לוקאשה קלמנט, רוכב האופניים הצ'כי, לא יכול לשבת במקום אחד. "הפרעת קשב במקומות סגורים", הוא מסביר את חוסר היכולת שלו למצוא עבודה רגילה במשרד ולקבל הוראות מבוסים או להתחלק באחריות עם כל הצוות. זוהי הסיבה שבגיל 28 הוא עדיין לא מצא את מקומו, ועכשיו הוא עסוק בלחפש עבודה שתאפשר לו לנדוד בעולם ותעזור לו לממש את החלום להשתתף בתחרויות אופניים BACKPACK, שבהן הרוכב אחראי לעצמו וסוחב את כל הציוד שלו על גבו.
זו גם הסיבה לכך שבבוקר ה-7 באוקטובר, כששמע על הזוועות בישראל, מדינה שאזרחיה האירו לו פנים רק לפני שנה, קלמנט לא ידע מה לעשות עם הזמן שלו, איך לתעל את העצב והכעס כדי לעזור לאנשים הזרים שתמכו בו. הוא ישב מול המחשב ומול מפות של גוגל והתחיל לבנות מסלול.
הוא סימן משולש בגבול צ'כיה־פולין, ועוד משולש בגבול עם אוסטריה, ועוד משולש על הגבול של גרמניה עם אוסטריה, וכשסימן את המשולש השישי, הוא ידע שהוא מוכן לצאת לרכיבה של חייו, כזאת שאין בה מנצחים. המטרה: לצייר את המגן דוד הגדול בעולם, שיעזור לו לגייס תרומות ולאסוף כסף לטובת תושבים וילדים מעוטף עזה.
פאודה בחוף הים
נחזור יותר משנה אחורה, כשקלמנט הגיע לתחרות בישראל, "הולילנד צ'אלנג'". המרוץ התחיל במג'דל שמס, המשיך לירושלים, ים המלח ואילת, לוקאשה ישן במדבר עם ז'קט ושמיכה, לצד נחשים ועקרבים, סיים במקום הראשון וקיבל את הפרס: בירה וצ'יפס. אחרי שבעה ימים ועשר שעות ו־1,460 קילומטר, הוא הלך לישון בים לפני החזרה למולדת הצ'כית. "לא ידעתי כלום על ישראל או על יהדות לפני, חוץ מפאודה", הוא אומר.
זה מה שקרה לו, פאודה. באמצע הלילה התעורר והתברר לו כי מישהו סימם אותו דרך האף וגנב ממנו הכל: אופניים, כסף, טלפון. "עצרתי רוכב אופניים וביקשתי שייתן לי כסף", אומר קלמנט, "הבטחתי להחזיר לו כשאהיה בצ'כיה. הוא הלך לכספומט והוציא לי כסף בלי לשאול שאלות".
בינתיים החבר'ה מהמרוץ ומ־BIKEPACKING ישראל התחילו במגבית, ותוך חמש שעות הם הביאו לו טלפון חדש, כרטיס סים, טרמפים וגג ליום אחד ואספו 4,300 יורו. "עמדתי שם בדמעות", הוא נזכר השבוע, כמה דקות אחרי שחזר מעוד הפגנת תמיכה בישראל. "מעולם לא הייתי במצב הזה שאני צריך משהו, ואנשים שאני בקושי מכיר באו והפכו לטוב משהו שהיה גרוע, ולא ביקשו שום דבר חזרה. אני בוכה בכל פעם שאני נזכר בזה".
הוא חזר הביתה וקנה אופניים חדשות ועוד קצת ציוד נלווה מהכסף שנשאר לו מהמגבית. הוא לקח את האופניים לחרט מקומי, שחרט לו על צד אחד מגן דוד ועל הצד השני את הביטוי "אנשים טובים באמצע הדרך". מוקדם בבוקר של השביעי באוקטובר הוא יצא לעוד רכיבה אימון, אבל בשבע השעון שלו התחיל לשלוח לו הודעה אחת אחרי השנייה. "עצרתי, הסתכלתי, והבנתי שמשהו לא טוב קורה", הוא נזכר, "נסעתי לבית ההורים של החברה שלי, התיישבתי על הספה ואז התחלתי להבין כמה זה רע".
להפוך משהו רע לטוב
הוא החליט כאמור לעשות מעשה. הוא תקע את דגל ישראל על המושב מאחוריו, ארז סכין לכל מקרה והתחיל לדווש. תשעה ימים ושעתיים מאוחר יותר, אחרי שסיים את המסלול, הוא הסתכל על המפה ושיתף עם העולם את המגן דוד הכי גדול שנעשה אי פעם בעולם, 2,816 ק"מ אורכו.
"מגן דוד שאף אחד לא יכול לקרוע או לשרוף", אומר קלמנט. "עכשיו אני מבין שהנסיעה לישראל, ומה שקרה שם, זה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים שלי. הייתי חייב להשקיע את הזמן הזה כדי להראות לאנשים בקהילה של האופניים שהם לא לבד, וסימנתי את המגן דוד הכי גדול אי פעם באמצע אירופה, כדי שהם יידעו את זה. לאור ך כל הדרך לא הבנתי מה אני עושה ולמה אני עושה את זה, אבל כשהגעתי לקו הסיום ידעתי שרציתי להודות ולהראות להם בחזרה איך אפשר להפוך משהו רע לטוב. רציתי שיידעו שיש פה אנשים שמזדהים איתם וחושבים עליהם ותומכים בהם".
