צפו: אוהדי ארגנטינה בבואנוס איירס
(זאב אברהמי)
עיריית בואנוס איירס ארגנה "באנדרזו" לשבת בערב, בשישה מוקדים ברחבי העיר, מצעד דגלים שאמור לתת עידוד ולחזק את הנבחרת הארגנטינאית לפני משחק הגמר היום (ראשון, 17:00) נגד צרפת.
עוד כתבות לקראת הגמר הגדול - היכנסו למתחם המיוחד
מוכרי המזכרות הגיעו ופרסו את מרכולתם - דגלים, זמבורות, כובעים והתמונה הכי פופולרית בימים האחרונים בה מסי ומראדונה עולים למגרש ומראדונה מעביר למסי את הכדור. השוטרים נפרשו בכוחות גדולים על השדרה הענקית שמקיפה את האוליבסקו, המכוניות צפרו, ורק דבר אחד היה חסר: אנשים. פחות מ-200 איש הגיעו למתחם שבשעת המשחק היום אמור לארח בסביבות מיליון אוהדים. ה-200 האלו באמת התאמצו, שרקו, שרו, העמיסו ילדים על הכתפיים, אבל החגיגה לא התניעה.
"קודם כל, זה דבר מאוד נורמלי", אמר לי ניקולאוס, תושב בואנוס איירס שהגיע למקום. "אין דבר אחד שהעיר שלנו מארגנת ועובד כמו שצריך. מי הם חשבו שבכלל ירצה לבוא? אם הם היו רוצים לעודד את הנבחרת היו צריכים לשלוח חלק מאיתנו לקטאר".
אבל אתה באת.
"זה בגלל שאני חייב להעביר את הזמן, ואני יודע שאני לא אשן הלילה. הכל סגור הרבה יותר מוקדם מהרגיל, ואם אתה נשאר לבד וער, באות המחשבות הרעות, שזה הכי גרוע. גם לעצמך, וגם למזל הרע של הנבחרת. כבר לפני חצי הגמר לא הצלחתי לישון, אז אני בטוח שהלילה יהיה סיוט".
בשבת היה אחלה מזג אוויר. הטמפרטורה צנחה בעשר מעלות לכיוון ה-25 מעלות, הרוח נשבה וכל בואנוס איירס ישבה בחוץ, שתתה קפה ואלכוהול ושחתה בקרניים של השמש. היה צריך להספיק. הכל נסגר אתמול הרבה יותר מוקדם מהרגיל. הסופרמרקטים נעלו שערים בשמונה, מסעדות סירבו לקחת הזמנות אחרי 11 בלילה (בדרך כלל פתוחות עד שתיים), מועדוני הלילה בכלל לא טרחו לפתוח את הדלתות. אחת הסיבות לכך היא השעה המוקדמת שבה ישוחק המשחק בשעון מקומי, 12:00 בצהריים, שזו שעה באמת לא הגיונית לאליפות העולם.
אבל הייתה גם סיבה אחרת שבגללה בואנוס איירס נכנסה לעוצר לא אופייני, בעיקר בסוף השבוע, ומדוע כולם כלכלו את צעדיהם בתבונה ובניסיון להעתיק במדויק את מה שעשו לפי שמינית, רבע וחצי הגמר. "מופא", מושג שמיתרגם במסורבל ל"עין הרע".
ויש עוד מושג, "קוולה", שמבקש על חזרה מדויקת על מה שעשית לפני ניצחונות אחרים. "את המשחקים בבית המוקדם ראינו בפאן-זון בשכונת פאלרמו", אומר יעקב ליפשיץ, "בשמינית ישבנו בבית קפה, ואחרי הניצחון הם השביעו אותנו שנבוא עוד פעם. אחרי הניצחון בחצי הם כבר אמרו לנו שהם שומרים לנו שולחן לגמר".
ליפשיץ, בן 27, הוא מנהל קהילת "עובדות לא חשובות בספורט", ומוצ'ילרו של כדורגל. הוא הגיע לארגנטינה לפני שלושה חודשים כדי לחזות בכמה משחקים בליגה המקומית, נתפס והחליט להמשיך את השהות עד אחרי סוף המונדיאל.
"כמו טקס דתי"
"אני ג'אנקי של קהלים. אני הולך למשחקים בשבילם. הייתי כבר בדרבים של מילאנו, ביוון ועוד כמה ליגות. זה משהו אחר פה. הם לא באים לפרוק עצבים. זו לא מלחמה. הם באים לחגוג את הקבוצה. ילדים בני חמש, נשים בהיריון, זקנים, עם כסף, בלי כסף, כולם ביחד באים לחגוג את שלוש השעות הכי טובות של השבוע שלהם. לאף אחד בכלל לא אכפת מהתוצאה. הם באים עם חצוצרות, תופים, מצילתיים, פילהרמונית של השכונה. חגיגה של שילוב של אהבה שלהם למוזיקה וכדורגל. חגיגה עם לחן שגורם לך לקפוץ ולרקוד, כמו טקס דתי יחד עם מסיבת טראנס".
"וזה לא מפליא אותי החגיגה של הריקודים בסוף המשחק עם הקהל ששר את 'מוצ'אצ'וס'. הם מגלמים את הבריחה מהמציאות. ככל שהמדינה נמצאת במצב רע יותר, ככה אנשים יותר אובססיביים לכדורגל כאסקפיזם. זו מדינה בעייתית ואנשים עם מלא אמוציות, וכדורגל הוא ממש התרופה שלהם. חודש שלם שאין יריבות בין בוקה לריבר. חודש שהממשלה מעכבת החלטות כדי לא לעצבן את התושבים או לפגוע באופוריה שלהם. אני לא יכול לחשוב איך העיר הזו תיראה החל ממחר, לכאן או לכאן".
עוד מעט חצות. מהחדר לידי בוקעת מוזיקה חזקה, ואנשים שרים שרים בספרדית. חוסר מנוחה. המתח מחשב את זמנו לאחור. אחרי חודש באופוריה, בואנוס איירס מתעוררת אל הלא נודע.
