 7), והדיחה מהפסגה את המוליכה הקודמת טורקיה אחרי שהביסה אותה 1:6 באמסטרדם.
כבר ביורו ראינו כמה ניצוצות תחת פרנק דה בור, אבל ואן חאל מציג לראווה נבחרת חדשה, נמרצת ורעננה. בשער התייצב שוער חדש – ג'סטין ביילו הצעיר מפיינורד, הקפטן והמנהיג וירג'יל ואן דייק חזר, במרכז השדה פועל ללא לאות הקשר ההתקפי הנמרץ דייבי קלאסן מאיאקס, את המשחק מנהל בהצלחה לראשונה פרנקי דה יונג מברצלונה (מתפקד כמספר 10 במקומו של ג'ורג'יניו ויינאלדום שהוסט לצד שמאל) ובהתקפה משחקים הקיצוניים סטיבן ברחהאוס מאיאקס (עבר מפיינורד) ולראשונה בהרכב - קודי חאקפו מ פ.ס.וו של ערן זהבי (שחקן נהדר).
וכמובן, במרכז משחק ממפיס דפאי מברסה – אולם למעשה הוא נהנה מחופש פעולה נרחב על המגרש, ללא מיקום ספציפי, ומחזיר ב-5 שערים ובישולים בשלושת המשחקים האחרונים. הנבחרת לוחצת על הגנת היריב לאורך כמעט כל המשחק, והתוצאה היא שערים רבים.
פרשן הספורט הוותיק והנחשב בהולנד, ולנטיין דריסן, התנגד למינויו של ואן חאל וטען שמדובר בתעודת עניות לכדורגל ההולנדי שנאלץ להחזיר את המאמן הוותיק מפרישה - ומחיי התענוגות מהם נהנה בווילה שלו בפורטוגל. לדאבוני עליי להודות שהסכמתי עם דריסן והתנגדתי למינויו של ואן חאל האגוצנטרי והנוקשה, אולם המציאות הוכיחה שטעינו וגם שוואן חאל השתנה. הוא עדיין אגוצנטרי מאוד, אולם התרכך ביחסו לשחקנים ובהבנת המציאות.
ואן חאל מנהל שיחות אישיות עם כל שחקני הסגל הרחב לפני כל משחק. הוא מסביר את דעתו ורוצה לשמוע את דעתם של השחקנים, ואילו הם מכבדים את העובדה שברור לכולם שההחלטה של "הקיסר לואי" סופית ויש לבצע אותה ("ברור לנו מה רוצים מאיתנו", אומרים השחקנים בנבחרת). דוגמה לכך היא ההחלטה שלו לאמץ את "גישת קומאן" מבארסה, ולתת לממפיס חופש. כך יוצא שהחלוץ המרכזי מבשל ונמצא בכל מקום.
אבל ההצגה הטובה בעיר (ואולי גם סוד ההצלחה) היא מסיבות העיתונאים של ואן חאל לפני המשחקים. מסיבות עיתונאים אלו הפכו לאחד מהנושאים המדוברים ביותר בהולנד, וזוכות לאחוזי צפייה שלא נופלים בהרבה מהמשחקים עצמם. ואן חאל הפך לכוכב תקשורת. הוא נהנה מכל רגע, צוחק, מפרגן לשחקנים, גוער בעיתונאים ולא מתבייש גם לומר מי היה השחקן הטוב ביותר לדעתו וגם מי איכזב אותו. הוא לא משתמש בקלישאות הספורט הידועות, מגלה לתקשורת רק מה שהוא בוחר לגלות וברור לכולם שהוא ממש מאושר לחזור לאימון הנבחרת (כמה כבר אפשר לשחק גולף בפורטוגל...) ושהוא רואה בעצמו כ"מציל הכדורגל ההולנדי".
כרגע ואן חאל מוכיח את עצמו והולך בדרך חדשה, בטח לעומת דה בור שהיה ממש מינוי לא ראוי. במשחק האחרון שיחקו במחצית השנייה צעירים רבים, ובהם בלט טון קופרמיינרס (נרכש השנה על ידי אטאלנטה) שהחליף את דה יונג והיה טוב ממנו. לא נותר אלא לקוות שוואן חאל יקיים את הבטחתו מהראיון בסיום המשחק עם טורקיה: "מכאן ואילך זה יכול להיות רק יותר טוב". אמן.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
