המשחק הראשון של נבחרת ישראל בקמפיין מוקדמות היורו נגד קוסובו הסתיים בתחושה של "חמוץ מתוק". המחצית הראשונה נתנה לי תחושה של נבחרת ממושמעת, ספונטנית, יודעת להחזיק בכדור, מהירה, בעלת מוטיבציה ומלוכדת. הסיום ברחבה הייתה הנקודה החלשה. חסרונם של ערן זהבי, ליאל עבדה ועומר אצילי הורגש. (יש לעשות הכל להחזיר את שלושתם לנבחרת). המחצית השנייה הייתה הפחות טובה והנבחרת הייתה כפסע מהפסד.
לקראת המשחק נגד שווייץ כבר הייתי יותר אופטימי. התערבתי עם חבר שישראל תחלץ נקודה לפחות. נכון ששווייץ היא נבחרת פנטסטית. היא לא קוסובו. אך מכאן למשחק כה דפנסיבי, כל כך פחדני הדרך ארוכה.
כדי לשנות את טקטיקטת המשחק צריך המון תרגול באימונים ושיהיו לך שחקנים עם אופי דפנסיבי כמו מיגל ויטור. השחקנים שהיו לרשות המאמן אלון חזן הם יותר אופנסיביים עם תשוקה להחזיק בכדור. המשימות הטקטיות קשות יותר על השחקן הממוצע וגורמות לו לאבד מן התשוקה, מחדוות המשחק ונותנות ליריב יתרון פסיכולוגי בולט. ראינו זאת כאשר נכנס אוסקר גלוך. המשחק הפך יותר שקול ומהיר.
אין ספק שיש פער גדול בינינו לבין שווייץ. אם נדע להתאים את השחקנים לשיטת המשחק, ניצור בהם חדוות עשייה, התוצאות יהיו בהתאם.
הכותב הוא פסיכולוג ספורט
takimiron@yahoo.com
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
פורסם לראשונה: 10:53, 31.03.23
