פתיחת העונה של מכבי תל אביב הייתה רחוקה מלהיות אידיאלית. לפני 5 שבועות דיברנו כדורסל - האם מכבי שווה פלייאוף? האם ריברו פלופ או גנבה? מתי בראון יזכיר נשכחות? אבל החל מבוקר ה-7 באוקטובר כל השאלות שנכתבו יפה בקובץ וורד נמחקו. חודש ימים אנו עוקבים אחרי החדשות במתח, ואת ליל חמישי בהיכל החליף ליל חמישי בממד. מאז, מכבי איכשהו הייתה צריכה לשדר עסקים כרגיל. אבל איך ניתן לעשות את זה כאשר הדבר האחרון שמעניין את הישראלים והמאמן זה כדורסל? איך משדרים רוגע לשחקנים הזרים? איך עוברים ממלון למלון בלי בית?
באופן פחות מתאים להנהלה, היא ניהלה את המשבר בצורה יחסית טובה. הצליחה להחליף ביתיות, דאגה למגרש בית בבלגרד ואף השכירה דירות לשחקנים הזרים כדי לתת להם סוג של שגרה. אבל לראות את המשחק נגד באיירן מינכן במה שהוגדר כמשחק "בית" שידר הכל חוץ מתחושה ביתית. הכרוז שי סידי עם הצרחות שלו שמקפיץ את השחקנים על הרגליים, הרעש של הקהל והאווירה. אמנם על הפרקט היה את סמל המועדון וחסויות של הקבוצה עטפו את הפרקט, אבל משהו היה חסר: יד אליהו. המקום הזה שנותן לשחקנים כוח שלא בהכרח ידעו שיש להם. אם המשחק היה משוחק בהיכל הישן ביד אליהו, פינת יגאל אלון, באיירן הייתה קרוב לוודאי מובסת. במציאות, המשחק היה גמור ומכבי מצאה את הדרך לנצח,אבל לא יותר.
ניתן לראות שג'ונדי, ג'ייקי ורומן, הלא הם שלישיית הישראלים שהיו אחראים על לא מעט ניצחונות שהביאו פלייאוף ביד אליהו, מתקשים לבוא העונה לידי ביטוי. הראש שלהם לא בעניינים. אבל, ויש אבל גדול, הרכש החדש, בלאט ג'וניור, מתחילת העונה משדר ביטחון כאילו הוא בעל הבית. בכך צמד ה-BB שהתרחב לטריפל עם קולסון ועכשיו מוגדר כקוואטרו: BBBB. בלאט הילד מראה קליעה נהדרת לשלוש (38%), 7.2 נקודות, ולא פחות מ-6 אסיסטים ב-20 דקות לערב. בלאט משחק עם ביטחון כמו שלא ראינו הרבה זמן בכדורסל הישראלי, ואני חושב שזה רכש שעשוי לקרב את מכבי לפלייאוף (כן כן, אפילו בזמן מלחמה).
למרות שאינו גבוה (178 סנטימטרים בלבד) והחסרונות שלו בהגנה, בלאט מצליח להראות ניהול משחק חכם, מסדר מנוחה לסר בראון, מספק פתרונות נוספים בהתקפה, מסירות חכמות שמקפיצות את הקהל (אם היה, תאמינו לי שהוא היה קופץ) ובעיקר דמות ישראלית להזדהות איתה. כצופה ישראלי בבית שרואה את כלל שכירי החרב, לראות דמות ישראלית שמשחקת ככה בכזה ביטחון, נותן לי שעתיים הפוגה מכל המלחמה הזאת. שקט נפשי.
שלישיית ה-BBB מתאחדת
מתחילת העונה, ראינו 2 סוגים של לורנזו בראון, בונזי קולסון אחד יציב וכעת ווייד בולדווין שמתחיל להזכיר נשכחות. בראון הוא ללא ספק כוכב כדורסל. יש שיגידו שהוא אדריכל הניצחון, ארכיטקט הניצחון נגד מילאנו ופאו (סתם סתם, כזה אדריכל יש רק אחד ושמו מ-י-ק-י), אבל כוונתי היא שבראון הוא האחראי הבלעדי לניצחונות של מכבי העונה כולל תצוגה הגנתית נהדרת באופן שלא מתאים לו נגד באיירן בדקות המכריעות. בראון מראה העונה יכולות קליעה טובות מאוד משלוש (2 שלשות למשחק ב-43%), ניהול משחק נהדר (8.5 אסיסטים על 4 איבודים) ובעיקר מראה מי הוא בעל הבית.
מעל הכל, העונה הוא מקבל מנוחה כאשר יש עוד רכז אמיתי כמו בלאט שמספק את הסחורה. עם זאת, לא מעט פעמים, וזה בלט במיוחד במשחק נגד מונאקו, כאשר משחקים עם בראון בצורה אגרסיבית, הוא מתחיל לחרב את ההתקפה של מכבי. זה נראה כי אצל בראון כל מה שצריך לעשות זה להפעיל כפתור, רק שלעתים הוא מתחבא ממש טוב.
אל דאגה, בונזי בסביבה והוא עושה פשוט הכל על הפרקט. קולסון קוטף 6 ריבאונדים למשחק, קולע כמעט 16 נקודות באחוזים מדהימים של 66% מהשדה ובעיקר מייצר נקודות מכלום. בונזי מראה לנו הגנה חזקה והתקפה נהדרת. הוא לא צריך שיפעילו אותו, כל מה שהוא צריך זה כדור והחגיגה מתחילה. הוא מאוד יציב העונה ונמצא במגמת עלייה נהדרת, ואלו חדשות מאוד מעודדות עבור הצהובים.
אמרנו חדשות מעודדות? דיברנו על שובו של בולדווין שהראה לא מעט חלודה נגד באיירן, אך גם לא מעט פוטנציאל. השילוב שלו עם בראון יפחית עומס מהראשון ומכבי תקבל את שחקן ההתקפה וההגנה הכי טוב אצלה. הוא יספק קליעה איכותית מכל הטווחים ובעיקר יוכל לרווח את המשחק ולתת עומק לרוטציה של קטש. תדמיינו הרכב שכולל את בראון, בולדווין, קליבלנד, בונזי וניבו. כוח אש ואתלטיות אדירה משולבת בהגנה חזקה.
הזרים החדשים: שכירי חרב או שדרוג?
שכירי חרב! סטופ, כיבוי, אישור! (זכויות יוצרים לשירה שטיינבוך) איך אפשר לקבוע את זה על פי 7 משחקים בלבד? מהסיבה הפשוטה היא שפשוט ציפינו ליותר. אוקיי, יש מלחמה ועוד, אבל ריברו, למרות שסיפק 2 משחקים אחרונים נהדרים, פשוט לא נותן למכבי דברים חדשים, וכנ"ל גם לגבי ווב. הגנת הצבע פרוצה לגמרי ואיבקה העניש אותנו פעם אחר פעם וחזר לימיו העליזים מאוקלהומה. ווב מדי פעם נתן שלשה יפה או חטיפה, אבל החוסר בקו הקדמי, אם זה בעומק או בגוף, בולט מדי לעין.
מול פאל יהיה למכבי מאוד קשה להתמודד. קליבלנד לדעתי הוא בהחלט שחקן רוטציה ליורוליג. הוא אתלטי מאוד ושחקן הגנה נהדר, אם כי מתקשה לבוא יותר מדי לביטוי בפן ההתקפי. נכון שאין משחקי ליגה כדי שהם ייכנסו לקצב, ונכון שיש מלחמה, אבל הניצוצות שהשלישייה הזו מראה לא שווים פיינל פור. מקסימום פלייאוף.
נסכם בגישה אופטימית: מאחל למכבי שתגיע הכי רחוק שרק אפשר, פלייאוף, פיינל פור, השאיפה כעת היא לשחק את הכדורסל הכי טוב שאפשר. שאחד עשר אלף איש יחזרו להיכל לקפוץ ולהשתגע, שאני אצליח להביא אדם חמישי להיכל ומקומי יהיה בגן עדן ובעיקר שננצח במלחמה!
עם ישראל חי!
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
