"Its not a lie if you believe it" אמר מיודענו ג'ורג' קוסטנזה לחברו ג'רי, באחד הפרקים המיתולוגיים של סיינפלד. ג'רי חיפש את הדרך להונות את הפוליגרף וחברו הידוע כשקרן מוצלח במיוחד ירה כפילוסוף אלמותי את השורה הנ"ל. לתחושתי, הדברים הכי טובים קורים בדיוק כך, בגלל שקר, הונאה עצמית. ההונאה כל כך אדירה עד שפתאום מבחינים בעוד ועוד תקריות המחזקות את השקר העצמי ופתאום הבדיה מתחילה לקבל הרגשה של אמת, הספקות נעלמים ונכנסת אמונה.
אפרופו אמונה, ברחוב הספורטיבי (כנראה רחוב בדרום ת"א), ישנה תחושה חזקה שארגנטינה של לאו מסי תרוץ במסע קסם בלתי נשכח ותניף את הגביע. כמובן שיש לכך המון סימוכין. תחילה, הם לא הפסידו כבר 35 משחקים, זכו בקופה אמריקה (ועל הדרך הורידו למסי שימפנזה מהגב) והפכו לנבחרת מאוחדת עם מאמן אמיתי ואהוב. והכי חשוב כמובן, כדי ליצור מומנטום ואמונה חזקה יותר, ישנן נבחרות רבות שמשחקות נגד נמושות לפני הטורניר, כדי לפרק אותן עם חגיגת שערים ולהגיע לטורניר הגדול בתבל בביטחון.
בדיוק מה שעשו הארגנטינאים שפירקו כל נבחרת נמושה שרק הראתה סימנים של חיים, לדוגמה המשחק האחרון, 0:5 על איחוד האמירויות, עם חגיגת שערים של כל הכוכבים. וכך אפילו הפרשנים הסקפטיים ביותר מכריזים שמצד אחד ארגנטינה לא שיחקה נגד יריבות חזקות כבר תקופה ארוכה וקשה לאמוד על יכולתה האמיתית, ומצד שני מכריזים בביטחון שהגביע הקדוש יעשה דרכו לבואיינוס איירס כי ככה זה מרגיש להם.
ולפעמים זה עובד. זה עובד יותר מדי טוב. למשל ארגנטינה ב־86' של דייגו מראדונה הייתה נבחרת בינונית, היא בקושי עלתה למונדיאל במקסיקו והפסידה בכל משחקי ההכנה. אלא שמשחק ההכנה האחרון שלה היה נגד לא אחרת מאשר נבחרת ישראל. דייגו ושות חגגו ברמת גן 2:7 ופתאום התחילה בועת השקר להתמלא. ניצחונות בבתים על קוריאה ובולגריה כבר הרימו את הביטחון. בהמשך הטורניר, האלביסלסטה באמת התחילו להאמין, כשניצחון אלמותי על אנגליה ברבע הגמר כבר נתן להם את התחושה שזהו זה. ובגמר הם אכן עשו את זה, כי כבר כל כך הרבה רגעים קסומים התחברו, הרגשה שלא משנה מה יהיה, הגביע רשום על השם של דייגו. כי איך אפשר להאמין אחרת?
גם בעונה שעברה ריאל מדריד בליגת האלופות נתנה את התחושה הזו, שלא משנה עד כמה סיטואציה תהיה חסרת תקווה, הלבנים של קרלו יחזרו מהקבר וינצחו, היה קסם. גם מכבי ת"א בכדורסל, הרגישה קסומה עם הסל הגדול של שארפ, או העונה תחת דייויד בלאט וטייריס רייס.
ופתאום קרה הבלתי ייאמן, הפסד סנסציוני 2:1 לסעודיה. אז יש כאלה שיגידו שההשפלה תפוצץ את הבועה, אבל אצל ארגנטינה הכל הולך קשה (גם ב־90' הפסידו במשחק הפתיחה והגיעו עד הגמר), ואולי זו סטירת הלחי הקסומה שהם היו צריכים כדי להתעורר וגם להבין שצריך לשחק כדורגל. ורבים מאיתנו דווקא רואים בכך עוד הוכחה שהגביע יתגלגל לארגנטינה בדיוק כשהכל נגדם.
ואם זה לא מספיק, אז גם בהמשך הטורניר ישנה נבואה רומנטית שהכול מסודר בתסריט ידוע מראש. אם צרפת תסיים במקום השני בבית המקביל, נקבל שחזור מבהיל של שמינית הגמר מ־2018, רק שהפעם עם נקמה תכולה. ואז ברבע הגמר, הולנד, עוד יריבה מרה (ד"ש לברגקאמפ ולגמר ב־78') ומשם בחצי הגמר, ברזיל או גרמניה, יריבות עתיקת יומין שכל מילה מיותרת לגביה.
ולסיום אולי אנגליה או אולי המקום הכי מזוהה עם מסי ביקום מלבד מולדתו. ספרד עם כוכבים שרק לפני שנתיים כיכב עימם, פרדי, גאבי, בוסקטס, אלבה ועוד. הנה, הוכחות חותכות שמשהו כתוב בכוכבים, רומנטיקה, טלנובלה שמוגשת לנו בערוץ ויוה עם לאו כפאקונדו ארנדה האגדי. ואפרופו 86', בטח שמעתם שכמו דייגו, גם מסי פירק 2:7 יריבה ישראלית, 27 ימים לפני המונדיאל.
האם זה יקרה? האם כולנו נכנעים לקסם הארגנטינאי מהר מדי? האם ידו של דייגו תעזור במונדיאל הראשון שלו מהשמיים? ומסי יהפוך לגדול מכולם? זה לא שקר אם אנחנו מאמינים לו... רק אל תחברו אותי למכונת אמת. מוקדש לגיסי האהוב, הארגנטינאי.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
