את השבועיים האלה בסלובקיה אף אחד מהשחקנים לא ישכח, אבל הם יישארו בזיכרונם בצורה שונה. אצל כמה מהם, יש להניח, גמר יורו הנוער יהפוך לדבר הגדול הראשון מבין אירועים רבים שירכיבו קריירה שלמה ומוצלחת. אצל אחרים, והדבר ככל הנראה בלתי נמנע, נבחרת הנוער תהיה פסגה, גבוהה מכדורגל הבוגרים. זו דרכו של עולם הכדורגל.
לכולם ברור שלישראל יש דור טוב בכדורגל, גבוה מהממוצע. אופיר חיים, בזכות יכולת מנהיגות וחוכמה מקצועית, לקח את החלקים האלה והפך אותם לשלם גדול יותר, זה ברור, אבל הבסיס עצמו מוצלח. ועדיין, חשוב לזכור זאת, הדרך בין שחקן נוער מעולה לשחקן בוגרים טוב היא ארוכה. נבחרת נוער טובה לא מבטיחה דבר לנבחרת הבוגרת.
נלך עשור אחורה. כמעט תמיד מגיעות לגמר היורו נבחרות ממדינות כדורגל ענקיות ולפני עשור הייתה נבחרת כחול־לבן אחרת שהפתיעה את אותן גדולות מסורתיות. זו הייתה יוון, שעקפה בשלב הבתים את פורטוגל, הדיחה את אנגליה בחצי הגמר ונכנעה רק במשחק האחרון לספרד. תשעה שחקנים מהנבחרת הזו הופיעו בשלב מאוחר יותר בבוגרת, זה מספר לא קטן, אבל הם לא הובילו את יוון להישגים.
עם זאת, ההיסטוריה מראה שכל נבחרת שהגיעה לגמר הטורניר הוציאה ממנה לפחות כוכב אחד, לרוב יותר, בקנה המידה שלה. אותה יוון, למשל, שלחה ארבעה שחקנים לקריירה באחת הליגות הבכירות באירופה. בישראל יש כיום שני שחקנים בלבד שנמצאים בליגות האלה, שון וייסמן ומונאס דאבור. מנור סולומון ודאי יהיה בקרוב השלישי.
כדי שהמספר הזה יגדל (ובאופן טבעי גם הנבחרת הבוגרת תשתפר), כדי שנבחרת הנוער הנוכחית, סגנית אלופת אירופה, תביא לגידול הזה, כמה שיותר שחקנים צריכים להיות באחת משתי סיטואציות. הראשונה היא מעבר לחו"ל כבר עכשיו, אם יש אפשרות כזו, ולא סתם מעבר אלא למקום שיודע לפתח ולקדם שחקנים צעירים. השנייה היא לשחק כבר העונה בקבוצת בוגרים בישראל. ממש לשחק, לא להיות רשומים על דף.
להיכנס לקצב
אין פתרון קסם. או לצאת או לשחק. מה עדיף? כל אחד והסיפור שלו. מעבר לקבוצה אירופית מתאימה, שם קשה יותר לקבל דקות משחק, תורם כי שם השחקן מקבל תכונות כדורגל שבאופן מסורתי מפתחים באופן פחות טוב בישראל. אפשר לראות זאת דרך הליגיונר היחידי של הנבחרת, תאי עבד מאיינדהובן, שמעבר לכישרון הטבעי שלו הראה בכל הטורניר עבודה טקטית מרשימה, עזרה הגנתית, התקדמות בקבלת החלטות ובעיקר קצב גבוה.
אותו קצב פוגע הרבה פעמים בשחקנים ישראלים שיוצאים לליגה בכירה בשלב מאוחר יותר. קחו לדוגמה את שני השחקנים שעברו ממכבי ת"א לאיטליה, דור פרץ ויונתן כהן. בהקשר של שניהם נכתב באיטליה, או אף נאמר על־ידי המאמנים שלהם, שיש קושי בהסתגלות לקצב המשחק. זו תכונה שמאמצים בגיל צעיר.
6 צפייה בגלריה
ילד בן 18 יכול להיות היום, בכל העולם, שחקן הרכב, כולל בקבוצות הבכירות ביותר
(צילום: Seb Daly - UEFA via Sportsfile)
הדרך ליציאה לאירופה לא סלולה. לא לכל השחקנים יש דרכון נוסף והעובדה שהסקאוטים התרשמו מהיכולת לא אומרת שתהיה הצעה ובטח לא עסקה. רוב השחקנים יצטרכו לחכות, וזה בסדר, כל עוד הם ישחקו. בבוגרים, לא בנוער. העולם השתנה. ילד בן 18 יכול להיות היום, בכל העולם, שחקן הרכב, כולל בקבוצות הבכירות ביותר, ועצם המשחקים מול בוגרים, גם אם רק ברמה הישראלית, תורם לפיתוח ברמה קריטית.
סוגיית גלוך, הפוטנציאל של למקין
המצב המעניין ביותר הוא כמובן זה של השחקן הבולט בנבחרת, אוסקר גלוך. השער בגמר העצים עוד יותר את הבאזז סביב קשר מכבי ת"א והכוונה לבאזז מחוץ לגבולות ישראל. גלוך לא "חייב" לצאת עכשיו, אלא תלוי בהזדמנות האירופית שיקבל. הוא יכול לשחק עונה שלמה במכבי ת"א, להתקדם עוד יותר, לצאת מוכן יותר, אבל חשוב לזכור שהחלק הקדמי בקבוצה עמוס לא רק בחלוצים אלא גם עם פארפה גויאגון, שחידש חוזה והכי אוהב לשחק בעמדה של גלוך. בכל מקרה, לגלוך יש גם את ולדימיר איביץ', אחד שוודאי יכול לשפר אותו ברמה האישית.
עוד שחקן מכבי ת"א שעשוי לקבל דקות העונה הוא רוי רביבו. אם אנריק סאבוריט ימשיך לשחק כבלם, ויכול להיות שזה יקרה במערך של שלושה כאלה, אז רביבו ואופיר דודזאדה הם המגינים השמאליים של הקבוצה. רביבו אמור להיות חלק מהסגל.
שני שחקנים שנמצאים במצב טוב מגיעים מקבוצות קטנות יחסית. אחמד סלמן כבר הופיע ב־21 משחקי ליגת העל במדי הפועל ירושלים והוא יכול להפוך למרכזי יותר בעונה הקרובה. אריאל לוגסי, השחקן הצעיר ביותר בנבחרת (יליד נובמבר 2004), הוא פרויקט של מכבי פ"ת, בדיוק כמו שחקני כנף אחרים שהיו במועדון, מנור סולומון וליאל עבדה. מכבי פ"ת ירדה ללאומית, ולוגסי כנראה ישחק.
אלה שחקני התקפה, וההיסטוריה מראה שלשחקני התקפה בולטים בטורנירים של נבחרות צעירות יש סיכוי גדול יותר להפוך לחלק מהנבחרת הבוגרת מאשר שחקני הגנה. ככה זה, בגיל צעיר, כששחקנים עדיין מתפתחים פיזית, יש שחקני הגנה שמאבדים עם הזמן יתרון יחסי שהיה להם. עם זאת, אי־אפשר להתעלם מהפוטנציאל הברור של סתיו למקין, שהרשים בכל משחק בטורניר.
למקין כבר הפך לשחקן הרכב בהפועל ת"א בעונה האחרונה והוא חייב להמשיך להיות כזה בעונה הבאה. היכולת שלו עם הכדור, בהוצאת ההתקפה קדימה, מוסיפה עוד יותר לפוטנציאל שלו. להפועל יש את אדי גוטליב ומחפשים שם בלם זר. למקין חייב לשמור על המקום שלו. החבר להגנה בנבחרת ובקבוצה, אור ישראלוב, צריך לראות היכן ימוקם בהיררכיה. הוא היה נפלא בגמר.
שני שחקנים נוספים, הקשרים איליי מדמון ואל־ים קנצפולסקי, הם אולי בסימן השאלה הגדול כי שניהם אמורים להיות חלק מרוטציה, שיכולה ללכת לכל כיוון. השבוע עבר שי אליאס מהפועל ת"א להפועל באר־שבע. הוא משחק בדיוק על העמדות של השניים האלה – בעיה אפשרית עבור מדמון, הזדמנות אפשרית עבור קנצפולסקי. את שניהם נרצה לראות משחקים. הם ברמה.
הנבחרת הזו ברמה, לא הגיעה סתם לגמר. עכשיו המטרה הראשית היא לא להצליח במונדיאליטו, בונוס אדיר ללא ספק, אלא לדאוג שנבחרת הנוער תהיה עבורם רק ההתחלה.
