(בימוי: אסף קוזין, צילום: ירון שרון)
ענת ליליאור קורצה מהחומר הנכון. כל פרט בביוגרפיה המתהווה שלה – בכל זאת, היא רק בת 21 – בטון הדיבור, ובמילים שלה – צועק את זה. נתחיל בזה שאף אחד לא היה צריך לזרוק אותה למים: היא ישבה על החוף, ילדה בת 5, ראתה את הגולשים, וביקשה מאבא להתחיל גם. זו לא תהיה הגזמה לומר שלא היה אחד בעולם כולו שדמיין שזה יסתיים בהעפלה לאולימפיאדה.
נתחיל בזה שבשלב ההוא אף אחד בכלל לא יכול היה לדמיין שגלישת גלים אי פעם תהיה ענף אולימפי. כמו שהיא עצמה מסבירה היטב לצוות ynet, שהתלווה אליה למשך יום אחד במסגרת פרויקט "יום בחיי" – הדימוי של הענף היה אחר.
נכון, כבר עשרות שנים מתחרים ברחבי העולם ספורטאים מקצוענים על פרסים בשווי מאות אלפי דולרים. נכון, רוב חובבי הספורט בעולם יודעים מיהו קלי סלייטר. אבל האמת היא שכאשר האדם המצוי חושב על גולש בים, הוא לא רואה בעיני רוחו ספורטאי אולימפי. "כל אחד מסתכל על גולש ואומר 'וואי, איזה סטלן הוא', או 'איזה הפוך הוא'. אף אחד לא הסתכל עלינו כספורטאים אמיתיים שיהיו באולימפיאדה".
ההודעה על הפיכת הענף לאולימפי התקבלה בדיוק יומיים לפני פתיחת ריו 2016. זה קרה בתום כ-25 שנים של מאבקים ופוליטיקות פנימיות ובינלאומיות בין ארגוני הגלישה השונים לבין עצמם, ובינם לבין הוועד האולימפי – מאבקים אשר בינם לבין הכוח הטהור של הטבע שעומד בבסיס גלישת הגלים אין ולו חצי דבר. ליליאור, אז בת 16, כבר הייתה חלק מסבב הג'וניורס העולמי, והחזיקה ברצף בתואר אלופת ישראל מאז גיל 12 – ספורטאית-על מוכחת בסדר גודל מקומי. אלא שברבות הימים התברר שהפיכת הענף לאולימפי לא בישרה טובות עבורה, והיא התוודעה לגרסה המקומית של נפילה בין הכיסאות, או בין הארגונים. התמיכה שקיבלה עד אז מארגון "אילת" (לענפים לא אולימפיים) פסקה, ותמיכה של הוועד האולימפי עדיין לא הייתה מכיוון שלא היו קריטריונים שניתן לחלק על פיהם את התקציבים לספורטאי הענף החדש.
כך, הנטל על מי שמלכתחילה היה המממן המרכזי של הפעילות שלה, אביה יוחאי, הפך למשך תקופה מסוימת לכבד אף יותר. אבל לא בני משפחת ליליאור יתנו לזוטות כמו השקעה כספית לעצור אותם בדרך להגשמת החלום. האב, שגם בתו הצעירה יותר נועה היא גולשת מקצועית שירשה את מקומה של ענת כאלופת ישראל כשזו התמקדה בתחרויות בינלאומיות, אמר אז: "אני לא איש עשיר, אבל אני מוכן להשקיע בחוויות במקום בבטון". ענת מסבירה היום על המוטיבציה: "הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. כשאתה מתחיל להתחרות ברמה הבינלאומית, אתה רואה את כל הגולשים, אז אתה מבין מה אתה רוצה ומבין למה אתה מסוגל". החברות שאימצו את ענת בתחילת הדרך סייעו להתמודד עם ההוצאות הרבות, וסיפקו גלשנים. ענת, מצידה, התמקדה בגלישה – וזה היה שווה את זה.
ההעפלה לאליפות העולם הייתה בפני עצמה הישג עצום, אבל את מה שקרה במים בטוקיו, שם התקיימה התחרות, אפשר להגדיר רק באופן בו כינו אותו שדרי ופרשני הטלוויזיה שהתייחסו לענת: "סיפור סינדרלה". בתשיעי לתשיעי 2019, כשהיא רק בת 19, ענת דורגה כאירופית הבכירה באליפות, ובכך השיגה את הקריטריון ואת הזכות לחזור לאותה טוקיו למשחקים האולימפיים של 2020 – שאי אפשר היה לנחש אז שיידחו ל-2021. הקיץ, סוף סוף, היא חולמת להמשיך בגרף ההתקדמות המטורף שלה גם שם - וכבר לא יכולה לחכות לקפוץ למים העמוקים.
