האם אי פעם היה לך חלום שרצית להשיג ולא תמיד האמנת שזה אכן יכול לקרות? ובכן, סיפורו של הטניסאי הקרואטי גוראן איבניסביץ', אלוף ווימבלדון לפני 20 שנה, ומאמנו של נובאק ג'וקוביץ' כיום, מלמד כי אין דבר שהוא בלתי אפשרי כל עוד ממשיכים לעבוד קשה ולהאמין בהשגת המטרה. סיפורו של אלוף שהגיע מהתחתית והגשים את חלומו על זירת הטניס הפופולרית ביותר.
סיפורו של איבניסביץ' הוא די בכנות פנטזיית הילדות שהפכה למציאות. סיפורו של אנדרדוג מובהק שירד מנוצח משלושה גמרים על הדשא בווימבלדון (1992, 1994 ו-1998), כשהוא חווה את שברון הלב פעם אחר פעם. עם זאת, כנגד כל הסיכויים, ממש כמו דוד מול גוליית, מהמקום ה-125 בעולם ורק אחרי שקיבל כרטיס חופשי, הוא חזר וזכה בגמר 2001 באחד מסיפורי הקאמבק המדהימים ביותר של עולם הטניס אי פעם.
אמונתו ורצונו העצמי הובילו אותו והראו ממה אגדות עשויות. כאשר מסביבו כולם כבר התייאשו או ביקרו אותו על כישלונותיו, איבניסביץ' המשיך להאמין בעצמו ובמטרותיו - כשהוא לא מאפשר למחשבות השליליות להשתלט עליו. גם כיום, נחשב מי שכונה בתקשורת הקרואטית Zec (ארנב) בשל סגנון המשחק המהיר שלו, לזוכה היחיד בווימבלדון לאחר שנכנס לתחרות עם כרטיס חופשי. 20 שנה חלפו ואפשר לומר בוודאות שמדובר באחד הסיפורים הרומנטיים ביותר בענף הטניס.
הקשיים בתחילת הדרך
איבניסביץ' נולד ב-13 בספטמבר 1971 בספליט שבקרואטיה (בזמנו עוד הייתה חלק מיוגוסלביה). אביו סרדג'אן היה פרופסור להנדסה באוניברסיטה המקומית, ואמו גוראנה (מכאן שמו) הייתה מהנדסת כימיה. יש לו גם אחות גדולה העונה לשם סרדג'אנה (בהמשך לשם האב). גוראן הצעיר התעניין בספורט מגיל צעיר, אך תחילה שיחק כדורסל וכדורגל בבית ספרו ורק לאחר מכן התאהב במחבט ובכדור הצהוב ופיתח עניין בטניס, אולי בזכות אביו, שהיה שחקן בעצמו וזיהה את הפוטנציאל של בנו, מה שגרם לו לרשום אותו לבית הספר לטניס.
עם הכשרה מקצועית הילד הצעיר פרח להיות שחקן מיומן ביותר, עד שהצליח לנצח את אביו בגיל 12 בלבד. עם הזמן הוצאות האימון שלו גדלו, אך הוריו היו נחושים לתת לו את התנאים הכי טובים שאפשר. הם אפילו מכרו את רכושם, כולל את דירתם, כדי להבטיח כי גוראן יוכל ללמוד בבית ספר לטניס בזאגרב באופן מלא. למרות הרצון הטוב, נתקלה המשפחה בקשיים כלכליים לא צפויים לאחר שאחותו הבכורה חלתה במחלת הודג'קין (מחלה ממאירה של המערכת הלימפתית) ונזקקה למימון הטיפול הרפואי בה.
גוראן עשה ככל שביכולתו וסייע למימון הטיפול באחותו בזכות כספים שהרוויח בטניס, לאחר שבשנת 1988 הפך באופן רשמי לטניסאי מקצועי, תחילה כשחקן זוגות לצד רודיגר האס הגרמני, איתו זכה בטורניר פרנקפורט כבר בעונתו הראשונה בבוגרים.
בסופו של דבר הקרואטי החל להתמקד יותר במשחקי יחידים. תוך שנה העפיל לטורניר הגראנד סלאם הראשון שלו באוסטרליה, שם הודח ברבע הגמר. בשנת 1991 התרחשה מלחמה עקובה מדם שפירקה את יוגוסלביה וזיכתה את קרואטיה בעצמאות. הלחימה הקשה הרחיקה את גוראן מביתו לזמן רב, כשגם שיחות טלפון היו כמעט בלתי אפשריות. "זה גורם לי להיות קשוח יותר. אני מנסה להילחם עד הנקודה האחרונה בכל משחק. אני רואה אנשים נלחמים על עצמאותם ואני שואף להילחם על המגרש כמו שהם נלחמים בשדה הקרב", אמר בהזדהות פטריוטית.
שנה חלפה עד שהצליח להגיע לגמר הגראנד סלאם הראשון שלו. זה קרה בווימבלדון, לאחר שניצח בדרך לשם את פיט סמפראס ואיבן לנדל, אך נכנע לאנדרה אגאסי בגמר. שנתיים לאחר מכן היה זה סמפראס שמנע מהקרואטי לשים ידיו על גביע ווימבלדון, אולם הופעתו הטובה סייעה לו להגיע לדירוג הגבוה ביותר שלו בקריירה – המקום השני. ההיסטוריה חזרה על עצמה ב-1998 כשאיבניסביץ' הפסיד שוב לסמפראס בחמש מערכות. "זה ההפסד הקשה ביותר בקריירה שלי", אמר בגילוי לב ובעיניים דומעות לאחר מכן.
מלך האייסים
הטניסאי הקרואטי אמנם התפרסם לא רק בשל היותו טקטיקן ובעל טמפרמנט חם, אלא גם בזכות סגנון המשחק המהיר והתוקפני שלו וכן בשל חבטות ההגשה האימתניות שלו שנעו סביב 250 קמ"ש (הראשון להגיע ל-10,000 אייסים בקריירה) והתאימו היטב למגרשי דשא. כל אלה לא עזרו לו להגיע לרגע המיוחל ולזכות בטורניר - רבים תהו האם הוא בכלל יצליח לזכות בו בקריירה.
מכאן חלה דעיכה בקריירה של שלוש שנים מכיוון שהקרואטי סבל מפציעות שהשפיעו מאוד על ביצועיו והוא הידרדר עד למקום ה-125 בעולם. בזכות הישגיו על הדשא בווימבלדון הוענק לו בשנת 2001 כרטיס חופשי לתחרות. איבניסביץ' עט על ההזדמנות וידע שאולי היא לא תחזור לעולם. "המארגנים החליטו להעניק לי את הכרטיס החופשי, עכשיו הזמן שלי להוכיח שמגיע לי", הצהיר.
ניצחונות מרשימים, בין היתר על קרלוס מויה, אנדי רודיק ומראט סאפין, העלו אותו לחצי הגמר שם התמודד מול טים הנמן המקומי, שלא רק היה הפייבוריט לנצח במשחק, אלא זכה לתמיכה נלהבת מהקהל הבריטי שהיה צמא לאלוף מהממלכה. כל אלה לא עזרו ואיבניסביץ' זכה בניצחון, במשחק שארך לא פחות משלושה ימים בשל תנאי מזג אוויר קשים. "זה הגורל. אלוהים כנראה רצה שאנצח את המשחק ושלח את הגשמים. מרגע שנפתחו השמיים ידעתי שאהיה בגמר", אמר איבניסביץ' והודה לכוח עליון שסייע לו והוציא את יריבו הבריטי מאיזון.
בגמר חיכה לו האוסטרלי פטריק ראפטר. חשוב להבין, סוכנויות ההימורים שמו על זכייה של איבניסביץ' יחס של 1:150 - עד כדי כך לא האמינו ביכולתו להניף את הגביע. זה לא היה גמר רגיל פחות או יותר מהרגע הראשון. הגשם גרם לראשונה בהיסטוריה לדחייה של המשחק על התואר מיום ראשון לשני במה שזכה לכינוי People's Monday. הטריבונות נצבעו במשבצות אדומות-לבנות, ולרגע היכל התהילה הבריטי היה נראה כאילו הוא נמצא בכלל על אדמת קרואטיה.
ראפטר דורג ערב הגמר במקום השלישי בעולם ונחשב לפייבוריט לזכייה בטורניר. אבל מולו ניצב יריב עיקש שלא ויתר על החלום ועל מה שנחשב בעיני רבים כהזדמנות האחרונה שלו לזכות בתואר היוקרתי, תוך כדי שהוא מתגבר על מחסומים מנטליים רבים. השניים נתנו את כל מה שהיה להם במשחק שהסתיים בחמש מערכות (6:3, 3:6, 6:4, 2:6, 9:7), כשחבטת ההחזרה של האוסטרלי פגעה ברשת ונתנה את האות לחגיגות של האומה הקרואטית ושל איבניסביץ' עצמו שאמר: "אני חולם ואינני רוצה להתעורר. זה היה חלום חיי. באתי לכאן ואף אחד לא חשב עליי, אבל הנה אני מחזיק את הגביע. כבר לא אכפת לי אם לא אזכה בתארים יותר".
טינקי ווינקי
לאחר הזכייה זכה הקרואטי לכבוד של מלכים במדינתו. מי שנשא את דגלה של קרואטיה באולימפיאדת ברצלונה 1992 (הראשונה שלה כמדינה עצמאית), זכה למטוס פרטי שמומן על ידי ארץ הולדתו בחזרה אל גבולותיה, שם מאות אלפים הכינו לו קבלת פנים חמה.
לאחר הגמר חשף איבניסביץ', שהיה ידוע באמונותיו הטפלות, סיפור משעשע: "בתחילת הטורניר המאמן שלי הראה לי את תוכנית הטלוויזיה לילדים 'טלטאביז'. הוא אמר שאני צריך לראות את זה כי זו תוכנית מצחיקה. באותו היום ניצחתי את המשחק שלי ולכן לא יכולתי להפסיק לצפות בה. הדמות האהובה עליי היא טינקי ווינקי הסגול", שיחזר הקרואטי, שלא קם ממיטתו לפני שצפה בפרק מתוכנית הילדים הפופולרית, לכל אורך הטורניר.
הקרואטי חתם את השנה החלומית בחייו עם פרס אישיות הספורט של השנה, פרס הקאמבק של השנה של לאורוס ובחירתו לשחקן המשתפר ביותר בסבב ה-ATP. לרוע המזל, שנה לאחר מכן, נכנע איבניסביץ' לפציעות חוזרות ונשנות בכתף שמאל (הוא זכה בווימבלדון לאחר שנטל משככי כאבים בלילות כדי לא לוותר על סיכוייו). הוא אמנם חזר לפעילות, אך לא הצליח להתאושש ופרש סופית בשנת 2004, כשהוא בן 33, ופתח בקריירת אימון ואפיקים עסקיים נוספים. איבניסביץ', שנכנס להיכל התהילה של הטניס, ייזכר לעד כגיבור האומה הקרואטית. על גופו מקועקעים צלב, ורד וכריש (לדבריו, צלב לאמונה, ורד לאהבה וכריש לקשיחות) והסרט האהוב עליו הוא 'גלדיאטור'. אין ספק כי סיפור חייו היה כשל לוחם קשוח ומלא תשוקה.
