לראשונה הגעתי לראות משחק של בית"ר ירושלים בימק"א כשהייתי בן 6. בשער עמד חיים אברהם, במרכז ההגנה שאול המלך, את הקישור הוביל עולה חדש מפרו, ד"ר ראול גלר, ושייע גלזר שיחק את עונת הפרישה שלו. הבנים נדבקו באהבת האב, וביחד הפכנו את האהבה הזאת לחוויה משותפת שתהפוך לזיכרון בעתיד הרחוק. התקופה האחרונה הייתה קשה במיוחד, וכעת, אחרי 11 עונות כמנויים במקומות קבועים מתגבשת החלטה: המנויים לקראת העונה הבאה לא יחודשו! בינינו לבין לה פמילייה קיימת תהום ענקית, אידיאולוגית ותרבותית – בהשקפות, בהתנהגות, ביחס לספורט בכלל ולכדורגל בפרט.
לא פעם הרגשנו תחושת גועל להגיע למשחק בטדי, בעיקר על רקע התנהגות גזענית, אבל קול פנימי אמר, אסור להפקיר את הקבוצה בידי החלק הפנאטי של הקהל. אסור לוותר על אהבת ילדות, על זיכרונות וחוויות. צריך להישאר, כדי להיות ביחד עם אחרים, קהל מאזן. בסביבת המושבים שלנו יש אנשים טובים, אוהדים נאמנים שמגיעים ממרחק לא קטן, ולא אוהבים בלשון המעטה את האווירה האלימה שיוצרים חלק לא גדול מהאוהדים, לעיתים גם משמיעים את דעתם בקול גדול נגד היציע שמנגד.
לבית"ר יש קבוצה לא רעה בכלל, בעיקר ההרכב הראשון, פחות העומק בספסל. כישרונות חדשים ממחלקת הנוער גורמים נחת לאוהדים, לי און מזרחי, נהוראי דבוש ובעיקר, עדי יונה, שיהיה ללא ספק הדבר הבא בכדורגל הישראלי. הקבוצה מבקיעה במספרים סבירים, אך גם סופגת לא מעט בחוסר אחריות מקצועית, וכמובן גם בגלל לחץ גדול מהקהל, אותו קהל שמונע מהקבוצה להיות במקום הראוי לה.
לאחרונה הידרדרה הקבוצה לתחתית הטבלה – בין היתר גם בגלל עונש הפחתת 5 נקודות ממאזנה – ומי יודע אם עונה בה החלה הקבוצה כמחזיקת הגביע לא תסתיים בירידת ליגה בגלל אותם אוהדים אלימים וחסרי אחריות! גם על הניהול השוטף משפיע אותו קהל. את התוצאה העגומה אפשר היה לראות בתקופה האחרונה בהתנהלות הבעלים מולם, ומול מאמן הקבוצה, יוסי אבוקסיס, שבחר בסופו של דבר להתרחק מהמציאות הבלתי אפשרית שנקלע אליה. אבוקסיס, אדם הגון ומאמן טוב (עושה לעיתים גם טעויות!), נשאר בקבוצה בתקופה קשה ומאתגרת, גילה פשרות שאף מאמן אחראי לא היה מרשה לעצמו, עד כדי סיכון מעמדו המקצועי. הבעלים ברק אברמוב יעזוב קרוב לוודאי בעתיד הקרוב, אחרי שיממש את הנכסים שעדיין נותרו בקבוצה, ירדן שועה, איסמאעילה סורו, מזרחי ויונה. בית"ר תחזור שוב למציאות המוכרת בשנים האחרונות, כותרות עם שמות של בעלי הון בעיני עצמם, שיעשו עצמם מתעניינים ברכישת הקבוצה, אך מהר מאוד יתגלו כגיבורים לשעה שמחפשים כותרות בכלי התקשורת.
בעלי הון וספונסרים הגונים ורציניים מתרחקים מהקבוצה, בגלל אותו קהל אלים וגזעני, שלא עושה חשק לאף אחד להתעסק איתם. יש דרך אחת להתמודד עם המציאות העגומה בבית"ר ובעוד מספר קבוצות בליגה הישראלית. שיתוף פעולה של כל הגורמים הקשורים בניהול הליגות בארץ: ההתאחדות לכדורגל, מינהלת הליגה, הקבוצות עצמן, המשטרה ובתי המשפט. את כל המהלך יצטרך להוביל השר העומד בראש המשרד הממונה על הספורט בארץ. המהלך הראשון שנדרש הוא שינוי חקיקה ועונשים ראויים, שיהוו תשתית להתמודדות עם אלימות וגזענות במגרשי הכדורגל. כל הניסיונות בעבר להתמודד עם הבעיה בבתי הדין של ההתאחדות והעונשים שמשיתים על הקבוצות, הוכחו כלא יעילים ולא הביאו לפתרון הבעיה.
רוב הקהלים הבעייתיים כבר מוכרים להנהלות הקבוצות וחלקם גם למשטרה, ובמקום להעניש את הקבוצות, דרך שכאמור לא הוכיחה עצמה, יהיה הרבה יותר יעיל להתמודד מול צופים בודדים, או בקבוצות קטנות, עם עונשים כספיים כבדים והרחקה ממגרשים לצמיתות. ההרתעה תהיה מיידית! קרוב לוודאי שלא יהיה צורך להגיע לכולם, המציאות החדשה תגרום לאחרים לחשוב פעמיים לפני שינהגו באלימות ובגזענות!
דודו מזרחי, חבר לה פמילייה בעבר, עשה בשנים האחרונות שינוי דרמטי בחייו, כשהפך מחבר בארגון גזעני לפעיל חברתי, מנהל סדנאות ומרצה מבוקש בפני בני נוער במוסדות חינוך. בהרצאות אלה הוא מספר את סיפור חייו הקשה והקורבן הגדול שהקריב בגין פעילותו. נגד מזרחי הוגשה בעבר תביעת דיבה על ידי איציק קורנפיין, יו"ר הקבוצה באותה עת, לאחר שהשתתף בהפגנות מול ביתו ודברים קשים שאמר נגד רעייתו. בית משפט פסק על פיצוי בסך, 380,000 שקל נגד מזרחי, מה שהביא גם לפרידה מרעייתו ואם בנו.
סיפורו האישי של מזרחי מהווה דוגמה חיה לרעיון המוצג כאן, למיגור אלימות וגזענות במגרשי הכדורגל ובספורט בכלל.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
