השילוב האייקוני של מגדל אייפל ולמרגלותיו מתחם כדורעף החופים הפך את אחד מהענפים המשניים בתנועה האולימפית לדבר האטרקטיבי ביותר במשחקים בפריז.
המטרה בפריז הייתה להנגיש מראש את המבנים האייקונים של העיר בשילוב מתקני הספורט. ארמונות ורסאי עם הסייף והרכיבה, הקונקורד עם הסקייטבורד או האינבלידס שבו קבור נפוליאון עם החץ וקשת, אבל המתחם הכי שמח בפריז של המשחקים האולימפיים הוא חול הים של כדורעף החופים, שבו דווקא הספורטאים לא בפוקוס אלא האווירה - האוהדים שממלאים כל סנטימטר באצטדיון המאולתר והתקליטן, שהתפקיד שלו קריטי במיוחד.
תארו לעצמכם מתקן ספורט למרגלות אחד מהסמלים הגדולים ביותר בעולם ומתחתיו זוגות שמשחקים אחד נגד השני, טורניר הנשים שלובשות ביקיני מצומצם או טורניר הגברים עם הכובעים ההפוכים. ממש לא צריך להיות מדינת חוף אמיתית בכדי להגיע לטורניר הנחשק, לראיה מדינות כמו נורבגיה ודומותיהן הן חלק ממנו.
כבר הכניסה למתחם מרתקת, מעין אי מחוץ לברסרי הצרפתי, עם דוכנים אמריקאים, הפעלות רבות ומגרשי אימון רבים של כדורעף חופים שמשמשים את המתחרים השונים. המתחרים עוברים מהם ישירות למגרש המרכזי, מה שמוביל לחשיפה גדולה למתחרים, לאימונים שלהם ואפילו להלבשה שלהם.
הסיפור הגדול זה הקהל שעשה ברית עם התקליטן שצריך להיות מפוקס לא פחות מהספורטאים. הקודים מאוד ברורים, הקהל שלא הותיר כיסא אחד פנוי בהצגה הכי גדולה בעיר, שמסתיימת רק אחרי חצות ומרעיד את האדמה. את הקצב של האזור קובע הדי־ג'יי: כל הנחתה או חסימה זה ריקוד ומוזיקה נלווית בפני עצמה, מה שיוצר תמונה מטורפת יחד עם האייפל שמעל. בשעות הלילה כשמתחיל להתקרר, כשהסן מציץ מקרוב, האווירה היא מושלמת, משהו שאין בשום מקום אחר בפריז.
את הלחץ מאולמות ההתעמלות, בריכת השחייה או מסלול האתלטיקה, מחליפה אווירה אחרת, בעיקר שואו מטורף. גם הספורטאים עצמם באנרגיות של נופשים בים שהגיעו לשחק כדורעף בחוף - הרבה חיוכים, בלי לחצים ובלי שיאים.
התור הארוך ביותר היה בכלל בחוץ - מזרקת מים מינרליים שממלאים בה מים - רק היה חסר איזה מוכר ארטיקים שיצעק אני הולך וזה היה מזכיר לכל הפחות חוף ישראלי. השירים הבולטים היו של אידית פיאף ופרדי מרקורי. הקהל הגיע לאירוע תרבות כשהוא יודע שהוא חלק מההצגה עצמה.
פורסם לראשונה: 01:30, 30.07.24