במשך 22 שנה כיהן ג'ורדי ברטומאו כנשיא היורוליג, וכעת מפנה את מקומו. את השם החדש יקשר כל אוהד באירופה לכדורסל, בשליפה, ללא היסוס או ספק: דיאן בודירוגה.
הכוכב הענק מקבל את תפקיד חייו בגיל 49, ועל הנייר זה נראה כמו שידוך מושלם, אחד מגדולי הכדורסל האירופי בכל הזמנים ולא עוד עסקן שמקבל מינוי. הוא מכיר היטב את הנושא ויודע טוב מכולם מה השחקנים והקבוצות צריכים. מי מבין חברי הוועד המנהל של היורוליג שהעלה את הרעיון, אולי יוכל לטפוח לעצמו על השכם ולומר שהוא אחראי למינוי המשמעותי ביותר בכדורסל האירופי. בפניו ניצבים אתגרים, כמו שמירה על רמת התחרות, בחינת מצב שילוב הקבוצות הרוסיות ובעיקר הקרב הבלתי נגמר מול פיב"א שפוגע בכדורסלנים. אבל לא מדובר במישהו שנזרק סתם כך למים העמוקים - מאחר שכבר התנסה מספר פעמים בתפקידים ניהוליים: סגן נשיא איגוד הכדורסל בסרביה ונשיא ועדת התחרויות של פיב"א אירופה. והוא עשה את זה בקלאסה.
כשחקן הוא היה אש בוערת. יכולות הביצוע שלו היו ללא גבולות, פנומן של כדורסל, אחד האנשים שיצקו תוכן לתוך התפקיד שדני אבדיה חולם לבצע ב-NBA, פוינט פורוורד, השחקן הגבוה שמנהל את המשחק ומכוון את החברים. היה דרוש מישהו עם חוכמת המשחק של בודירוגה כדי להראות שזה בר ביצוע. לא סתם הוא היה בן דוד שני של עילוי כדורסל קרואטי שקראו לו דראז'ן פטרוביץ'. הוא ניצל כל הזדמנות כדי לשבח את סגולותיו.
כל מי שפוגש בו לראשונה מיד מתחבר ומתיידד איתו, בגלל שהאינטליגנציה שלו היא גם רגשית. רק צריך לשאול אותו על כדורסל והוא היה נדלק במהירות אדירה. הוא אהב להסביר את צורת משחקו המיוחדת בתנועות ידיים, כדי לא להשאיר שום שאלה שקשורה ליכולתו ללא תשובה ברורה. כמו שהייתה חוויה לראות אותו משחק, הייתה חוויה לא פחות גדולה לשוחח איתו. הוא נתן כבוד גדול למראייניו ואף פעם לא דיבר על עצמו או על יכולתו המסחררת, תמיד דיבר בצניעות ועם חיוך רחב על הפנים. אולי זו אחת הסיבות שהוא נכנס ללב ומתבלט כיחיד בדורו.
4 צפייה בגלריה
כשחקן הוא היה אש בוערת. בודירוגה מניף את גביע אליפות אירופה ב-2001
(צילום: גטי אימג'ס)
בודירוגה נולד במקום קטן בסרביה, ששמו קלק, שם גם התחיל את דרכו ככדורסלן. ב-1992, כאשר הצטרף לטרייסטה האיטלקית, כל העסק התפוצץ. הוא מעולם לא נשאר יותר מדי זמן בקבוצה אחת, פיזר את הכישרון שלו באופן שוויוני: שנתיים בטרייסטה, שנתיים במילאנו, שנתיים בריאל מדריד, קפיצה לארבע שנים בפנאתינייקוס, עוד שלוש בברצלונה וקינוח של שנתיים ברומא. קשה להגיד שהוא מזוהה עם מועדון מסוים. הוא פשוט הפנים של הכדורסל האירופי בכללותו.
כמובן שבמהלך הקריירה שלו הוא קטף כל תואר אפשרי. אליפויות וגביעים בספרד, איטליה ויוון, שתי אליפויות עולם ושלוש אליפויות אירופה עם סרביה, וגם מדליית כסף אולימפית. ויש את המקום בו תמיד חש בנוח, היורוליג, עם שלושה תארים תוך ארבע עונות בין 2000 ל-2003, במדי פאו ובארסה, כשבשני מקרים גם הוכתר כ-MVP בדרך לזכייה. אין ראוי מאדם כזה לעמוד בראש הליגה, ולא סתם כמעלים את שמו באירופה, שומעים שבחים שמתאימים לאגדת כדורסל בגיל 70 או 80, לא מישהו שעוד לא סגר 50. הוא הותיר חותם כ"כ משמעותי.
כן, יש משהו אחד שחסר כאן למי שלא מכיר אותו היטב ומחפש. סקרמנטו בחרה בו במקום ה-51 בדראפט 1995, אבל הוא מעולם לא שיחק ב-NBA. יש כאלו הטוענים, גם בארה"ב, שייתכן כי מדובר בשחקן הגדול ביותר שלא הופיע בליגה הטובה בעולם. זה ממש לא נזקף לרעתו – ה-NBA רק הייתה על סף ההשתלטות של הכוכבים האירופים כאשר הוא עמד על הפרק. וסגנון המשחק שלו היה זר לאנשי המקצוע. כיום, מישהו עם יכולות הקליעה וניהול המשחק המדהימות שלו, בגובה 2.05 מ', היה יכול להגיע למעמד של לוקה דונצ'יץ' ויאניס אנדטוקומבו.
כאמור, משימה חשובה עומדת לפניו. היורוליג תעבור כנראה לראשונה את רף 100 מיליון האירו בהכנסות. לחלק מהקבוצות הבכירות היו טענות נגד ברטומאו וצוותו בנוגע לחלוקת הרווחים, והן פעלו להדחתו בשל כך. כעת הן רואות בנשיא החדש כמי שיביא למפנה ולתנופה כפי שהליגה הזו לא ידעה. ראשי המועדונים סומכים עליו כי יחולל את השינוי, יביא לפריחת היורוליג ויהפוך אותה למקבילה אמיתית ל-NBA מבחינה תחרותית, כלכלית וחברתית.
ואני? ראיתי את הגדולים ביותר משחקים כדורסל מקרוב. אבל שחקן עם מוח כזה מצד אחד ויכולות משחק כפי שהיו רק לו, לא ניתן לשחזר. במשך עשרות השנים שלי בכתיבה, לא פגשתי איש מיוחד כ"כ. לא מזמן, כשדיברתי עם חבר על כוכבי עבר, אמרתי לו כי הייתי מוכן לשלם הרבה כדי לראות אותו שוב באיזה משחק לוהט. כי אין שני לדיאן בודירוגה.
