בתחרויות הנוער (עד גיל 19) במכביה האחרונה, משלחת יהדות ארה"ב כללה אתלט בן 13.5 בשם ג'יי-ג'יי הראל. הילד היה צעיר אפילו ביחס לתחרות והתחרה כיוצא דופן.
המסלול המהיר - המדור של אבינעם פורת
הראל, שלומד דווקא בבית ספר קתולי משיקולי נוחות, הראה במהירות שזה לא הגיל, אלא התרגיל. למרות שהיה צעיר המשתתפים באופן ניכר, הוא חזר ללוס-אנג'לס עם שתי מדליות זהב – 1.85 מ' בקפיצה לגובה ו-3,810 נקודות בקרב 7. ואביו אורן, מנהל נכסים באל-איי, בכלל מצהיר: "התוצאות לא היו מהמשובחות שלו, כי תוך זמן קצר הוא התחרה ביותר ממקצוע אחד". הוא לא מגזים: הראל מחזיק בשיא האמריקאי לגילי 14 בקפיצה לגובה, 1.96 מ', תוצאה אותה קבע הקיץ באליפות ארה"ב לבני גילו בצפון קרוליינה. באותה תחרות הוא עמד על ראש הפודיום גם בקפיצה משולשת ובהטלת כידון. כפי שכבר הבנתם, מדובר בכישרון נדיר. אבל האם יש לנו על מה לבנות כאוהדים ישראלים?
התקשורת האמריקאית מלאה בכתבים שהם ציידי כשרונות, כאלו שמאתרים אותם בגיל צעיר במטרה לעקוב אחריהם בהמשך, ולבחון בבוא הזמן אם אכן הגיעו רחוק וגבוה. הראל בן ה-14 כבר תפס את העין, ואחרי שכתב "לוס-אנג'לס טיימס" שאל אותו איזו מדינה ייצג באולימפיאדה הביתית ב-2028 (הילד מחזיק בדרכון ישראלי בזכות אביו, אוסטרלי מאמו ליסה ואמריקאי ממקום מגוריו), ג'יי-ג'יי ענה: "שום דבר לא בוער לי. אחליט בבוא הזמן, אבל קודם שאשיג את התוצאות הרצויות. לך תדע באיזה מצב אהיה בעוד כמה שנים".
אז באמת עוד מוקדם לבחור, אבל יש היבט מדהים בסיפור שלו שדווקא אמור לעודד את ראשי האתלטיקה בישראל: למרות שהוא מתגורר בלוס-אנג'לס, הראל מחשיב דווקא את מכבי ת"א כמועדון הבית שלו, ומדי קיץ הוא מבקר בארץ ומתאמן בו. הוא אפילו זכה באליפות ישראל בקרב 7 עם 3,802 נקודות – בתחרות עד גיל 16. הנתונים מבטיחים: הוא כבר מתנשא לגובה 1.88 מ' (על 68 ק"ג), כשבשנתיים האחרונות חווה קפיצת גדילה מטורפת של 23 ס"מ. השינוי גם גרם לו לסבול מכאבים חזקים בקפיצה לגובה, וכתוצאה מכך הוא נאלץ להחליף את הרגל המנתרת משמאל לימין. את סגנון פוסברי הידוע, אגב, הוא למד מסרטונים באינטרנט.
גרש גרשקוביץ' מכיר אותו היטב בתור המנהל הספורטיבי של מחלקת האתלטיקה לצעירים במכבי ת"א (לפני המעבר לנוער), זו שטיפחה לפני 5 שנים את אלוף העולם לנוער בריצת 200 מ', בלסינג אפריפה). איש המקצוע הוותיק אומר מתוך היכרות עם הראל כי ההתלבטות האמיתית שלו היא בין ארה"ב לישראל (למרות שהמבטא שלו אוסטרלי), ובינתיים גרש יוצא מגדרו כדי לעזור לבחור הסימפטי והמוכשר. לדוגמה, הקיץ הוא לקח אותו לרופא מומחה בת"א כדי שיבדוק את בעיית חוסר האיזון בין שתי רגליו. לא מדובר בתופעה יוצאת דופן אצל ספורטאים, רק שאצל ג'יי-ג'יי זה בלט יותר. היתרון שלו, לפי מומחים שראו אותו בפעולה: כפות הרגליים שלו דינמיות בצורה לא רגילה.
גרשקוביץ': "כשג'יי-ג'יי הגיע אליי, מיד הבחנתי בתשוקה הגדולה שלו להגיע להישגיות, להיות הכי טוב בכל דבר שיעשה, במיוחד בספורט. הוא גם השתלב נהדר עם האתלטים הצעירים שלנו ויצר עם חלקם קשר שנשמר באופן יומיומי בין ישראל לארה"ב"
כאשר ג'יי-ג'יי מגיע ארצה, הוא מתגורר אצל סבא וסבתא ברחובות. דרך רחוקה מסידני, המקום בו נולד והתגורר עד גיל שש. מספרים שכבר כתינוק היה יוצא דופן בתזזיות שלו, עד כדי כך שהוריו נאלצו לסגור לפעמים את דלת חדרו כדי שלא ינוע ברחבי הבית ללא הפסקה – הוא נהג לטפס על הלול ומשם לזחול החוצה. הבעיה היא שאי השקט שלו גרם לשברים רבים בגפיים כתוצאה מקפיצות וזינוקים.
הספורט היה זירה טבעית עבורו, והוא מאוד רצה לשחק כדורגל, אבל הוריו פסלו את האפשרות ושלחו אותו לכדורסל, ענף שגם בו הוא מצטיין. אבל הבסיס הוא האתלטיקה: בגילו הצעיר, להראל כבר יש 27 מדליות מתחרויות מקומיות, לאומיות ובינלאומיות.
כאשר שואלים אותו מהי המטרה הרחוקה שלו, בסביבתו אומרים שהוא מסתפק בדיבור קצר על גיל הנוער, כי קריירת הבוגרים רחוקה יותר מהאופק. אז נסתפק בגיל הנוער: הראל מכוון לעבור 2.10 מ', ונראה מה יהיה הלאה. נשמע צנוע יחסית ליכולות, אפילו לדעת גרשקוביץ' שיודע דבר וחצי על הגעת אתלטים אפרוחים לבוגרים.
באופן טבעי עולה השאלה: איך קרה שבביקוריו בארץ לא נפגש ג'יי-ג'יי עם מאמן הקפיצה לגובה של מכבי ת"א, אנטולי שפרן. ההסבר העיקרי הוא שהראל צעיר מדי, אבל זה לא אומר ששפרן לא שמע עליו: "השנה התמקדתי בעיקר ביונתן קפיטולניק, כדי להכין אותו לתחרויות העולמיות והיבשתיות הגדולות" אומר המאמן המצליח. "אומרים שהוא מוכשר ואני מקווה לפגוש אותו בעתיד".
איך קובעים בגיל צעיר אם הקופץ אכן מוכשר בצורה יוצאת דופן?
שפרן: "קשה להתייחס לקופץ שעוד לא פגשתי. בכל זאת, יש שני סוגי התקדמות מנוגדים: הראשון, של קופץ שמתחיל בגיל צעיר מאוד, ולכן מגיע לתוצאות טובות, כמו ה-1.96 של הראל. זה די מוקדם. לעומת זאת, אפשר לגלות בגיל יותר מבוגר כישרון שהמסלול שלו לא הביא אותו ישר לקפיצה לגובה. למשל, יונתן שבגיל 20 הגיע לגמר אליפות העולם לבוגרים בקפיצה לגובה. גם דימה קרויטר הגיע להישגים גבוהים בצעירותו, ואף זכה באליפות העולם לקדטים. לפי מה שאני שומע על הראל, הוא בהחלט יכול לעניין אותי".
קראתם נכון בהתחלה – הראל ממש לא מסתפק רק בקפיצה לגובה, וייתכן שצריך לדבר עליו גם במונחים של מקצועות אחרים באתלטיקה. גרשקוביץ', למשל בונה על ג'יי-ג'יי דווקא בקרב 10, אחרי ההבטחה שהפגין בקרב 7 עד כה. "לגובה הוא יודע לקפוץ מצוין, והוא קופץ טוב גם לרוחק ומשולשת", אומר המנהל הספורטיבי. "רק במוט הוא עוד לא נגע".
החלטות יותר ברורות בנוגע לדגל ולהתמקצעות יתקבלו עם השנים, כמובן גם בהתאם לבחירת מקום המגורים של ההורים. יחד עם זאת, גם לתוצאות שלו יהיה משקל. אם אנשי המקצוע בארה"ב עוקבים אחריו, ראוי שגם מקביליהם בישראל יעשו זאת. ועד אז, הבחור בעל שלושת הדרכונים יצטרך להתמיד בהישגים כדי להגיע לגבהים חדשים שיתנו תמונה שלמה יותר. הצעדים הראשונים, לפחות, נראים נפלא.
פורסם לראשונה: 08:36, 16.09.22
