אחד הדברים שהבדילו בין מייקל ג'ורדן לבין כוכבי העל האחרים בצמרת של הכדורסל, והפכו אותו בעיני רבים לטוב ביותר שהיה כאן, זוהי התחושה שתמיד עוברת לך בוורידים כשאתה רואה אותו משחק. פשוט לא היו לו גבולות! זו לא תחושה שהייתי מרגיש כשהייתי צופה באף שחקן-על אחר שדרך על מגרש כדורסל, לא לברון ואפילו לא קובי. אבל כשמדובר בקליעה לסל, אותה תחושה קיימת כשמסתכלים על הדרך בה סטף קרי משחק לכל אורך הקריירה שלו, המהלכים שהוא מפיק כמעט כל לילה, הדרך שהוא זז בהתקפה, ראיית המשחק וקבלת ההחלטות שלו. יש למשחק שלו שטף מיוחד, כזה כמו שהיה רק לשחקן אחד לפניו.
במהלך כל השנים האחרונות קרי היה תמיד הברומטר של גולדן סטייט, אבל ההבדל בין הקבוצה של העונה לזאת של העונות הקודמות הוא שהשנה הוא לא הברומטר היחיד. האבולוציה שלה בשנתיים האחרונות הביאו אותה ערב פלייאוף 22/23 למצב בו היא לא עוד הקבוצה של קרי בלבד, אלא קבוצה בה לכל השחקנים בסגל יש תרומה משמעותית ומאוזנת להצלחות שלה.
בשנים האחרונות, ה-NBA הוא בליץ טהור של התקפה. ב-12 שנים עלה ממוצע הנקודות של קבוצה למשחק מ-104.6 ל-114.8, יותר מ-10 נקודות, וזה המון. איתן אגב עלו גם אחוזי הקליעה מ-44.8% ל-47.5%. לכן, קשה לי לראות איך כל אחת מהקבוצות שעלו לפלייאוף, חזקות ועמוסות כוכבים ככל שיהיו, מסוגלת להתמודד מול הקבוצה עם כלי הנשק הכי משוכללים היום בליגה, בעיקר לטווחים ארוכים.
לגולדן סטייט של השנה יש מספרים מפחידים בכל הקטגוריות המשמעותיות, בפרט כשמדובר בסדרות וכל שחקני המפתח בריאים. לקבוצה יש השנה הרכב כמעט מלא שעומד על ממוצע עונתי של מעל 51% מהשדה. אם נסתכל למשל על אחד הכוכבים הגדולים בשנתיים האחרונות , ג'ה מוראנט מממפיס, הוא לא מתקרב אפילו לזה ועומד על 50.4%, אבל עדיין נחשב לסופרסטאר שאמור להיות הפקטור העיקרי בקבוצה שלו אם היא רוצה להצליח להתקדם בפלייאוף. וזו לא חוכמה לקלוע 30 נקודות בערב אם אתה עושה את זה באחוזי קליעה נמוכים מדי.
הדומיננטיות של ה"דאבס" לא נאחזת רק באחוזי הקליעה של שחקניה, אלא גם בדרך שההתקפה שלה משחקת. הם אמנם אחת מ-3 הקבוצות עם ההתקפה הכי טובה בליגה (מבחינת ממוצע נקודות, קצת מעל 118 למשחק), מעבר לכך הם רצים, חוסמים אחד לשני וחותכים יותר מכל קבוצה אחרת בליגה, וזה מאפשר גם לשחקני הפנים וגם לשחקני החוץ יותר קליעות קלות מתחת לסל או בחדירה אליו. החלק השני בהתקפה הוא הקליעות לשלוש.
נחזור שנייה לג'ורדן. השחקן שהיה אולי הכי דומה לו בצורת המשחק, בתנועות שלו, בנאמנות שלו למועדון יחיד לאורך כל הקריירה ובגישה שלו לכדורסל, היה קובי בראיינט, שחקן שמדברים עליו לא מעט כעל השני בטיבו אחרי מייקל. דמיינו לעצמכם איך היו מתמודדות קבוצות יריבות עם שני השחקנים האלה יחד באותו ההרכב? רק שמבחינת קליעה מרחוק, לגולדן סטייט יש באותו ההרכב את שני הקלעים הגדולים במשחק כיום, קליי תומפסון וסטף קרי. קליי, כבר היום אחד מקלעי השלשות הגדולים בהיסטוריה, מוביל את רשימת קלעי השלוש השנה בליגה והפך לשלישי אי פעם שמדייק ב-300 שלשות בשנה, ממש במשחק האחרון של העונה הסדירה. עשו זאת לפניו רק חברו לקבוצה קרי וג'יימס הארדן. ואלו לא רק שניהם: לגולדן סטייט יש שלושה שחקנים בין קלעי השלשות המובילים בליגה העונה, לצד ג'ורדן פול.
מעבר לכך, לגולדן סטייט יש עוד לפחות 4-3 שחקנים שקולעים מחוץ לקשת באחוזים מפלצתיים, וזו הקבוצה שקולעת הכי הרבה שלשות (16.6) באחוזים הכי גבוהים (43.2), מוסרת הכי הרבה אסיסטים, ואולי הנתון החשוב מכול – מייצרת הכי הרבה פוזשנים (הזדמנויות בהתקפה), 101.6 בממוצע. איך ההגנות, בטח בסדרות שנמשכות לאורך זמן, יכולות להתמודד עם קבוצה כזה? התשובה היא שאי אפשר. סקרמנטו, ההתקפה בעלת מספר הנקודות הגבוה ביותר בליגה, הצליחה לעמוד בקצב הזה במשחק הראשון, אבל זה קשה בסדרה שלמה.
פרט ליכולת הקליעה, אחד הנתונים החשובים ביותר בפלייאוף הוא היעילות של שחקני הספסל שמקבלים הרבה יותר דקות על מנת לחלק עומס. בלי ספסל איכותי מספיק, קשה מאוד לקחת אליפות. הספסל של גולדן סטייט הוא אחד מהשניים בעלי אחוזי הקליעה הטובים בליגה, ושביעי במספר הנקודות (37.9). רק אחד מאלו שמדורגים מעליהם עוד יכול לחכות בפלייאוף, של הלייקרס או הקליפרס. נכון, לגולדן סטייט היו לא מעט בעיות בהגנה השנה, אך ברובה היו חסרים שני שחקני ההגנה הטובים ביותר שלה – גארי פייטון ג'וניור ואנדרו וויגינס, אותם היא קיבלה חזרה לפני הפלייאוף. כשהם חזרו, היא הוכיחה עד כמה היא מוכשרת גם בצד הזה של המגרש.
פרשנים רבים אוהבים להטיל ספק ביכולת של גולדן סטייט ללכת גם השנה עד הסוף. כשאני מקשיב להם, זה לפעמים נראה שהם עושים דווקא. כאילו במכוון הם מתעלמים מהמספרים שנמצאים מתחת לאף שלהם. פרשנים שאמורים להיות עם לא מעט ניסיון בכדורסל, כאלה ששיחקו בליגה או סיקרו אותה במשך שנים רבות. הם שגו בשנה שעברה. הם עומדים לטעות שוב השנה. לפעמים הקבוצה היחידה שבאמת אין לה צורך להוכיח דבר, לאף אחד, היא זו שיודעת פשוט איך לבצע את העבודה ולקחת עוד צלחת אליפות.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
