מה עושה ילד שאימו רצתה לסלק אותו מהעולם עוד לפני שנולד בגלל שכבר היו לה שלושה ילדים שגרו בחדר אחד בבית עלוב, בגלל שאביו היה אלכוהוליסט, ולא עושה את זה רק בגלל שהדוקטור מסרב לבצע את ההפלה? מה עושה ילד שבגיל 14 נזרק מבית הספר בגלל שזרק כיסא על המורה, ששנה לאחר מכן עובר ניתוח כדי לסדר את הפרעת הקצב בלב וחוזר להתאמן כעבור כמה ימים?
אה, הוא הולך לכבוש את העולם, להיכנס לוויכוח של מי השחקן הכי טוב של תקופתו או אי־פעם, להרוויח סכומים שעשרה דורות של משפחתו לא יוכלו לבזבז, להיות אחד הפנים המפורסמים על הפלנטה, סמל מין, הנסיך האיברי של מסעות פרסום של מיטב המותגים, מכונת שערים שזכתה באליפויות עם הנבחרת הלאומית, ובאנגליה, בספרד ובאיטליה.
אז מה עכשיו, כשהשעון הביולוגי מראה כבר 36? הוא חוזר לאהובת נעוריו מנצ'סטר יונייטד. הוא עושה מה שאומרים לו לעשות (למרות שבלב תמיד נמשכת המנגינה המגנטית: "תמסרו לי, זה עליי"), ובסוף המאמן הגרמני החדש מרעיף עליו מחמאות על המשחק הטקטי שלו ללא כדור, ועל העזרה שלו בלחץ.
פיטר פן מתבגר
אבל זה מה שקורה. ובמילים אחרות: כריסטיאנו רונאלדו, הדבר הכי קרוב שהספורט נתן לנו לפיטר פן, מתחיל להתבגר. השנה וחצי האחרונות ביובה כבר השמיעו צלילי אזהרה. הוא אמנם סיים כמלך השערים של הליגה האיטלקית, אבל "הגברת הזקנה" התרסקה בצ'מפיונס ואיבדה את האליפות אחרי תשע שנים. וכך גם בנבחרת. הוא סיים כמלך השערים של יורו 2020, שבר שיאים בסיטונות, אבל פורטוגל איכזבה בגדול, ואחר כך גם הצליחה לאבד את הכרטיס האוטומטי למונדיאל.
אפילו תחילת העונה ביונייטד היא לא בדיוק התסריט מהאגדות, וגם כאן העסק חוזר על עצמו: רונאלדו לא מפסיק לכבוש, כולל שערי ניצחון הרואיים, אבל הקבוצה שלו בצרות. 2021 הייתה השנה הראשונה שבה הועלו סימני שאלה לגביו. כן, הוא יכבוש גם כשיהיה על קביים, אבל האם הוא עדיין יכול להוביל את הקבוצות שלו לצמרת, לתארים? האם הוא צריך בגילו להחליף דיסקט ולשחק כדורגל אחר? האם הוא בכלל מסוגל לעשות את זה?
מה שנשאר מרונאלדו עכשיו זה הבסיס, היסודות. הקסם עדיין שם, אך הוא דופק על הדלת לעיתים פחות תכופות. נשאר מה שמסת השריר זוכרת – והיא זוכרת הרבה גם עכשיו – מאלפי דחיקות, ניתורים, ריצות, זיעה, לרוץ בלי נשימה כשכולם כבר מוותרים. יש משהו ברונאלדו שמזכיר את לברון ג'יימס. תמיד רואה את העבודה. שום דבר לא בא בקלות, וגם הסוג הזה של בדידות המונית.
רעב תמידי
תמיד היו שם היופי המסחרר, התסרוקות, המכוניות הנוצצות, הדוגמניות, החגיגות אחרי שערים, האמונה הבלתי פוסקת שהפעם זה יצליח, והכל היה רק התפרקות על כל השעות במגרש האימונים ובחדר המשקולות, על המשמעת, על הדרייב המטורף שיכול להטריף אנשים אם הם לא מצליחים לעמוד במטרות שהוא מעמיד להם. קשה לענות על השאלה האם רונאלדו הוא השחקן הכי טוב של דורו או בכלל, אבל אתם יכולים לחשוב על מישהו שעבד יותר קשה ממנו? מישהו ששיחק ביונייטד ונגמרו לו האתגרים אז הוא עזב למדריד וגם שם זכה בכל מה שאפשר לזכות בו? ואז ניסה לעשות את זה גם בטורינו?
אה, ובכל מקום, עם כל הגולים, התארים, הסטטיסטיקות, רגעי השיא ביוטיוב, הקשת של הבעיטות החופשיות – אחרי כל אלה הסמן החזק ביותר למיהו כריסטיאנו רונאלדו היה החלל שהותיר בקבוצה שהוא עזב. גם ביובנטוס שמתרסקת עכשיו בליגה האיטלקית.
רונאלדו פתח את 2021 עם הישג צנוע: הוא הפך לגדול הכובשים בהיסטוריה ועל הדרך זכה עם יובנטוס בסופרקופה האיטלקי. במהלכה הוסיף עוד כמה שיאים לפנתיאון הבלתי נגמר על שמו: מלך השערים של יורו 2020, גדול הכובשים באליפויות אירופה, הכי הרבה כיבושים במשחקי נבחרות – וזו רק רשימה חלקית. הוא גם היה מלך השערים של הליגה האיטלקית, אבל התקופה ביובנטוס לא עשתה לו טוב.
אם מסי היה וירטואוז פסנתר שתמיד היה זקוק לחבריו לתזמורת, רונאלדו היה הזמר הראשי של להקת רוק כבד. היה משהו טכנוקרטי ומהנה בגאונות של מסי, אבל כריסטיאנו גרם ללב שלך להתפוצץ מאושר. הוא כבש שלושער בפעם העשירית במסגרת בינלאומית. ובכל זאת, פורטוגל איבדה בשלומיאליות את הכרטיס האוטומטי למונדיאל, ותצטרך כנראה להתמודד עם אלופת אירופה איטליה על הכרטיס למונדיאל. לכן גם עכשיו מצפים מרונאלדו להיות גיבור־על, זה שיביא את פורטוגל לגביע העולמי, כנראה האחרון שלו, שיחזיר את יונייטד למאבקי הצמרת באנגליה, וכל זאת במהלך שנה שבה הוא עומד להיות אב לתאומים שיצטרפו אל ארבעת הילדים שלו.
להחליף דיסקט
בדצמבר הוא הבקיע את השער ה־800 שלו בכל המסגרות. הראשון בהיסטוריה שמגיע לרף הזה. אבל המבחן הגדול ביותר שלו ב־2022 הוא הירידה האיטית מהאוכף. ההכרה בעובדה שהוא כבר לא יכול לעשות את מה שעשה, לא לאורך זמן. שהוא יכול לעזור לקבוצה ולנבחרת שלו בדרכים אחרות, שהגיע הזמן שלו להעביר מורשת ושרביט. להכניס את הגאונות ואת האגו לכספת שווייצרית שתיפתח פעם בחודש. להשקיט את הקולות בבטן. להקשיב להוראות הטקטיות של רלף רנגניק במנצ'סטר יונייטד, להסתכל ליציע ולהחליף מבט עם האבא הסקוטי המאמץ, לנשום עמוק – ולזכור מי אתה.
