הפועל באר-שבע הפסידה למכבי חיפה ולמכבי נתניה בתוספת הזמן ולבני סכנין בדקה ה-82 אחרי מהפך, ומכך התגבש ספק לגבי חוסנה המנטלי, שכן מפסידה בדקות הסיום רק מי שיש לה בעיה בראש. עדיף כך, כי האפשרות השנייה זו בעיה ברגליים. והנה מול מכבי פ"ת עשתה באר-שבע את הדבר היחיד שביכולתה לעשות כדי להדוף כל דיון על האופי שלה – היא ספגה שער כבר בדקה השנייה, ומכאן כבר היה ברור מעל ומעבר לכל ספק שלבאר-שבע אין בעיה רק לסגור משחקים, אלא גם להתחיל אותם.
כל מי שראה אותה לפני עצירת הליגה, ובמיוחד אחרי חידושה, יודע שתזמון זו לא הבעיה. היכולת של באר־שבע לדחות את הקץ עד לדקות הסיום מול מכבי חיפה, נתניה וסכנין היא לא מקור לביקורת, אלא להפך – כמעט בגדר הישג. היא הפליאה לשרוד יותר ממה שהגיע לה. גם מול מכבי פ"ת היא הצטיינה בתזמון – הספיגה המוקדמת השאירה לה מספיק זמן לתקן את הרושם ואפילו להבקיע ארבעה שערים ב-19 דקות.
היכולת של באר־שבע לזנב במכבי חיפה ולהקדים את מכבי ת"א בעונה שעברה הייתה פלא של ממש. אלו לא סדרי הגודל התקציביים שלה, ולא ביטוי הולם לטיב הסגל שלה. העשור המוצלח שלה יצר ציפייה שתהפוך את צמרת הכדורגל הישראלי מאופנוע לתלת־אופן. זה לא ריאלי. באר־שבע לא יכולה להתחרות בעקביות בשתי הגדולות של הכדורגל הישראלי, ואם היא בכל זאת מצליחה להיתקע כטריז בין האלופה למכבי ת"א, זה בהכרח תוצאה של מעשה קוסמות, אלכימיית כדורגל שבמסגרתה מתכות זולות יותר הפכו לזהב. אומרים שאין קסמים בכדורגל, אבל זה לא נכון. יש לפעמים. אבל אין קסמים כל הזמן.
הקסם קרה בעונה שעברה, והוא לא קורה העונה. מול מכבי פ"ת פתחו בהתקפה רותם חטואל, אילון אלמוג ואלון תורג'מן, שאין החמצה שהיא מתחת לכבודם. היות שבאר-שבע כבשה שמונה שערים בלבד בשמונת המחזורים הראשונים, מתבקש לחרוץ שהם "לא לרמה של באר-שבע", אבל למעשה הם מתאימים לה כמו כפפה. אם לא פרסונלית, אז קונספטואלית.
בשוק ישראלי דל ובצל הקשיים המסורתיים שלה להביא זרים גם בעיתות שלום, נגזר על באר־שבע להטיל בדיוק את הקוביות האלה – שחקנים ישראלים מן השורה השנייה בואכה השלישית, שלא היו עוברים בידוק ביטחוני בכניסה לכפר גלים או קריית שלום – ולקוות לייצר שלם שגדול מסך חלקיו. שנה שעברה יצא טוב. השנה, כנראה, לא. באר־שבע של השנה היא לא כישלון. היא פשוט מיישרת את העקומה מהעונה שעברה.
קונץ פטנט
מכבי חיפה הנוכחית היא ככל הנראה הדבר הכי לא מושלם שיש: היא סובלת מפציעות, וסובלת לא פחות מאלו שאינם פצועים. לצערה, מכאן ואילך היא תצטרך להיות כמעט מושלמת. היא עשתה כל כך הרבה טעויות שכבר אין לה מקום לנוספות, למרות שזה עוד לא המחזור העשירי. מעידה אחת או שתיים נוספות, והיא תזדקק למשקפת כדי להבחין באחוריה של מכבי ת"א.
הניצחון הגדול על פנאתינייקוס, שהעלה אותה לשלב הנוקאאוט בקונפרנס־ליג, שירת את מכבי חיפה בשני אופנים: ראשית, הוא סידר לה תמונת ניצחון באירופה שתהווה משקל נגד לכישלון אפשרי בליגה. שנית, ייתכן שהוא סייע לדייק אותה לגרסה הטובה ביותר שהיא יכולה להיות במתכונת הנוכחית.
ללא דיא סבע המוקצה ודולב חזיזה ועלי מוחמד הפצועים, מכבי חיפה כרגע היא 11 שחקנים ועוד פירורי גוני נאור וחמזה שיבלי על הספסל שפחות רלוונטיים למתרחש. מתוך המצאי המצומצם הזה, מסאי דגו מנסה פטנט חדש: מערך התקפי להחריד שמבקש להילחם בהיעדר האיכות באמצעים כמותיים. אין למכבי חיפה סקורר? חסר לה האיום מקו שני שסיפק עומר אצילי? את השלם שהייתה בעונות הקודמות דגו מנסה להרכיב מחלקים קטנים-קטנים.
פסיפס הכדורגל החדש שלו כולל מסה התקפית כמעט חריגה: שני חלוצים מרכזיים שמבקיעים בקצב של אחד (פרנצדי פיירו ודין דוד), שני שחקני קו שחושבים רק קדימה (ענאן חלאילי ופייר קורנו), ושני קשרי אמצע שגילם המשותף 72 אך בקצות האצבעות שלהם עוד נותר מספיק קסם כדי לנסר את הפועל חיפה – צ'ארון שרי וליאור רפאלוב. בדרך הזאת בדיוק מכבי חיפה של ברק בכר הטביעה את הליגה בחצי השני של העונה שעברה. ללא אצילי, סבע וחזיזה, מנסה דגו לשחזר את הנוסחה מחומרים אחרים.
הצרה היחידה היא נאמנותו של החיקוי למקור. אפשר להבטיח שמכבי חיפה תשהה הרבה ברחבה של היריבה, אבל לא שייצאו מזה השערים הנחוצים בתדירות שהולמת את הכוונות ההתקפיות הברורות. הקשיים של מכבי חיפה בפעולה האחרונה – תהיה זו מסירה או בעיטה – זועקים לשמיים. היא צריכה עשר הזדמנויות בשביל שער אחד. כל שער שלה – כמו לידה. מול הפועל חיפה נולדה לה בשעה טובה שלישייה. בהצלחה בהיריון הבא, מול מ.ס אשדוד ביום רביעי.
קול ששון
רבע שעה לתוך המשחק נגד בני־סכנין, ולשוער בית"ר ירושלים רוי ששון היה קשה להחליט מה הוא יותר – מרוצה או פראייר. מצד אחד, הציור האבסטרקטי המתקרא גם "הגנת בית"ר", מחוזקת במערכת הסינון המתקדמת של אופיר קריאף ואיסמעילה סורו, היא חלומו של כל שוער מחליף כמו ששון. היא מבטיחה לו עבודה שגם אם לא תסדר לו קריירה בליגת העל, לכל הפחות תייצר לו סיפור לספר לנכדים בעוד 40 שנה, על המשחק ההוא שסבא עמד בשער של בית"ר והדף כדור אחד או שניים.
בשבוע שעבר הוא נכנס לנעליו של מיגל סילבה שהורחק בסיום המשחק מול מכבי חיפה, ואילו בשבת זו הפעם הראשונה שלו בהרכב הקבוצה הבוגרת של המועדון שבו הוא משחק מאז נערים ג'. איפשהו בין העצירה השנייה לשלישית, התגנבה לששון המחשבה שמא זה לא הוגן ואולי לא משלמים לו מספיק בשביל זה. אולי כדאי שייגש להחליף מילה עם ברק אברמוב במחצית, אולי יש על מה לדבר. אם ששון היה תופס יום קצת פחות טוב, סכנין הייתה מובילה 0:4 בדקה ה־22. רק בפנדל הכניעו אותו. "סבא, ואיפה הייתה ההגנה שלך?", ישאל הנכד של ששון ביושבו על ברכיו בשנת 2063. "לא יודע", הוא יאמר, "אני כבר לא זוכר".
