הריצה ל־300 מטרים אינה מקובלת כריצה מרתקת עבור הקהל הרחב, לא מתחרים בה באולימפיאדות והמומחים אף לא מייחסים לה חשיבות פיזיולוגית גדולה. מדובר במרחק שהאתלטים מתחרים בו במיוחד בתקופת החורף, ואפילו ההישג הטוב ביותר בו לא נרשם כשיא עולם, אלא "התוצאה הטובה ביותר".
ואף על פי כן, רשימת השמות שהחזיקו ב"שיא" הזה בשנות האלפיים כוללת סופרסטארים בלבד. הדבר מוכיח כי ריצת ה־300 שווה התייחסות – גם בהקשר של יכולות עכשוויות וגם כמבשרות על פוטנציאל מבטיח בריצות 200 ו־400 מטרים – וכי לטסילה טבוגו עומד לטרוף את העולם.
שיאן העולם ב־400, ווייד ואן ניקרק מדרום־אפריקה, החזיק בתוצאה הטובה ביותר ב־300 מאז 2017, 30.81 שניות. לפניו היה זה מייקל ג'ונסון עם 30.85, תוצאה שהחזיקה מעמד 17 שנה. יוסיין בולט מדורג רביעי בכל הזמנים עם 30.97. בחודש שעבר, ועם איתות רציני לפריז, טבוגו בן ה־20 מבוצוואנה קבע 30.69 והשאיר מאחור את כל השמות הללו. כמובן שה־300 הוא עסק משני, אבל הוא שמח להיכנס לרשימה של הגדולים, והוכיח שיגיע לאולימפיאדה הקרובה כדי להיאבק על יותר ממדליית זהב אחת. כן, זה אותו טבוגו שבאוגוסט 2022 ראה את בלסינג אפריפה הישראלי לוקח לו בפיניש אדיר את הזהב ב־200 באליפות העולם עד גיל 20 בקולומביה, בריצה המהירה ביותר בתולדות התחרות.
באופן טבעי, ההישג המדהים של בלסינג תפס את כל הכותרות בישראל. הוא היה שקול פחות או יותר לניצחון 2:3 של נבחרת הכדורגל על צרפת ב־1993. אבל כבר אז אי־אפשר היה להתעלם מטבוגו. הרי מספר ימים לפני אותו גמר, הוא הפך בתחרות ההיא לשיאן העולם לנוער ב־100 מטרים כשקבע 9.91 שניות – "למרות ש־20 מטר לפני הסיום החל להאט ועבר למצב הליכה כמו בולט בשיא העולם הראשון שלו בבייג'ינג", מתפעל פרשן האתלטיקה, ד"ר גלעד ויינגרטן. בכך, טבוגו היה הנער השני בסך הכל בהיסטוריה שירד מ־10 שניות, אחרי טרייבון ברומל האמריקאי.
מאז אותה תחרות, הפריצה של טבוגו (1.84 מ', 72 ק"ג) הייתה מטורפת, ורשימת ההישגים שלו מציבה אותו בטופ העולמי. באליפות העולם האחרונה לבוגרים הוא זכה במדליית הכסף ב־100 ובארד ב־200; ה־19.50 שקבע ב־200 בליגת היהלום (אפריפה והוא קבעו 19.96 באותו הגמר, הישראלי הקדים אותו בשש אלפיות) מציב אותו במקום השישי בכל הזמנים; הוא כבר חתום על חוזה המוערך ב־300 אלף דולר לשנה עם "נייקי". נואה ליילס מארה"ב, הטרבליסט בספרינטים מאליפות העולם, כבר מרגיש את הילד מבוצוואנה רץ לו על היבלות.
הפיל שעל המסלול
בוצוואנה ידועה כ"ארץ הפילים". לפי פרסומים שונים, שליש מהפילים בעולם נמצאים בשטח המדינה, הגובלת בנמיביה וקרובה לדרום־אפריקה. אלא שבוצוואנה בת 2.4 מיליון האזרחים לא מצמיחה רק את חיות הענק, אלא גם רצים מצטיינים, במספר מרשים ביחס לגודל האוכלוסייה. שתי המדליות האולימפיות הבודדות שלה הגיעו מבעל התוצאה השלישית בטיבה בהיסטוריה, נייג'ל איימוס (כסף ב־800 מטרים בלונדון 2012, בגמר הבלתי נשכח שבו דייויד רודישה קבע את שיא העולם שמחזיק עד היום, 1:40.91 דקות) ומרביעיית השליחים 400x4, שבטוקיו 2020 זכתה במדליית הארד. בהנחה שירוץ 100 ו־200, ויצטרף לרביעיית ה־400, יש סיכוי טוב שטבוגו לבדו ישיג באולימפיאדה אחת יותר מדליות מאשר השיגה כל המדינה שלו מאז הבכורה שלה ב־1980.
זו תהיה חוצפה לפנטז על ארבע מדליות זהב, המאמץ לא אנושי, אבל אי־אפשר שלא לציין את העובדה שטבוגו הוא אכן גם רץ 400 מעולה. עד כמה מעולה? נכון לעכשיו הוא מחזיק בתוצאת השנה בעולם, 44.29 שניות. לקראת האולימפיאדה התוצאה הזו תידחק לאחור, אבל היא מלמדת על העומק הטמון הבו, ובוודאי גם ההתלבטות בנוגע להתמחות הנכונה עבורו. בסוף החודש הוא אמור לרוץ 400 בניירובי, בתחרות המסורתית ע"ש קיפ קיינו, וכבר קיימת התרגשות רבה לקראת מה שהוא מכין. ההערכה היא שיוותר על ה־400 האישי בפריז, אך הוא עצמו אמר כי הוא מאמין שהסיכוי הטוב ביותר שלו לשיא עולם הוא דווקא במקצה הזה. אולי בעתיד.
"מזנק כמו אריה"
טבוגו הוא בנה הגדול (מבין שניים) של אמו החד־הורית סראוויטה. "הכי חשוב עבורי כנער שהצטיין באתלטיקה היה שיכולתי להכניס כסף הביתה ולשפר את רמת החיים שלנו", אמר בעבר. האם, מצידה, מתוך רצון לגונן עליו, ביקשה שלא יקרא עיתונים ויתנתק מהרשתות החברתיות, כדי שלא ייחשף לביקורות, טוקבקים וכתבות. כילד הוא התבלט בין כדורגל לאתלטיקה, אך מאמנו, דוסה מוסימניאנה, שיכנע אותו לבחור במסלול. ההתלבטות הבאה הייתה בין ספרינטים למרחקים בינוניים, אך המבנה הפיזי של "התלמיד" (כינוי שקיבל מאחר שהתפרסם עוד כשלמד בבית הספר) הכריע את הכף. פשוט לא היה ניתן להתעלם ממנו. אמנם הוא לא ענק כמו בולט (שמתנשא לגובה 1.93), אבל עדיין גבוה, ו־ויינגרטן אומר כי "מדובר בבחור שעושה ארבעה צעדים וחצי בשנייה. כשהוא ניתק מחללית האם כבר קשה לעצור אותו".
כשמאמנו של אפריפה, יגאל בלון, נוסע לתחרות גדולה, הוא מנצל את המעמד גם לצפייה באימונים של גדולי האתלטים בתקווה ללמוד מהם. וטבוגו הותיר עליו רושם מיוחד: "הבחור הזה שונה מהאחרים", הוא אומר. "כשאנחנו מביטים על אתלטים שמכינים עצמם לתחרות שאוטוטו נערכת, כולם בשיא ההתלהבות. טבוגו עושה רושם שכל המהומה לא נוגעת בו. הוא עושה סיבוב קל ועוזב. הכל משתנה כשהוא מזנק כמו אריה ליריית הזינוק ולא משאיר הרבה מרחב ליריבים. חוץ מזה, מדהים שהוא כמעט תמיד משאיר את ההרגשה שהוא לא נתן את המאה אחוז שלו ויש בו עוד מאגרים".
זיכרונות מבולט
שמו של בולט עובר כחוט השני לאורך הכתבה, ולא סתם. טבוגו הודה כי הוא חוקר את הקריירה של הג'מייקני ומנסה ללמוד לעומק איך עשה את מה שעשה. כמו בולט (אם כי טרם באותה רמה) הוא רץ בצורה קלילה, גמישה, כאילו מדובר בספורטאי אלסטי. ואז מגיע הקטע של הסיומת שמבטא את השמחה על הצלחת המבצע. עם זאת, הוא הבהיר לאחרונה: "אני לא רודף אחרי שיאי עולם, מה שמעניין אותי זה הזהב האולימפי".
ועדיין, מדהים שאפריפה ניצח אותו במרוצו ההישגי האחרון בגיל נוער. כשהם דיברו בסיום, בלסינג קושש ממנו כמה מילים. הבוצוואני אמר לו, לטענתו: "עשיתי את המיטב, אתה היית ראוי לניצחון". עם זאת, נוכח תכנית התחרות, טבוגו היה עסוק במשך יומיים בסדרות ריצות בדרך לגמרים ב־100 וב־200, בעוד בלסינג השתתף רק במרחק אחד. בכל מקרה, עקב מעמדו הייחודי של טבוגו היום, אף אחד לא יכול לערער או להטיל דופי כלשהו בהישגו המזהיר של הישראלי – ניצח כוכב בקרב על פודיום באליפות עולם.
אבל קולומביה כבר רחוקה, ופריז על הכוונת. כאמור, ליילס הוא הפייבוריט הברור ב־100 וב־200, ובלון מסמן עוד טוען אמריקאי לכתר: "אני חושב שאריון נייטון, שיאן העולם לנוער ב־200 עם 19.49, לא פחות מוכשר מטבוגו". אומר בלון. הכל נכון, רק שכדאי להיזכר בטוקיו: אנחנו כבר לא בתקופה של בולט, בה זהות המנצח הייתה ברורה. מי האמין שהאלוף האולימפי והאיש המהיר בעולם יהיה האיטלקי האלמוני מרסל ג'ייקובס?
פורסם לראשונה: 08:38, 11.04.24