החוצפן
מבית"ר/שמשון ועד איי פארו
"קשה לראות את ואן לוון מוציא את הקבוצה, עם הסגל הנוכחי, מהבוץ שבו היא נמצאת. החילופים מקובעים, ההרכבים לא ברורים, שחקנים צעירים לא מקבלים מספיק הזדמנויות. לאור מה שקורה בקבוצה בליגה הזעזוע בלתי נמנע". זאת חוות הדעת שמסר הפרשן המזעזע ניר לוין, אחרי ההפסד של מכבי ת"א למ.ס אשדוד. כמה אמיץ ונוקב מצידו, אבל מישהו זוכר אותו עורף ככה את ראשו של קולגה ישראלי מהברנז'ה?
"זה האיש שעשה לוואן לוון בית ספר בניהול משחק, בחילופים, ברעננות של החלק הקדמי", החניף לוין לחבר הוותיק רן בן־שמעון, ולא שכח כמובן להוסיף: "יחד עם העוזר שלו משה אוחיון הם עשו עבודת הכנה נהדרת, במערך שניטרל את מכבי ת"א"... שטויות. מי שניטרל את המערך של המארחת היה הקפטן המסורבל שלה, שהורחק כבר בפתיחה. טראסט המוחות המבריק מאשדוד, למי ששכח, נותר מתחת לקו האדום גם אחרי האדום במתנה משרן ייני.
"במקום להמשיך עם אורי דוד שהיה עוזר שלו בנוער, ואליעזר בן־אהרון שמאמן היום את בית"ר ת"א, ואן לוון העדיף להביא עוד הולנדי לארץ ולדחוק עוד שני ישראלים", הלשין לוין למשטרת ההגירה, ועל הדרך שלח ד"ש לשני חבר'ה שעבדו איתו פעם במחלקת הנוער בקריית־שלום.
ואם כבר חזרנו לעברו הנחוש של האיש שהמליץ לחתוך את ואן לוון לאלתר, הבה נבדוק כיצד נהג הוא עצמו כשהיה במצבו. בעצם, במצב הרבה יותר גרוע. לפני 14 שנה שימש לוין כמאמן מכבי ת"א תחת המנג'ר הנודע אבי נימני. לאחר שבעה מחזורים צברה הקבוצה המושקעת נקודה אחת(!) מתוך 21 אפשריות, ושקעה למקום האחרון בטבלה עם יחס שערים 11:3 (היום היא במקום ה־12 עם 7 נקודות ויחס 13:7).
"תתפטר, תתפטר", צעקו האוהדים המיואשים ללוין מדי שבוע. "אי אפשר ארבעה משחקים לא להבקיע ולא להתקרב להבקעת שער", קונן הבעלים לוני הרציקוביץ'. "מעכשיו כל משחק הוא כמו גמר גביע בשבילנו", ניסה לדרבן נימני, למרות שבהמשך העונה הודחה הקבוצה גם מגביע המדינה על ידי בית"ר/שמשון ת"א מהליגה השלישית. גם החרפה הזו גרמה לאוהדים לצעוק ללוין "תתפטר", ובתקשורת דווח כי "חלק משחקני הקבוצה מתחו ביקורת על המאמן".
ולוין? למרות הבושות בליגה ובגביע, הוא לא אמר "קשה לראות אותי מוציא את הקבוצה מהבוץ", ולא טען כי "לאור מה שקורה בליגה, הזעזוע בלי נמנע". בתום המחזור השביעי באוקטובר 2007, אחרי שמכבי ת"א שלו הפסידה 2:0 לבית"ר ירושלים והובילה את הטבלה מהסוף, הוא הסביר: "הגענו למצבים, אבל הבעיה היא חוסר ביטחון ואמונה". ובתום הפסד זהה למכבי נתניה הודיע: "הקבוצה פגיעה בקטע המנטלי, הרמת ידיים זו לא הדרך שלי". ברור שלא, אבל להרים ידיים של הולנדי שהשיג הרבה יותר ממנו, אין לו שום בעיה.
ומה לגבי ההאשמה שהטיח בוואן לוון ולפיה "שחקנים צעירים לא קיבלו אצלו הזדמנות"? בשביל זה שווה להיזכר במשחק שקיימה אשתקד הנבחרת הצעירה של ישראל במסגרת מוקדמות היורו, מול איי פארו. שחקני המדינה הזעירה (שסמלה הרשמי הוא כבש מקורנן) נגחו בנבחרת של לוין וניצחו 1:3. "להתפטר לא עובר לי בראש, ממש לא", אמר אז החוצפן שמפטר היום אחרים בהבל פה. אבל לפחות כמאמן הנבחרת עד גיל 21 איש אינו יכול לטעון ששחקנים צעירים לא קיבלו אצלו הזדמנות – לרשום את אחד ההפסדים המביכים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי.
הגמישים
נימני ואוזן נלחמים בקיבעון
וזה ממש לא רק לוין. גם חבריו שהפכו לפרשנים, חלקם מאמנים מתוסכלים שלא מצאו קבוצה, מאוד נזהרים בכבוד הסחבקים מישראל. איתם הם הרי נפגשים בהשתלמויות, בנבחרות הצעירות, באצטדיונים, באולפנים – לא נעים. הזרים, מנגד, מדברים שפה אחרת, ואפשר להיכנס בהם בלי חשבון. מה זה משנה מי מבין יותר כדורגל? הכי חשוב מי מבין עברית.
עם מבקרי ההולנדי נמנה כמובן גם נימני, כאמור מנג'ר מכבי ת"א בעונה המבישה ההיא. כמו כמה מחבריו במולדת הכדורגל, גם הסוכן־פרשן אימץ במיוחד עבורו מהלקסיקון את המילה "קיבעון". במחצית הראשונה של הניצחון 0:5 בהלסינקי במסגרת הקונפרנס ליג איבחן נימני "קיבעון מתמשך של ואן לוון לגבי שחקני החלק הקדמי".
פרופסור אחר למדעי הכדורגל, אורי אוזן, העיד אף הוא כי במשחק בפינלנד חלה אצל ההולנדי "יציאה קלה מהקיבעון", ואפילו שרון פרי הצהירה באופן כללי שוואן לוון "לא גמיש". הבעיה היא שעכשיו הוא נשלח הביתה, והשאלה הכי מרתקת תישאר פתוחה לנצח גם עבור האנליסטים האלסטיים שלנו: איך זה שברק בכר – המאמן הכי חדשן, יצירתי, גמיש ומהולל בישראל – לא ניצח אף פעם בליגה את הכלומניק המקובע, שלקח לו גם את גביע המדינה? למרות המחווה האצילית מצידו של מיץ' גולדהאר.
הכוכב
כוזהינוף מציל את מכבי חיפה
אחת הבשורות הראשונות שקיבלו בקיץ אוהדי קבוצת הכדורסל של מכבי חיפה הייתה הארכת החוזה של הרכז בן ה־20 דנאל כוזהינוף. "אנחנו ממשיכים לבנות את סגל הקבוצה, וההחתמה של דנאל רק תתרום לנו, גם בצד ההגנתי וגם בצד ההתקפי", אמר המאמן דאז, טל נתן (שמשמש כיום כמנהל מקצועי במחלקות הנוער והנשים במועדון).
בעונה שעברה, כשהקבוצה נשרה ללאומית, הצביעה השורה הסטטיסטית של כוזהינוף על 5 נקודות בסך הכל, שנקלעו בארבעה משחקים בהם בקושי שותף, ושיא הקריירה שלו עמד על 3 נקודות. העונה, עם ניהול חדש בליגה השנייה, הפך דנאל לשחקן מרכזי ביותר. בהפסד 89:86 לא.ס רמה"ש במחזור הפתיחה הוא שיחק 33 דקות וקלע 7 נקודות, בהפסד 79:67 להפועל עפולה צלף 6 נקודות ב־21 דקות, ובהפסד 87:78 שלשום מול מכבי ר"ג תפר 5 נקודות ב־22 דקות. המדדים והאחוזים, אם נתבטא בעדינות, לא משהו.
המאמצת הראשית של מכבי חיפה היא חברת "נקסט אורבן", העוסקת בין השאר בהתחדשות עירונית, וזו שהרימה את המועדון שנקלע לצרות אחרי עזיבת ג'ף רוזן. בראש החברה ניצבת משפחת כוזהינוף, אבל אם למישהו היה חשש לקשר כלשהו למספר הדקות שהבן מקבל, דובר הקבוצה מתן אבני מבהיר: "זו שטות גמורה. אין שום קשר לעובדה שיעקב, אבא שלו, שותף בחברה שהיא נותנת החסות". מצוין, כי על התרומה של משפחת כוזהינוף למועדון אין שום ויכוח.
חסר המודעות
הכרזה המגוחכת של וידל
מי שהסתובב לאחרונה ברחובות רמלה לא יכול היה להחמיץ את שלט החוצות הענק, שמזמין את הציבור להגיע למשחקי קבוצת כדורסל הנשים המקומית – אליצור נווה דוד רמלה. במרכזה ניצב גבר חנוט בעניבה שנראה תלוש למדי, ומסביבו שלוש שחקניות חיזוק – קלסי מיצ'ל, גלורי ג'ונסון ואמה קאנון. בדיקה מהירה מגלה שאף אחת מהן היא לא ילידת רמלה, ושהאיש בתמונה אינו מאמן הקבוצה אלא ראש העירייה שזקוק כנראה לצומי, מיכאל וידל.
ניסיון ללמוד על עברו של האיש, שהגיע מרשות שדות התעופה, אינו חושף קשר לענף. ממצאים בעייתיים של מבקר המדינה, ענייני מינהל תקין, מינוי מקורבים והטרלת יריבים דווקא כן מופיעים ברזומה, וגם על הישגיו בתחום המכרזים לא שווה להתגאות בכרזות. אז למה וידל מככב בשלט ענק של קבוצת כדורסל, שמוצב מול בניין העירייה? כנראה בזכות העובדה שהיא זוכה לתמיכה עירונית. הכספים, מן הסתם, אינם באים מכיסו הפרטי של רודף הפרסום אלא מהארנונה של התושבים.
בחמישייה של אליצור רמלה אמנם לא תמצאו זכר לצעירות מתוצרת מקומית, אבל בזכות הפוסטר יכולים חובבי הכדורסל בעיר להזדהות עם הפקיד המוניציפלי הבכיר מכולם, שבטח משליך מדי פעם ניירות לסל אשפה קטן בלשכתו. מכיוון שאיש אינו מעז כנראה לומר לו שהשלט הזה מביך, אל תופתעו אם בעתיד יוצב בכניסה לאולם העירוני פסל של וידל, בפוזה של מייקל ג'ורדן בחזית ה"יונייטד סנטר" בשיקגו. וידל קסטרו.
מצד שני, כשראש העירייה מצטלם לצד כדורסלניות שמתנשאות לגובה של בערך 1.90 מ', קשה להשתחרר מהתחושה שמדובר באיש קטן.
