חמש המופלאות של הספורט הישראלי חגגו בדרכן אחרי שעות של המתנה לבדיקת הסמים, עם ריבועי שוקולד שניתנו להן עם היציאה מאולם הלה-שאפל. נבחרת ההתעמלות הפכה אתמול (שבת) לסגנית האלופה האולימפית כשזכתה במדליה השביעית במשחקים האולימפיים - המוצלחים ביותר אי פעם של ישראל.
עד האולימפיאדה הנוכחית השיגה ישראל מדליית כסף אחת. בפריז הושגו חמש כאלה, כשבארבע מהן זכו נשים, שהפכו לכוח הגדול ביותר של המשלחת בכחול-לבן במשחקים. הלילה יצעדו בסטאד דה פראנס חמש הספורטאיות, כשהקפטנית שלהן, רומי פריצקי, תישא את דגל ישראל יחד עם האלוף האולימפי בגלישת רוח, תום ראובני, בטקס הנעילה.
איילת זוסמן מאמנת נבחרת ההתעמלות האמנותית לאחר הזכייה במדליית הכסף
(צילום: עוז מועלם)
רומי, איך ההרגשה?
"אנחנו לא כל כך מעכלות. אנחנו באמת סגניות אלופות אולימפיות, וזה כל כך מרגש שהתקופה הזו הגיעה לסיומה עם תוצאה מטורפת. אנחנו כל כך מאושרות", אופיר שחם: "כל האמוציות, ייקח לנו נראה לי כמה ימים, אם לא שבועות לעכל את מה שקרה פה עד הסוף. אנחנו מודות על כל רגע".
ספרו על רכבת ההרים שהחלה אחרי המוקדמות.
"בתחרות הזו בקושי היה לנו זמן לחשוב על דברים נוספים. ממש היינו מתוקתקות. סיימנו את התרגיל, וישר המאמנת שלנו אמרה לנו לשכוח הכול ולבוא מפוקסות וחדורות מטרה לקראת התרגיל השני. וכך עשינו. ידענו מה אנחנו צריכות לעשות, ונלחמנו כשעלינו למשטח על כל דבר. זה התבטא בסופו של דבר בתוצאה, ובאמת שאני מודה לכל הצוות, לכל המאמנות, ההורים, החברים שתמכו בנו. בלעדיהם שום דבר לא היה הולך באותה דרך".
שחם: "כמו שרומי אמרה, בקשר ללשכוח, להתרכז הלאה בתרגיל הבא. נלחמנו וניסינו לעשות הכי טוב שאנחנו יכולות, כמו שאנחנו עושות אלף פעם באימונים, להישאר מרוכזות, להישאר ביחד, ולהוציא את הכול על המשטח".
עד כמה הגישה של איילת זוסמן, שהיא קצת פחות נוקשה, הובילה אתכן?
שחם: "אני לא חושבת שיש פחות נוקשות. פשוט הנוקשות באה בדרך אחרת. ממקום אחר. אני לא יודעת איך להסביר, כי אני לא מכירה דרך אחרת. פשוט הכול הרבה יותר מכיל, מבין, אבל עדיין קשוח. האימונים מאוד אינטנסיביים. זה לא שיש הקלות מסוימות. עובדה שזה מביא לתוצאות". הדר פרידמן: "זה מאוד מאוד קידם. זה קודם כול להרגיש כמו משפחה כל הזמן. כל צוות המאמנות שלנו והצוות הרפואי באמת מחבקים אותנו כל הזמן. זו באמת הרגשה של משפחה שנייה".
קפטנית נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית רומי פריצקי בריאיון לאולפן ynet
"לא ידענו איפה אנחנו נמצאות אחרי התרגיל הראשון. ידענו שאנחנו במקום החמישי, אבל לא באמת ידענו עד כמה נוכל לטפס גבוה, וברגע שאנחנו יצאנו ובאמת נהנינו ונתנו את כל כולנו בתרגיל, אז ממש ציפינו לציון טוב. כשראינו את המקום השני, זה פשוט היה רגע לא ייאמן"
רומי, תסבירי מה זה להיות קפטנית של נבחרת אמנותית
"בגלל שאנחנו חמש בנות אנחנו תלויות אחת בשנייה, במצב רוח של כל אחת. ברגע שאחת קצת לא מרוכזת, זה קולקטיבי. אנחנו חייבות להיות מגובשות. כל אחת עם האופי שלה, יש לה אופי שונה ומיוחד וכל אחת תורמת בדרכה לנבחרת. כל הגדולה זה לדעת להחזיק את כולן ביחד ולהרים את כולן כדי שבאמת נביא תוצאות ונהיה בטופ".
עד כמה זה מרגש אותך לשאת את הדגל בטקס הנעילה של האולימפיאדה?
"אני עדיין לא קולטת. אין לי מילים לתאר את זה. זה כבוד וגאווה שאין איך להסביר. אני כל כך מודה על כך שיש לי את הזכות לשאת את הדגל".
ספרו על רגע האמת, התרגיל השני.
שני בקנוב: "אנחנו ידענו שביצענו את התרגיל במקסימום. נלחמנו, נתנו את כל כולנו, בכל הכוח. יצאנו בסך הכול מרוצות מהתרגיל, והאמנו מאוד חזק שאנחנו מסוגלות לקחת את המדליה הזאת. דיאנה סברצוב: "היה מאוד מותח. אמנם לא ידענו איך המתחרות שלנו עשו ומה הולך עם הציונים, כי התפקסנו במטרה, אבל יצאנו מהתרגיל מרוצות וידענו שאנחנו יכולות לעשות את זה".
אתן אלופות עולם, סגנות אלופות אולימפיות - אתן באמת הנבחרת הטובה ביותר בעולם.
שני: "כמובן. יש לנו את הצוות המדהים שלנו, שבלעדיו לא יכולנו לעשות את כל ההישג הזה, וכל התמיכה עזרה מאוד. תודה רבה".
לינוי אשרם זכתה במדליית הזהב בטוקיו, ועד כמה זה משהו שנתן השראה?
דיאנה: "זה נתן לנו המון השראה, המון מוטיבציה. היא מודל לחיקוי שלנו והיא תמיד איתנו כאן ותומכת ומעודדת ואין עליה בעולם, באמת", שני: "אני מאוד מודה לה, היא באמת מודל לחיקוי עבורי. היא עזרה ותמכה בכל הרגעים הקשים שהיו לנו".
4 צפייה בגלריה
"היא מודל לחיקוי שלנו". לינוי אשרם עם מדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו
(צילום: אורן אהרוני)
אז עכשיו הולכים לאכול פיצות והמבורגרים? איך זה עובד?
"נלך לנוח. כמובן שעכשיו אנחנו קצת פחות בפיקוד, אבל עדיין אנחנו נשמור וכמו שאנחנו יודעות וצריכות. אחלה".
הדר, ספרי על היומיים שעברו עלייך.
"ביום הראשון זה היה ככה להרגיש את האזור, באמת להיכנס לפוקוס שצריך, וביום השני כבר ידענו שאנחנו באות ובאמת עושות את המקסימום שלנו כדי להגיע הכי רחוק שאפשר".
מה עובר עלייך כשאת יושבת שם בספסל?
"זאת הייתה הרגשה באמת יוצאת דופן. לא חוויתי אותה אף פעם וזה היה מאוד מאוד קשה. זה הגיע אחרי תקופה קשה, להיות במנוחה ולהחלים מפציעות, ובאמת לתת לגוף לנוח ולהתחזק מחדש".
חשבתי שתזכו במדליית כסף אולימפית?
"אתה לא מוכן לזה עד שזה קורה באמת. זה באמת היה חלום. זו הייתה המטרה שלנו. בשביל זה עבדנו כל כך קשה, אבל את אף פעם לא מוכנה לרגע הזה, וכשזה קרה, פשוט היינו מאושרות".
בתרגיל האחרון, בתחרות האולימפית. מה קורה שם על הספסל?
שני: "זה היה רגע מורט עצבים, באמת, לא ידענו איפה אנחנו נמצאות אחרי התרגיל הראשון. ידענו שאנחנו במקום החמישי, אבל לא באמת ידענו עד כמה נוכל לטפס גבוה, וברגע שאנחנו יצאנו והופענו ובאמת נהנינו ונתנו את כל כולנו בתרגיל, אז ממש ציפינו לציון טוב. כשראינו את המקום השני, זה פשוט היה רגע לא ייאמן. לא ייאמן שהצלחנו ועוד מדליית כסף. זו כזו גאווה ובאמת כבוד. יש ענף".
אופיר, מה המסר שאתן רוצות להעביר?
"שכל אחת צריכה להאמין בעצמה ולא לפחד מעבודה קשה, ושתמיד יש תקווה ושצריך להיות אופטימיות. הסוד הגדול של הנבחרת שלנו זה הצוות. כולן עבדו ביחד. בלי הצוות הזה לא היינו מגיעות להישגים הללו".
הדר, איך המדליה?
"בשביל כל אחת מאיתנו המדליה היא חלום גדול. כבר ההגעה לאולימפיאדה היא חלום שמתגשם. את המדליה עצמה, אני מקדישה גם לצוות, גם למשפחה ולחברים שתומכים מהבית, וכמובן לכל עם ישראל שגם תומך בנו. הלחץ תמיד נמצא שם, אבל באמת שהמטרה שלנו הייתה להילחם על המשטח, והאנרגיה המטורפת שהייתה זה היה אך ורק לתפוס ולעשות את המקסימום כדי שבאמת נצליח ונקבל את הציון הכי גבוה שאפשר".
