באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2022
זה היה ערב מורט עצבים לצרפתים. כזה שנע בין זיקוקים שהופרחו לשמי השאנז אליזה להתפזרות שקטה הביתה, תחת גשם סוער שהחל אחרי המשחק - כמו מקלחת קרה על ראשם של האוהדים המאוכזבים. השאנז-אליזה היה כמעט שומם בזמן שכל המסעדות והבארים ששידרו את המשחק ברחובות סביב היו כל כך מלאים, שהרבה מהאוהדים התגודדו בחוץ כדי לצפות אפילו בפינת מסך עם דשא ולשמוע מאלו שבפנים מה קורה במשחק.
הגמר הגדול בהיסטוריה - ארגנטינה אלופת העולם
שירות המטרו הצרפתי אף הגדיל לעשות והחליף את השלטים בתחנת ׳ארגנטינה׳, הסמוכה לשער הניצחון ל-Allez les bleus - סיסמת העידוד של אוהדי הנבחרת. חלק מצוות חנויות היוקרה שבשאנז אליזה עסקו, עד הרגע האחרון, בהגנה על חלונות הראווה בקרשים, נוהל שגרתי בכל משחק של הנבחרת ובכל הפגנה שמכבדת את עצמה. אולם, מסתבר שהיו גם כאלו שהימרו על הפסד הנבחרת הלאומית והשקט שאחרי הסערה.
אחרי המחצית הראשונה שבה הובילו הארגנטינאים 0:2 החיוכים והאיפור בכחול, לבן ואדום החלו להיעלם. חלק מהקהל אף החל להתפזר. מנגד, הגרעין הקשה של האוהדים לא ויתר, זרק חזיזים ושיגר זיקוקים לשמי פריז וצפצף בזמבורות. לאט לאט החלו אנשים חדשים לזרום לשדרה, שהפכה הפעם למדרחוב ענק.
השוטרים הרבים השתדלו שלא להתערב על אף שנוצר לחץ גדול והחזיזים סיכנו את האוהדים. הווי פיי קרס מעומס האנשים שהעלו כל תמונה של חזיז לרשת. אנשים התגודדו יחד סביב הניידים המעטים שבהם עדיין אפשר היה לצפות במשחק והכירו חברים חדשים.
סמיה, שהגיעה עם חברותיה מהעיר נאנטר הסמוכה, עברה משיחות טלפון עם חברים שעידכנו אותה בתוצאות, להצצה במסכים של אוהדים אחרים לרדיפה אחרי אוהדים אחרים שנראו מעודכנים. "צפינו קצת במטרו בדרך לכאן, בבתי קפה ובכל מקום בדרך שהיה בו מסך. עכשיו אנחנו פשוט מקשיבות לצרחות של כולם ולפי זה מבינות אם זה אמבאפה או מסי שהבקיעו", היא מסבירה לי. היא לא היחידה שיצאה למסע ציד. חצי מהאנשים בשאנז אליזה הצליחו להתעדכן באיחור של כמה דקות בנוגע לתוצאה.
כשהצרפתים הצליחו לחזור למשחק ולכפות 2:2, הבשורה עברה מהר והרחוב נדבק בשיגעון נוסח ברזיל. תופים, ריקודים, אנשים שמטפסים על רמזורים ומניפים את דגלי צרפת, קפיצות וחיבוקים. המקומיים פרצו בשיר שהפך להמנון של נבחרת צרפת במונדיאל הזה - Freed from Desire של הזמרת גאלה. זו המחאה הדיסקרטית של הצרפתים לנעשה בקטאר מאחר והשיר הזה ידוע כהמנון של קהילת הלהט׳׳ב.
בהארכה הפכו קריאות הניצחון לרכבת הרים של צרחות שמחה ושבר. בחלק מהמקרים חגגו האוהדים במרכז השדרה פעמיים בעקבות אותו השער, ואלו שבשוליים פיללו כי נכבש עוד שער אחד. לפעמים ירדה דממה מתוחה על כל הנוכחים, שהופרעה רק בעוד זיקוקים. בשלב הפנדלים כבר נהיה ברור לכולם שאפשר לסגור את הבסטה. נחילי אנשים זרמו לתחנות המטרו, כולל תחנת 'ארגנטינה', שחזרה לשמה המקורי, עוד לפני סוף המשחק.
"זהו, הפסדנו", אמרה לי אוהדת שכל פניה היו מכוסים בפאייטים בצבעי הדגל הצרפתי. "אבל שיחקנו יפה ואמבאפה מדהים". "אמבאפה חצי אלג׳יראי, כמוני, וחצי מקמרון - אבל גם צרפתי", אמרה לי סמיה אותה פגשתי שוב על רציף המטרו. ברכבת ממול התבדחו צעירים ממוצא צפון אפריקאי. "הם מדברים כאילו שהם צרפתים", אמרה סמיה וחברתה הגיבה בזעזוע: "אבל את צרפתיה, נולדנו בצרפת" וברגע אחד מתגלה כל המתח שקיים במדינה בין הקהילות שחוגגות יחד אבל עדיין מרגישות לפעמים שאינן חלק מהחג הלאומי.
"רוב השחקנים צעירים", אמר בחור שהשתמש בדגל כדי להגן על ראשו מפני הגשם והגיע נוטף כולו למטרו. "הם יהיו גם במשחקי הגביע הבא ואפשר לקוות שהפעם ישחקו בקיץ", צחק. הצרפתים הפסידו באלגנטיות. הם המשיכו לירות זיקוקים לשמיים גם בסוף המשחק. מחווה לשתי הקבוצות, שהעניקו להם ערב ענק.
