עבור נאשון "בונז" היילנד (הכינוי "עצמות" כבר תפס רשמית את שמו הפרטי), הרוקי הנהדר של דנבר, הניצחון 110:114 בשבוע שעבר בפילדלפיה היה מיוחד. לא בגלל היכולת שלו על הפרקט (21 נקודות ו־4 חטיפות ב־31 דקות מהספסל), גם לא בזכות ארבע שלשות הקלאץ' שצלף ברבע האחרון כשהנאגטס מחקו פיגור של 19 הפרש. זה היה בעיקר בזכות מי שהגיע לראות אותו באותו ערב.
לפני ארבע שנים, ב־25 במארס 2018, היילנד ניצל ממוות כאשר קפץ מחלון הקומה השנייה של ביתו הבוער בווילמינגטון שבדלאוור. בן דודו התינוק וסבתו נספו באותה שריפה טראגית שכילתה את כל הבית. היילנד שרד, אבל הרופאים בישרו לו: קריירת הכדורסל שלך כנראה הסתיימה בגלל קרע ברצועה בברך ימין. התיכוניסט המוכשר מצא עצמו בנקודה אפלה בחיים.
חצי שנה מאוחר יותר, כשהיילנד החלים פיזית ובעיקר רגשית, הוא חזר לפרקט. הוא בילה שתי עונות מוצלחות במכללת וירג'יניה, במהלכן זכה בתואר שחקן השנה בקונפרנס אטלנטיק 10, לפני שנבחר על ידי דנבר במקום ה־26 בדראפט ה־NBA האחרון. הוא עובר עונה נפלאה, אבל כאמור, אף רגע לא היה עוצמתי יותר מאותו משחק בפילדלפיה – אליו הגיעו הכבאים שהצילו את חייו באותו יום, ומאות בני משפחה וחברים שעשו את הדרך במיוחד מווילמינגטון. הגארד הנרגש אמר: "בכל פעם שאני נכנס למשחק, אני מודה לאלוהים וזוכר מה הרופאים אמרו לי לפני ארבע שנים. אני מודה לאל על כך שהצליח לשמור עליי, בשבילו אני משחק את המשחק".
לוחמי האש ולוחם החיים
החוויה הטראומטית יצרה קשר אמיץ בין הכדורסלן בן ה־21 לבין אותם כבאים. עוד לפני כדור הפתיחה, הם העניקו לו ז'קט מיוחד שהכינו עבורו במכבי האש של ווילמינגטון, ואפשר היה לראות עד כמה זה חשוב בשבילו. במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק היילנד נשאל בנוגע לידידות שלו עם לוחמי האש ומה הם עשו כדי להציל אותו. הוא פרץ מיד בבכי. בבוקר שלאחר ההופעה הבלתי נשכחת של היילנד, הוא צייץ: "תודה לך אלוהים שלי, שהצלת אותי מהמצבים הגרועים ביותר. הם אמרו לי שאני לא אהיה מסוגל לשחק כדורסל שוב... לאלוהים היו תוכניות אחרות".
גם אמו של השחקן, מארשיי, עדיין לא מבינה מאיפה הוא שאב את כל הכוח הזה עד שהגשים את החלום והפך לשחקן NBA: "הוא תמיד שידר עוצמה והתמדה. עבור הקהילה פה הוא נושא הלפיד של ווילמינגטון. באמת ילד נדיר".
הפגישה המרגשת של היילנד עם הכבאים שהצילו אותו
האם הגאה נזכרה ביום הדראפט, בו לא פחות מ־300 איש – קרובים, חברים, מכרים – הגיעו לבית המשפחה כדי לחכות לרגע בו אדם סילבר יכריז את שמו של בונז. זה קרה במקום ה־26. "זה היה אפי, האנרגיה בחדר הייתה מחשמלת", שיחזרה מארשיי. "תמיד היה לנאשון מוסר עבודה גבוה. הוא היה נשאר שעות בחדר הכושר, גם אחרי הטרגדיה. היה לו מה להוכיח, כי הוא ידע שברגע אחד יכול היה לאבד את חייו".
"לא מפחד משום דבר"
ויש גם שאלה שנשאלת בכל מקום: למה "עצמות"? אם תקליקו את שמו בגוגל, או תוודאו עם מכריו איך הם קוראים לו, התשובה תהיה אחידה – בונז היילנד. את הכינוי הדביקו לו בתיכון סנט־ג'ורג' בדלאוור. בין היתר בשל מבנה גופו הדקיק. "אני אמנם רזה, אבל עובד על עצמי", אמר לפני שנה בסרטון שהעלה לרשתות החברתיות, והוא מוכיח שהוא מסוגל להתמודד פיזית ב־NBA למרות שהוא רק 77 ק"ג על 1.88 מ'.
הנאגטס די הימרו על היילנד, אבל אחרי שראו את היכולות שלו בליגת הקיץ הבינו שפגעו בול. הוא העמיד שם ממוצע של 19.6 נקודות ב־28 דקות, ובעונה הסדירה שותף עד כה ב־61 משחקים במדי הנאגטס ורושם 9.8 נקודות ו־2.4 אסיסטים לערב.
על הדרך, הוא יכול גם להתהדר בכך ששבר את שיאו של אחד מכוכבי הקבוצה, ג'מאל מארי. בהפסד בסוף השבוע, 122:114 לפיניקס, היילנד תפר עוד ארבע שלשות והגיע ל־116 בסך הכל העונה – שיא לרוקי בדנבר. "זה חשוב לי מאוד", אמר היילנד. "השקעתי כל כך הרבה עבודה וזמן במשחק שלי. אני מרגיש מבורך. אני לא הולך לעצור כאן בכל הקשור לזריקות מחוץ לקשת".
אגב, היילנד הצטיין באותו המשחק למרות ההפסד, כשקלע 23 נקודות, 19 מתוכן במחצית הראשונה. "פתאום קבוצות גילו שיש לנו נשק התקפי מלבד ניקולה יוקיץ'", אמר המאמן מייק מלון והחמיא לרוקי הצעיר. "הוא עובד קשה, מתחזק, עושה בדיוק את מה שמבקשים ממנו. השלשות שלו נכנסות באחוזים נהדרים ובעיקר מדובר בשחקן שלא פוחד משום דבר".
היילנד עצמו ביקש להישאר עם הרגליים על הקרקע: "אני מדבר עם עצמי לא מעט, מתלהב, אולי אפילו מסנן כמה מילים כטראש־טוק, אבל יודע מי אני ומאיפה הגעתי. כדורסל זה משחק תחרותי, ואני אוהב אותו. זה עושה לי טוב על הנשמה, וזה משהו שהייתי צריך אחרי כל מה שעברתי".
פורסם לראשונה: 15:08, 28.03.22
