כמו בהמון תחומים בספורט, גם קריירה על הקווים נבנית לפעמים מהזדמנות אחת. קחו למשל את ברק בכר, שהיה עוזרו של רן בן־שמעון בקריית־שמונה, ובזכות הצ'אנס שקיבל מאיזי שרצקי עלה על מסלול חלומי שהפך אותו למאמן הבכיר בכדורגל הישראלי בגיל צעיר.
כבר כמה שנים שאסף נמני (39) מפלרטט עם הרעיון שיגיע למרכז הבמה. מעין עוזר מאמן תמידי שבונה את עצמו לאט ובסבלנות כדי להגיע מוכן לרגע בו תיפתח עבורו הדלת. הוא ניגן כינור שני בלא פחות משבע קבוצות (זכה באליפות לצד בכר בבאר־שבע) - ובין לבין גם שימש מאמן ראשי בקטמון, מרמורק והפועל פ"ת. תמיד ליד. וכאן אנחנו מתחברים ל"הזדמנות". הוא היה אמור בכלל להתחיל את עונתו השנייה כעוזר מאמן בהפועל חדרה, אלא שאז ניר ברקוביץ' החליט לעשות פרסה לנס־ציונה – ונמני קיבל את המפתחות להוביל לראשונה קבוצה בליגת העל.
"עוזר דומיננטי"
"מי שמכיר אותי יודע שגם כעוזר מאמן אני מאוד דומיננטי ומעורב", הוא אומר בראיון ל"ידיעות אחרונות". "נכון שהמאמן בפרונט והלחץ עליו, אבל גם כעוזר המחויבות שלי להצלחת המאמן והמערכת הייתה בלתי מעורערת. אני אחד שתמיד רוצה להצליח, לא משנה באיזו עמדה. אני 12 שנה בתחום של בוגרים, ספגתי הכל מהכל, עבדתי עם טובי המאמנים בארץ, ומכל אחד למדתי. אני בשל לאמן בליגת העל".
כאמור, נמני לא עשה קיצורי דרך. הוא החל את דרכו כמאמן קט־רגל בקרני שומרון, מקום הולדתו, ובמשך שנים הדריך ילדים ברמת־השרון – עד שבגיל 29 קפץ כיתה ומונה לעוזרו של מנחם קורצקי בבוגרים.
לראשונה בקריירה אתה מאמן ראשי בליגת העל. לחוץ?
"בטח שאני לחוץ, כל איש מקצוע מכוון לתפקיד כזה. חיכיתי לרגע הזה הרבה מאוד זמן ואני שמח שהוא הגיע. זה אחד היעדים שכיוונתי אליהם".
מהן המטרות של חדרה העונה?
"להבטיח את ההישארות כמה שיותר מהר. עשינו את זה בעונה האחרונה ומקווה שנעשה את זה שוב. זה מועדון צנוע שמבין את המקום שלו, רוצים לשלב צעירים – אחת הסיבות שאני פה. יש לי את אחד הסגלים הצעירים בליגה עם יותר מ־20 שחקנים בני 26 ומטה".
פלייאוף עליון זו משימה אפשרית?
"כל הדיבורים על פלייאוף עליון מוקדמים. הקבוצה נבנית מחדש, והמטרה היא ברורה: להבטיח את ההישארות כמה שיותר מוקדם. אמן שנהיה בשלב הזה שנוכל להגדיר יעדים מחדש. אסור שרעשי הרקע יגרמו לנו לסטות מהדרך".
חדרה מסומנת לפני כל עונה כיורדת בטוחה ומצליחה לשרוד. מהו הסוד?
"הסוד הוא היכולת של המועדון לחבר בין כל האנשים במערכת ולהפוך אותם למשפחה. אין פה אחד שהוא מעל כולם".
הופתעת שבחרו בך?
"ציפיתי לזה, כיוונתי לזה, חשבתי שאני ראוי. הייתי מאוד דומיננטי כעוזר של קורצקי, נתתי את כל כולי למערכת. יש שני מועדונים שהימרו עליי – קטמון ירושלים שלקחה אותי בגיל מאוד צעיר והפכה אותי למאמן מוביל, וחדרה שקידמה אותי עכשיו. לא משנה מה יקרה, תמיד יהיה להם מקום משמעותי בלב שלי. האם הופתעתי? כן. אבל המועדון ידע להוקיר את העבודה שלי ועכשיו חובת ההוכחה היא עליי".
מה מייחד אותך כמאמן?
"אני מאוד חרוץ, לא קיבלתי שום מתנות בקריירה שלי. עבדתי מאוד קשה בשביל כל דבר".
"חובב ליגה מקסיקנית"
שימשת עוזר מאמן של לא מעט מאמנים, ממי למדת הכי הרבה ומה?
"עבדתי עם כל כך הרבה מאמנים כמו שייע פייגנבוים, ברק בכר, גיא לוזון, קורצקי, ניסן יחזקאל ועוד רבים וטובים – מכל אחד ספגתי משהו. למדתי בעיקר להיות קשוב".
אתה מרגיש בשל?
"חד משמעית כן. חיכיתי לרגע הזה הרבה זמן. בודדים יודעים שלפני שמונה שנים הייתה לי הצעה לאמן בליגת העל ולא לקחתי אותה. הציעו לי את הפועל פ"ת ולא רציתי כי לא הרגשתי בשל. הייתי ישר איתם ועם עצמי. צריך לחכות לרגע הנכון, והוא הגיע. לא קיבלתי את חדרה בגלל הפנים היפות שלי".
מי המודלים לחיקוי שלך בארץ ובעולם?
"אני מתחבר לדור המאמנים הצעיר. אני עוקב אחרי אבל פריירה, מאמן פלמייראס, ואוהב לראות את ההתפתחות שלו. אני פריק של ליגות זניחות, חולה למשל על הליגה המקסיקנית".
