בהפועל באר־שבע לא זוכרים פתיחת עונה כל כך חלשה: מקום עשירי, הפסד שלישי ברציפות מאז חידוש הליגה, 33 אחוזי הצלחה, שמונה נקודות בשמונה מחזורים, פער של 11 נקודות מהמקום הראשון (למכבי ת"א יש עוד משחק חסר) וכדורגל מייאש – מציאות מאוד לא מוכרת במועדון בשנים האחרונות. אם היה קהל באצטדיונים, סביר להניח שהשחקנים היו חוטפים שריקות בוז. דבר אחד בטוח – אף מאמן לא היה רוצה להיות עכשיו במקום אליניב ברדה. להלן הסיבות העיקריות לנפילה:
פג הקסם | ברדה הצליח בשנתיים האחרונות לייצר יש מאין מסגלים בעייתיים, ויחד עם החיבור לקהל הייתה תחושה שהמגמה הזו תימשך, למרות שהתקציב ירד לעומת העונה שעברה. אלא שבפועל, לא מעט שחקנים משמעותיים עזבו, ונוצרו חורים בעמדות מפתח. וכך, אפילו קבוצות צנועות כמו הפועל פ"ת ובני ריינה מקדימות את באר־שבע בטבלה ומציגות כדורגל הרבה יותר טוב. האמת היא שהכתובת הייתה על הקיר כבר בקיץ: השישייה ממכבי ת"א בגביע הטוטו וההדחה המביכה במוקדמות הקונפרנס־ליג היו צריכות להדליק נורות אדומות.
מעמדו של ברדה יציב, ואלונה בונה על המקום השלישי. הבעיה: לא ברור אם הסגל הזה שווה כרטיס לאירופה, ולא בטוח שחלון ההעברות יביא לשינוי דרמטי
הבעלים, אלונה ברקת, שקועה מאז פרוץ המלחמה בבני משפחתה המגויסים, וזו גם הסיבה שלא הופיעה למשחקים מול מכבי חיפה וסכנין. רק שלשום היא שוכנעה על ידי בנה להגיע לנתניה. בשלב זה מעמדו של ברדה יציב, ואלונה משוכנעת שכשהעסק יתייצב, המקום השלישי יהיה היעד הטבעי. הבעיה: לא בטוח שהסגל הנוכחי שווה כרטיס לאירופה, וגם חלון ההעברות של ינואר לא צפוי להביא לשינוי דרמטי, על רקע השוק המקומי הדליל וחוסר הרצון של שחקנים זרים להגיע לכאן בתקופת המלחמה.
גם עזיבתו של מאור מליקסון, שהיה הרבה יותר מעוזר מאמן עבור ברדה, השפיעה לא מעט, וחוסר הניסיון של המחליף, דויד גרסיה, בולט. אז מה נותר? אולי להחליף את כובע הקסמים.
ותיקים ללא מנהיג | לבאר־שבע יש את הסגל המבוגר ביותר בליגת העל. וכעת, כשהליגה חזרה מפגרת המלחמה באופן אינטנסיבי עם לו"ז צפוף, השחקנים מתקשים לעמוד בעומס, והשמיכה של ברדה קצרה. מיגל ויטור, הבלם שהנהיג את באר־שבע לאורך כל כך הרבה שנים והפך לסמל במועדון, נמצא בנסיגה חדה מאוד. למעשה, ארבעה מהעוגנים בהגנה הם בני 34 ומעלה, בנוסף לפורטוגלי: אופיר מרציאנו שלא שיחק בשנתיים האחרונות בליגה ההולנדית ואיבד את מקומו בהרכב; הלדר לופס שלא מזכיר את המגן השמאלי של תחילת הדרך ומתרכז בעיקר בעניינים שלא קשורים לכדורגל; ואיתן טיבי שאיבד מהמהירות שלו ורחוק משיאו.
גם בשאר העמדות לא נעשה ריענון נדרש: רועי גורדנה, שנמצא על התפר שבין הספסל להרכב, בן 33; הזר המשמעותי היחידי בסגל, פוקו, בן 30; אלון תורג'מן כבר בן 32 ותומר חמד מייבש את הספסל בגיל 36.
לא פוגעים ברכש | אחד הדברים היציבים בבאר־שבע בשנים האחרונות הוא הנפילה בזרים. השניים היחידים ששווה להתעכב עליהם הם ז'וסואה והלדר לופס, אבל שניהם בעייתיים ברמה המשמעתית. לא פלא שהאוהדים מתגעגעים לאגדות שעברו בנגב כמו טוני ווקאמה, ג'ון אוגו ואובידיו הובאן.
מאז נחתו בבאר־שבע לא מעט פלופים, הנה המובחרים שאת רבים מהם אתם בטח לא זוכרים, ובצדק: דויד סימאו, ג'ימי מרין, נייג'ל האסלביינק, אלטון אקולטסה, חוסה אנחל קאריו, ג'ונתן אגודלו, פארלי רוסה, מרסלו מלי, דוידה פטרוצ'י, אנדרה מרטינש, גוסטבו מרמנטיני, יוג'ין אנסה, אדריאן פאון, אסטריט סלמאני, פטריק קלימאלה ושאפי סולימאנוב.
העונה נוסף השוודי כריסטופר פטרסון שעזב יחד עם קלימאלה לשביעות רצון שני הצדדים. אנטוניו ספר ואנדרה פוקו נראים כזרים בינוניים, לא יותר, ולגבי אימראן אולד עומאר המרוקאי עוד מוקדם לקבוע. בבאר־שבע חייבים לבצע חריש עמוק במחלקת הסקאוטינג, שלא מוצאת זרים מתאימים, בלשון המעטה, מה שעלה לברקת עשרות מיליוני יורו.
האקזיטים שהשאירו חור | שלושה שחקני נבחרת עזבו בקיץ: שגיב יחזקאל עבר לאנטליהספור תמורת מיליון יורו, ועוד לפניו נמכר רמזי ספורי במחצית מהסכום למועדון הטורקי, בעיקר בשל תקרית השש־בש האלימה. אבל יותר מכל חסר לברדה השוער עומרי גלזר, שנרכש על ידי הכוכב האדום בלגרד עבור 1.5 מיליון יורו. רק העסקאות הללו הכניסו לקופת המועדון שלושה מיליון יורו, אבל הבעיה היא שלא הובאו תחליפים ראויים.
מרציאנו ובדש כמשל | אחרי העזיבה של גלזר, בבאר־שבע החליטו ללכת על שוער בכיר ומנוסה בשכר גבוה. אבל עם כל הכבוד לרזומה של מרציאנו, מדובר בשוער שלא שיחק שנתיים מאז שעבר לפיינורד – כך שהיה זה הימור לא קטן להביא אותו. בינתיים מרציאנו נפצע, ואת מקומו תפס ניב אליאסי, שהגיע כמחליף מהליגה הלאומית. אליאסי הצעיר אמנם עמד בין הקורות בשלושת ההפסדים האחרונים, אבל היה אחת מנקודות האור.
רכש שפחות מבריק בינתיים הוא גיא בדש, אחד מכוכבי הפועל ירושלים בעונה החולפת, שפתח רק בשלושה משחקים עד כה ונראה כמו הצל של עצמו.
בשנים האחרונות הביאו בבאר־שבע לא מעט שחקנים בפרופיל גבוה, שלא הותירו חותם, בלשון המעטה: מדור מיכה שבינתיים עבר לבית"ר ירושלים וגם שם מציג יכולת חלשה, דרך שי אליאס שלא עשה את ההתקדמות המצופה, וחאתם אל־חמיד ודוד קלטינס המאכזבים, ועד אור בלוריאן ועדן שמיר שהם לא יותר מבינוניים. אולי ההצטרפות של אילון אלמוג ממכבי ת"א והחזרה של רותם חטואל מפציעה יוסיפו מחץ שכל כך חסר בהתקפה האנמית.
חוסר זהות | אחת מנקודות התורפה של באר־שבע לאורך השנים, גם בתקופות היפות שלה, היא מחלקת הנוער שלא מצליחה לייצר מספיק שחקנים לקבוצה הבוגרת – או לפחות כאלו שהשתלבו בה. המועדון לא מצא את הנוסחה שתוביל לעתודה איכותית ועמוקה, כזו שתייצר זהות חשובה עם הקהל. או במילים אחרות: לא נראה באופק האליניב ברדה הבא, אפילו לא משהו שמתקרב לאגדה המקומית שהיום עומד על הקווים ומשווע למישהו כזה.
אחד השחקנים היחידים שדיגדג את הכניסה לרוטציה קבועה בקבוצה הבוגרת היה תומר יוספי בן ה־24, אבל הוא כבר עזב בינתיים להפועל חיפה ופורח שם עם ארבעה שערים בדרך למקום השני. אור דדיה לא נספר באברדין הסקוטית, קפטן נבחרת הנוער איליי מדמון, שחזר מהשאלה בבית"ר ירושלים, עם אפס הופעות וגם הפריצה של אמיר גנאח עדיין לא הגיעה.
