התסריט הכמעט ודאי הוא שרובי קין יסיים את עונת הפרימיירה שלו כמאמן ראשי עם אליפות. אם מכבי חיפה לא תרשום עוד קאמבק מהסרטים, האירי יסמן "וי" ענק על המטרה שלשמה הונחת – להביא לסוף שלטון הירוקים אחרי שלוש שנים ולהחזיר את ההגמוניה לקריית־שלום. אלא שמסביב לאידיליה הזו מפוזרות כמה כוכביות, הגדולה שביניהן היא העובדה שלא הצליח להפוך לקונצנזוס. עתידו במכבי ת”א אולי תלוי רק בו, אבל אם יחליט לעזוב לא בטוח שהאוהדים יתגעגעו.
עוד לפני שאפשר יהיה לשים חותמת סופית על הצלחת, כדאי לבחון את היעילות של קין משני כיוונים, סוג של מדד פלוס־מינוס, גרסת הכדורגל. מצד אחד הוא מוביל את הליגה בפער של שבע נקודות (מחר הקבוצה שלו יכולה לברוח שוב ל־10 נקודות), אבל כבר איבד יתרון כזה. הוא עומד לשבור את הרצף של מכבי חיפה, אבל הקהל יזכור לו את ההשפלה מול אולימפיאקוס ואת ההדחה המביכה מהגביע. הוא מנהל את הקבוצה ביד חזקה ואפילו לא חשש לספסל את הכוכב הגדול שלו באקט מנהיגותי, אבל השתיקה שלו אחרי 7 באוקטובר הייתה רועמת מדי. הבעלים, מיץ' גולדהאר, מאוד מחזיק ממנו ורוצה שימשיך, השחקנים מעריכים אותו – אבל ביציעי בלומפילד לא בדיוק כתבו לכבודו שירים.
רגע לפני שמכבי ת"א מוציאה את השמפניות מהפריזר, זה הזמן לנסות לפענח את חידת רובי קין – אחד המאמנים המורכבים שנחתו בקריית־שלום בעידן מיץ’ גולדהאר.
1. ההצגה והקריסה. אם נצלול קצת לפרטים ונשחק עם היתרונות והחסרונות, אז אפשר לקבוע שנקודת התורפה העיקרית של האירי היא משחקי נוקאאוט. עוד לפני שחלום הטרבל התנפץ לרסיסים על ידי הילדים של מכבי פ"ת, קין היה חתום על אחד ההפסדים הקשים של מכבי ת"א באירופה – 6:1 – ועוד אחרי 1:4 ענק בפיראוס, שהיה אמור לסלול את הדרך לרבע גמר הקונפרנס־ליג. המאמן האירי כשל במשימה להוריד את השחקנים שלו לקרקע, התעלם מהחגיגות המופגנות שלהם אחרי הניצחון במשחק הראשון, ומההצהרות שרק הדליקו את היוונים. את התוצאה כולנו ראינו.
קין: "להם היה יותר מה להפסיד"
(באדיבות One)
אם התבוסה ביוון הייתה התפרקות טוטלית של כל הקבוצה, ההפסד לחבורה של רן קוז'וך רשום בעיקר על שמו של קין. ההחלטה לא לפתוח עם שבעה שחקני הרכב, במשחק שאין ממנו דרך חזרה, עלתה למכבי ת"א בהדחה כואבת. בהארכה התברר שהשוויון שספגו הצהובים קודם לכן, בדקה ה־96, רגע אחרי שערן זהבי העלה ל־1:2 בפנדל, לא היה מקרי. עובדה שבהמשך עשרה שחקנים של מכבי פ"ת עשו צחוק מההגנה המחוררת של היריבה – כל הדרך לחצי הגמר. אז לא, לא מדובר כאן בקבוצה קטנה שגנבה ניצחון, אלא בכזו שהגיעה מוכנה יותר ועלתה בצדק.
2. מחסום דגו. קין עם יתרון דו־ספרתי סופר מבטיח, אבל בדו־קרב בין המאמנים ידו של דגו על העליונה, כולל שבירת מחסום בלומפילד אחרי 13 שנה. אותו משחק נתן את האות למהפך הגדול של מכבי חיפה, אך קשה להאמין שלאלופה נשאר מספיק דלק במכל כדי לעשות עוד ריצה כזו – למרות שכבר ראינו דברים מטורפים בכדורגל הישראלי ובכלל.
נכון, הנקודה במפגש האחרון ביום שני בבלומפילד משרתת בעיקר את מכבי ת”א, אבל קין שוב השאיר את האוהדים עם טעם חמצמץ, וספג ביקורות על ניהול המשחק, שבו האלופה הייתה טובה יותר וקרובה יותר לניצחון.
3. גב מהבוס. מעבר לתוצאות הטובות ולמטרה שהושגה, הסיבה שגולדהאר תמך במאמן לאורך כל הדרך היא העמידה שלו בלחצים מבית. באירלנד, מדינה פרו־פלסטינית מובהקת, מתחו ביקורת קשה על ההחלטה של קין לקחת את הג'וב הישראלי, ובתקשורת שם אף ציינו כי הוא מכתים בכך את הקריירה שלו – לא רק זו שאותה הוא התחיל על הקווים, אלא גם זו שהשאיר מאחוריו כאחד השחקנים הגדולים והאהובים בתולדות הכדורגל האירי.
הקולות הפכו לארסיים יותר כשבחר להישאר במכבי ת"א בזמן שצה"ל החל לפעול בעזה. קין שמר על פרופיל נמוך, כשבמקביל אוהדים צהובים דרשו ממנו להפגין הזדהות עם החברים ליציע שנהרגו או נחטפו מאז 7 באוקטובר. כשזה לא קרה, הוא איבד מניות אצל הקהל. איכשהו קין מצליח מאז להלך בין הטיפות, אבל בשיח בפורומים יש לא מעט תלונות על ההתעלמות של המאמן מהאירועים – עוד לפני הקטע המקצועי.
4. מחפש את היציאה. דווקא בתקופה הכי קשה שלו, כשאיבד את היתרון המבטיח ואיפשר למכבי חיפה לעקוף אותו, המאמן האירי התמודד עם שמועות על מגעים, לכאורה, שניהלה מכבי ת"א עם ברק בכר – וציפה להכחשה פומבית נחרצת מהקבוצה, דבר שלא קרה, למרות שהתברר כי לא היו שום שיחות בין הצדדים. אבל לא זו הסיבה שהוא מסרב לדבר על עתידו. כמו מאמנים זרים אחרים שראו במכבי מקפצה, גם קין רוצה להתקדם ליעד גדול יותר. זה לא סוד שהחלום שלו הוא לאמן את נבחרת אירלנד, וברור לו שעונה נוספת כאן – בטח כשסיום המלחמה אינו נראה באופק – תרחיק אותו מהמטרה.
לא בטוח שאליפות בישראל תספיק לו כדי לקבל הצעה מליגה בכירה יותר, אבל העלייה לשמינית גמר הקונפרנס־ליג בכל זאת סידרה לו חשיפה מסוימת, וגם השם שלו כשחקן עבר מוכר ומוערך בוודאי לא מזיק.
מה שבכל זאת עשוי לפתות אותו להמשיך במכבי ת"א, בטח אם הסוכן שלו יחזור בידיים ריקות, הוא הסיכוי להגיע לשלב הבתים בליגת האלופות וכמובן השכר הגבוה שהוא מקבל.
5. זה האופי, לא היופי. מעבר לעובדה שקין עמד במבחן התוצאה, אי־אפשר לומר שמכבי ת"א הציגה העונה כדורגל גדול או שהביאה בשורה חדשה. כבר היו אלופות לא משכנעות בהיסטוריה, אבל צריך לזכור שנקודת הפתיחה של קין הייתה נוחה יחסית: היריבה הגדולה על התארים, מכבי חיפה, עברה טלטלה עם עזיבת רוב הכוכבים, סבלה מפציעות רבות – והייתה צריכה להמציא את עצמה מחדש אחרי הפרידה ממאמן בפרופיל גבוה כמו בכר, האיש שהכי מזוהה עם ההצלחה הירוקה.
קין כנראה לא ישאיר אחריו מורשת כמו שהותירו אוסקר גרסיה, פאולו סוזה, פטר בוס ו־ולדימיר איביץ', אבל הוא כן היה האיש הנכון במקום הנכון מבחינת מכבי ת"א, והוא גם בטח לא ייכנס לרשימה השחורה של המאמנים שעברו בקריית־שלום, כמו יורגוס דוניס, פטריק ואן לוון, מלאדן קרסטאיץ' או אייטור קראנקה.
6. זר אחד מספיק. באותה נשימה חייבים לציין שמגיע למאמן האירי קרדיט גדול על כך שהצליח לתמרן עם זר וחצי. מלבד מי שמסתמן כשחקן העונה, פליסיו מילסון, ואנריק סאבוריט שנמצא בירידה חדה, כל היתר הם כישלון של המנכ"ל בן מנספורד, האחראי על בניית הסגל. מאורלנדו מוסקרה שהפך לשוער שלישי (לא שרועי משפתי, שזכה מן ההפקר, הוא שוער גדול), דרך דריק לוקאסן וקיקו בונדוסו המאכזבים, ועד הנרי אדו שהגיע כ"חיזוק" בחלון ההעברות בינואר – ואוהדי מכבי ת"א עדיין מחפשים אותו בקצה הספסל.
7. בלי פאנץ'. מלבד ההתעלות של מילסון, שסחב את מכבי ת"א על הגב שלו, קשה להצביע על יותר מדי שחקנים שהשתדרגו בצורה יוצאת דופן אצל קין. אפשר לציין את יוריס ואן אובריים שלא נספר על ידי איביץ' וגילה שיפור, או גבי קניקובסקי ודן ביטון שהתקדמו בהיררכיה. אבל פרויקט הדגל של מכבי ת”א, הצעירים הכישרוניים דור תורג'מן ורוי רביבו (איבד לאחרונה את מקומו בהרכב לאופיר דודזאדה) – לא עשו את הפריצה המיוחלת, ואת עידו שחר גילה המאמן רק בשלב מאוחר.
גם יונתן כהן ואייל גולסה לא ירצו לזכור את העונה הזו מבחינה אישית, ושחקני הרכש שהגיעו בינואר – מתן בלטקסה, רז שלמה ויונס מלדה – לא הביאו ערך מוסף. איכשהו כל המרכיבים הספיקו כדי לייצר מתכון מנצח, אבל כזה שלא משאיר טעם של עוד.
8. הלו זה פרמייר ליג. כאן חובה לציין שהשחקנים אוהבים ומעריכים את קין ונהנים לעבוד תחתיו. "הוא אחד המאמנים הכי נחמדים שהגיעו למכבי ת"א, איש מקצוע טוב", אמר אחד מהם. "כמי שהיה ווינר ענק בפרמייר־ליג, הוא הביא איתו תרבות אחרת ונתן לנו השראה".
9. בלי חשבון. בדיוק כמו קין, גם ערן זהבי לא יודע איך לאכול את העונה הזו. מצד אחד כבש 16 שערים ומוליך כמו שהוא רגיל את טבלת כובשי הליגה, אבל ביותר מדי משחקים גורליים נעלם. כשהקבוצה הייתה צריכה את המנהיגות שלו, מספר 7 לא היה שם. ובאופן די מפתיע קין לא דפק חשבון לכוכב, וכשהיה צריך השאיר אותו על הספסל והתייחס אליו כאל שווה בין שווים. לזכותו של המאמן אפשר לזקוף את העובדה שזה נגמר בשקט מופתי.
10. באתי ניצחתי הלכתי. לסיכום, אפשר לשים זרקור על צומת אחד קריטי במסע של קין: היכולת שלו להתגבר על משברים שאולי מאמנים אחרים לא היו יוצאים מהם. לפתוח פער של 10 נקודות, לאבד את היתרון הזה ואז שוב לחזור לנקודת ההתחלה – זה לא דבר שאפשר להקל בו ראש. בהנחה שלא תקרה עוד תקלה, האירי יוכל להכריז: "ניצחתי". ואם ילמד מהטעויות, אולי בעוד כמה שנים – כשיאמן קבוצה בכירה – ניזכר איפה הוא עבר טירונות.
פורסם לראשונה: 01:30, 14.04.24
