פשיטת הרגל
יענקל'ה, אלונה, בכר ופרימור
כמעט יממה לקח ליעקב שחר ולאלונה ברקת לצאת מהבונקר ולהגיב לתגרה ההמונית בין עובדיהם, שהייתה דוחה בפני עצמה. ואיזו מכבסת מילים עלובה. כמעט כמו בהלבנה ההיא של צמד כובשי הקטינות שנזרקו מקבוצתם. "אין בכוונתנו לעסוק בהשמצות ולא בחיפוש אשמים", נאמר בפשקוויל הדו־פרצופי שפירסמו, ובתרגום לשפת המעשה: בכוונתנו לעסוק בהתחמקות ובמזעור נזקים.
שני הבעלים כבר הוכיחו שהמאבק באלימות מתגמד ליד מאבק האליפות, ולכן אין בעיה עם מוסר כפול. כאשר ז'וסואה, הפרחח הפורטוגלי של באר־שבע, ירק על אבי ריקן, נשיא מכבי חיפה היה נחרץ ומוחץ: "הייתי נותן לו סטירה חזקה ושולח אותו למטוס הביתה". את הירקנים שלו, מעטר עד עוואד ומגחוקידזה עד סטויקוביץ', הוא השאיר בשוק הכרמל.
מועדונו של שחר, המתיימר לחנך את כולם, שוב יגיע מחר לבית הדין עקב קטטה המונית בהשתתפות שחקנים ובעלי תפקידים. זה כבר קרה לפני כשנתיים בלבד, בדרבי, בהשתתפות בריוני הצעצוע של היריבה העירונית. את מכבי חיפה ייצגו בסקנדל המנכ"ל דאז אסף בן־דב (מכה בפני עצמו) שהצטרף לעובדי המועדון ושחקניו. כולם השתוללו כחבורת רחוב, עוד לפני שקראו רחוב על שם הבעלים.
השבוע חלקם הכו שנית. בין השאר התרוצצו על הדשא בטרנר מנהל הקבוצה, המנהל האדמיניסטרטיבי, שני סקאוטים, עסיין, רופאה ודובר. כמה מהם בהו במתרחש, אחרים ניסו להפריד, אבל מה לעזאזל יש להם לחפש במגרש? כולל ה"מנטליסט" דני ענבר, זה שלימד את השחקנים להתמודד עם הפסדים.
גם מהצד האדום זינקו עובדים לדשא בלי הבחנה, אך מספיק להתמקד במנכ"ל גיא פרימור. הוא הזדעזע ודאי מהאצבע המשולשת שהפנה עבדולאי סק האורח לעבר אוהדי קבוצתו. למה רק ביד אחת? למי מראים חצי עבודה? שילמד מפרימור עצמו, שזקר לאחרונה שתי אצבעות מרכזיות בו־זמנית לעבר אוהדי מכבי ת"א בבלומפילד. ברקת לא נקפה אצבע.
ובתוך כל הכאוס ניתן היה לזהות גם דמות שפופה קמעה, שנעה בחוסר אונים בין נחילי המתקוטטים: רב־אלוף ברק בכר. אולי בגלל העובדה שלא שירת בצה"ל, הוא לא ידע שמפקדים לא נגררים בעקבות חייליהם, אלא צועדים בחזית ופוקדים "אחריי!" – לחדר ההלבשה. מה עוד שרוב שחקניו נראו כמו בוגרי קורס מכים.
הפרחחים
אצילי, שאפי, אליאס ומנחם
אז מי התחיל? הדוח הצנום של השופט רועי ריינשרייבר הוכיח מדוע בהתאחדות יכולים לסמוך רק על ה־VAR. אפילו את הטעות בניווט של הירוקים, דווקא לעבר היציע האדום, הוא לא ציין. אבל צילום אחד שהופץ למחרת הביזיון, עשה את העבודה.
רואים שם את עומר אצילי ניגש, ללא סיבה, לעבר השלישייה שחוגגת את שער הניצחון – אנסה, בריירו ולופס – מצמיד מצח לאחרון כמנהג הערסים, ומוסיף דריכה על רגלו. אחרי הפרובוקציה, התרחק השפן הקטן מהמקום והשאיר לבעלי הגוף בקבוצתו, סק ופיירו, להתעמת עם היריבים שהדליק. באופן מקרי, בדיוק אז חלף לצידו דור מיכה, אם כי קשה להאמין שיום קודם הוא סימס לאצילי כמו פעם: "ערב של שמחות, רוצה להתרסק".
על דולב חזיזה דיווח השופט כי חטף סטירה משאפי סולימנוב (פרחח־על שממנו הייתה אמורה המתייפייפת ברקת להיפטר כבר מזמן), אבל את הניסיון לסגור חשבון מצד חזיזה עצמו ריינשרייבר לא ציין. עם זאת, על הישגיו כחותר למגע סדרתי ניתן ללמוד מחלקו בדרבי ההוא, שבעקבותיו הורחק לשלושה משחקים. מי שלא זכו מהשופט להתייחסות הולמת, תרתי משמע, הם מוחמד אבו־פאני ועלי מוחמד, שהפיקו בדקות הטירוף מופע משותף: אבו עלי.
והכי נהנה מההפקרות בסאם זערורה בן ה־20, שחילק מהלומות לכל עבר והבהיר סוף־סוף לכולם שלא סתם שחר החזיר אותו מהשאלה בעפולה. זה היה רגע הפריצה גם עבור שחקנים אחרים שלא נכללו בסגל, כמו ממחזר הבקבוקים ינון אליהו. בבאר־שבע בלט בתחום ה"יאללה מכות" שי אליאס, על אף הקרע ברצועה הצולבת, ומנגד דפק קאמבק מהסרטים סאן "תחזיקו אותי" מנחם. כן, ההוא שהצית את כל המהומה בדרבי כשניגש לפי דוח השופט לעבר ספסל הפועל ופלט: "הביתה, חבורה של סמרטוטים".
השבוע בטרנר, אף שאינו משחק כשלושה חודשים בגלל פציעת ראש, חזר מנחם לעצמו. בשיא ההמולה הוא נראה צועד לעבר אליאס, עם ברדק בעיניים, מניף לעברו אצבע מאיימת ומטנף בצרורות. מי האמין ששערוריית העונה תוכרע בזמן פציעות?
שידורי התעמולה
נבו בתפקיד רי צ'ון־הי
"אנחנו לא יכולים להראות אירועי אלימות, אבל אנחנו כן יכולים לדבר על זה", הודיעה לצופים מגישת המשדר מבאר־שבע, מירי נבו, מה שמעלה את השאלה: הלו, זה רדיו?
"אגב, אנחנו מקבלים המון פניות למערכת על כך שאנחנו לא מראים את האירועים האלימים", הוסיפה בהמשך, לאחר קבלת הנחיות בסלולרי. "אנחנו מבהירים כי חסכנו מכם את האלימות הראויה לכל גינוי"... סליחה??? אתם כלי תקשורת או זרוע יחצנית של המינהלת? לרגע אפשר היה לדמיין שהדוברת היא בכלל רי צ'ון־הי, שדרנית החצר של שליט צפון קוריאה קים ג'ונג־און.
לפני כארבעה חודשים נחשף כאן הסכם הכניעה המביש של הערוץ להתאחדות ולמינהלת, שמכתיב לו זוויות צילום ואוסר עליו להציג תמונות וקולות לא מחמיאים. במילים אחרות: הנדסת תודעה. עד כדי כך מאולפים כלבי השמירה של המינהלת שאינם מרגישים כשהם מתבזים. שלא לדבר על הצביעות.
"חסכנו מכם את האלימות", הקריאה נבו את הנוסח המביך, כאילו הכל נעשה למעננו, הצופים. מה שלא הפריע לשותפה לדקלומים, אלי אילדיס, להתפתל במהדורת החדשות למחרת: "חשוב רק להסביר שלמרות בקשת ערוץ הספורט ממינהלת הליגה, לצערנו אין באפשרותנו להציג בפניכם את תיאור האירועים החמורים". כלומר זו לא התחשבות בצופים אלא התבטלות המגישים. העיקר ששניהם מציגים עצמם גם כ"עיתונאים".
ומה עם שדריות קווים? ברגעים כאלה חובה לעבור אליהן לדיווחים שוטפים מזירת הקרבות, אבל מלבד הבלחה אחת, אבד הקשר עם שיר יונגר והדר יעקבי. כעבור 24 שעות ישב באולפן הכתב תומר לוי, שמקבל דיווחים מבאר־שבע ובנו שייך למכבי חיפה, וקיטר על העונשים הצפויים: "גם להרחיק שחקנים וגם להוריד נקודות? מה זה, אתם עושים צחוק מעבודה"... הפוך אבאל'ה, הפוך. זה דווקא מה שאתה והחברים שלך עושים.
הפתטי
גוטמן מדבר על ליקוקים
"תסכול ומרמור אינם תכונה מחמיאה כל כך", אמרה לפני שבועיים מירי נבו על מאמן מכבי ת"א אייטור קראנקה, לפני שניצח בבאר־שבע. "נכון", הצטרף הפרשן אלי גוטמן, "ויש לי עוד אמירה לקראנקה: די! הליקוק לערן זהבי מיצה את עצמו".
נבו מיהרה להסכים: "כן, זה גם, ממש מעל ומעבר. ערן הבין את המסר. אתה רוצה שהוא יגיד לגולדהאר שהוא רוצה שהוא יישאר"... ככה זה. על זרים שאינם מבינים את הבבל"ת בעברית הם גיבורים, אבל כשבכר מתייצב מולם אחרי הפסד, עוד לא קם הליהוק שיפיק כזה ליקוק.
"שני המאמנים עשו את העבודה הנכונה, עשו חילופים נכונים, היו עם היד על ההדק מה שנקרא", ירתה נבו בתום המשחק שבו עשה אליניב ברדה בית ספר לבכר, בהרכב חסר. "לגמרי, הרגשנו את המאמנים שולטים בקבוצה שלהם, החילופים היו טובים", אישר גוטמן, אף שחילופיו של בכר החלישו את קבוצתו, וזה של ברדה הביא את הניצחון.
"חברים, תרצו להוסיף עוד שאלה?", בדקה נבו בראיון הסיום הדביק עם מאמן מכבי חיפה. "לא, כל מה שברק אמר נכון, ויאללה, תתכוננו", סיכם גוטמן. די! הליקוק לבכר מיצה את עצמו.
השרוכים
המתרסק אלישע והדמגוג אוחנה
25 שנים בדיוק אחרי שהפועל בית־שאן סידרה לבית"ר ירושלים אליפות, שוב תיפקד המאמן שהיה חתום על החרפה, אלישע לוי, כשטיח. הפעם של מכבי פ"ת, שניצחה את בני־יהודה 0:7 בדרכה לליגת העל.
יומיים קודם רמז קובי רפואה כי שחקניו בבני־סכנין לא ממש השתדלו בהפסד להפועל ת"א, שמתקשה לשרוד. על המציאה הזו קפץ פרשן הבית של בית"ר ירושלים, אלי אוחנה, שליגלג: "תארו לכם מה היה קורה אילו סכנין היו משחקים נגד בית"ר". שאלה מצוינת, אבל אם כבר "פתיחת רגליים", במקום ספקולציות עדיף להיזכר בדברים שקרו.
עונת 2008/9. שלושה מחזורים לסיום. קריית־שמונה, האחרונה, מארחת את השלישית שאיבדה עניין, בית"ר ירושלים, שהגיעה כמובן בהרכב חסר. הבלם שמעון גרשון תיפקד כאיתן טייב וביקש להתחלף בדקה ה־30, שוער המארחת כמעט לא נגע בכדור. נגמר 0:2 קליל לקריית־שמונה. ככה זה, לבית"ר שרוכים משלה, צריך רק פרשן שיידע לא לקשור.
מילה זו מילה
"ערב טוב לך יו"ר מינהלת הליגה ארז חסון"
אלי אילדיס מבשר על איחוד היסטורי בין המינהלת וההתאחדות
